בין הנבחרים והנבחרות לייצג את הציבוריות הישראלית ולהשיא משואה ביום העצמאות האחרון היתה גם ד"ר דקלה מצליח, רופאת אף, אוזן, גרון וכירורגיית ראש צוואר מהמרכז הרפואי ברזילי באשקלון.
בהכרזה על משיאי המשואה בתחום הרפואה והשיקום נכתב כי "מערך הרפואה הישראלי, ובייחוד בתי החולים הדרומיים סורוקה בבאר שבע וברזילי באשקלון, פעלו במקרים רבים תחת אש, כשרבים מאנשי הצוות מגויסים בעצמם למילואים, ובמסירות רבה העניקו טיפול רפואי לאלפי הפצועים שהגיעו אליהם וביצעו ניתוחים מצילי חיים בזה אחר זה". אבל אם תשאלו את ד"ר מצליח היא בכלל לא מבינה על מה המהומה.
ד"ר דקלה מצליח (שניה מימין). צילום: לע"מ
"קיבלתי את הבשורה שנבחרתי להשיא משואה בהלם", מודה ד"ר מצליח, "ובהתחלה בכלל לא רציתי את זה. לא ראיתי שום סיבה למה זה מגיע לי. עבורי מה שאני עושה הוא זכות גדולה וענקית, אני נהנית מכל רגע בצבא ובמסגרת של בית החולים. קיבלתי מתנה להיות רופאה והייתי בהלם שבגלל זה אני מקבלת פרס".
ובסופו של דבר איך את מסכמת את חוויית השאת המשואה?
"זו הייתה חוויה מדהימה. הכרתי אנשים מדהימים, גיבורים, כאלה שאמרתי שלהם מגיע להשיא משואה ולא לי. היה לי כיף לשמוע את הסיפורים, להכיר אנשים חדשים אבל הכי כיף היה לייצג את בית החולים ברזילי כי מגיע לו. המשואה הזו היא של כל בית החולים ולא רק שלי. ברזילי כולו עבד, ועדיין עובד, כל כך קשה ובתנאים לא פשוטים תחת אזעקות ותחת פגיעות של רקטות. לטפל תוך כדי, לקבל את כל הפצועים מהשביעי באוקטובר ולעבוד לילות כימים, זה לא דבר מובן מאליו. המשואה היא שלהם".
"כמויות של הרוגים"
ד"ר דקלה מצליח, ילידת אשדוד שגדלה ביישוב תלם שבדרום הר חברון, מתגוררת היום בתל אביב. ב-7.10 היא טיפלה בעשרות פצועים, שהתה בבית החולים 48 שעות ועברה בין חדר הניתוח, לחדר הלם ולמחלקה.
כעבור שבועיים היא גויסה לגדוד 5067 של חיל ההנדסה הקרבית ושובצה בגבול הצפוני לשלושה חודשים. אחר כך עברה לחודש נוסף בחאן יונס עם גדוד שריון 363, רק כדי להמשיך משם לחודשיים נוספים בג'נין. ד"ר מצליח טיפלה בפציעות מהקלות ביותר ועד הקשות ביותר במסגרת חצי השנה האחרונה כרופאה הגדודית היחידה באזורי התמרון הצבאי.
סרן ד"ר דקלה מצליח
"זה קשוח מאוד לתמרן שישה חודשים במילואים עם העבודה השוטפת", מספרת ד"ר מצליח, "עד שחשבתי שחזרתי לשגרה והצבא אמר לי 'אוקיי, סיימנו. משוחררת' והתחלתי לקבוע חדרי ניתוח ומרפאות, אחרי שבוע קיבלתי עוד הודעה שצריכים אותי. זה ממש לא פשוט, לא מצד בית החולים ולא מצד המשפחה ובת הזוג שלי".
התמיכה שקיבלה ממקום העבודה שלה – ברזילי – לאורך שירות המילואים הארוך שלה, תרמה לה לא מעט, "בברזילי היו מדהימים, קיבלתי המון תמיכה וחיבוקים. אף פעם לא הרגשתי שמה שאני עושה גורע משהו ממישהו אחר, בין אם הייתי צריכה תמיכה במרפאות או בחדרי ניתוח המנהל שלי, פרופסור יהושע בן ציון, קיבל את זה מדהים. הוא תמך בי כשלא הייתי וכל הזמן אמר שנסתדר. קיבלתי גם פעמיים מתנות ומחוות למשפחה מבית החולים ומהמשפחה עצמה שהזכירו לי כל הזמן שהם איתי. זה היה מדהים ומרגש בכל פעם מחדש".
לא תיארת לעצמך שתעבירי שישה חודשים במלחמה?
"לא תיארתי לעצמי. וגם לא תיארתי לעצמי שאקבל הרוגים בכמויות כאלה. וגם לא תיארתי לעצמי שאקבל פציעות כל כך קשות של ילדים, של נערים ושל מבוגרים. אף אחד לא תיאר את כל מה שקרה מאז ה-7.10".
למרות החוויות הקשות, מה שחיזק אותה באותם ימים הייתה האחדות, "העובדה שהתגייסתי ישר אחרי חיזקה אותי כי ראיתי סביבי אנשים, חיילים שהתגייסו אחרי הנובה, אנשים שחוו אבדות מאד קשות ואמרתי לעצמי שאם הם מצליחים להתגייס ולתרום אז מי אני? והאחדות הזו שראיתי בצבא ובבית החולים נותנת לך הרבה כוח ורצון להמשיך ולעזור. ואם יקראו לי אני אלך שוב. זו לא שאלה מבחינתי".
החזון: מרפאה לשיתוק פנים בברזילי
ד"ר דקלה מצליח, סרן במילואים, שירתה בסדיר כחובשת בחטיבת הצנחנים. לאחר שחרורה מצה"ל טסה ללמוד רפואה באיטליה. אביה היה רבש"ץ היישוב תלם ונהג האמבולנס שלו, ואמא שלה ניצלה בנס לאחר שמחבלים ירו לעבר הרכב שבו נהגה.
את כל הקריירה הרפואית שלה עד כה העבירה בברזילי, בצניעות ובמקצועיות, כי כנראה שכך רצה הגורל עבורה. "מאוד רציתי להגיע לפה מכל מיני סיבות", מפרטת ד"ר מצליח, "חיפשתי מחלקה שהיא כמו משפחה קטנה, רציתי את היכולת לנתח, אווירה קולגיאלית, וגם להיות לצדו של ד"ר בועז פורר. היו לי אפשרויות אחרות אבל רציתי את ברזילי".
ד"ר דקלה מצליח. צילום: דוברות ברזילי
מה המקור לצניעות שלך?
"בשביל מה בחרתי להיות רופאה? אם אני לא אעשה את מה שאני עושה מי יעשה? היעד הראשי שלי היה לעזור, ואני לא רואה בזה שום דבר חריג".
היא מביאה כדוגמה את העיסוק שלה בשיתוק פנים (פציאליס), דבר שהיא עושה בהתנדבות כבר כמה שנים. "ראיתי כמעט 400 מטופלים עם שיתוק פנים, יש לי את המספר של רובם בטלפון הנייד. בכל חג הם זוכרים אותי ואומרים לי תודה, בלי שאבין על מה. זו העבודה שלי. בשביל זה הפכתי להיות רופאה. אני אומרת להם תודה על מה שהם נותנים לי".
פציאליס, הידועה גם בשם שיתוק פנים, היא הפרעה עצבית שמתבטאת בחולשה או שיתוק של שרירי הפנים. הדבר נפוץ יותר בגילאים 15-45 ונגרם לרוב על השיתוק נגרם ע"י גורם ויראלי שיכול להיות הרפס מסוגים שונים. השיתוק עלול להשפיע על תפקודיות וכן להפריע קוסמטית.
ד"ר מצליח מדגישה שהעיסוק בתחום הזה מאוד חשוב לה, ויש לה אפילו תוכניות קדימה, "החזון בעתיד הוא לפתוח בבית החולים מרפאה פציאלית רב תחומית, שתציע מסגרת טיפולית לאנשים שסובלים מהמחלה הזו שעלולה להוביל כמה מהם אפילו להתאבדות", היא מספרת, "כמו במקרה שאני חזיתי בו כמתמחה צעירה בברזילי, כשמטופל צעיר ניסה לשים קץ לחייו בגלל השיתוק בפנים. בסופו של דבר הצלנו אותו, אבל אחרי שדיברתי איתו והבנתי מה הסיבה לניסיון ההתאבדות, החלטתי לקחת את הנושא הזה כפרויקט".
בשיתוף המרכז הרפואי ברזילי
