המציאות הביטחונית והחברתית שמלווה בחודשים האחרונים את מדינת ישראל בכלל, ואת אזור הדרום בפרט, העלתה בשנית לשיח הציבורי את הצורך בשילוב של יותר ויותר נשים במעגל מקבלי ההחלטות. אבל לפחות בבית החולים ברזילי באשקלון הבינו מזמן את היתרונות בכוח נשי ניהולי.
"אני סגנית המנהל הוותיקה ביותר בבית החולים ומכירה היטב את התפעול שלו", מפרטת ד"ר גילי גבעתי, "העיסוק שלי בבית החולים הוא בעולמות כוח האדם הרפואי ובכל מה קשור למערך האשפוז".
ד"ר גילי גבעתי ב-7 באוקטובר לצד פרופ' חזי לוי. צילום: דוברות ברזילי
ד"ר גבעתי היא בוגרת בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. ב-2015 נבחרה לתכנית "ענבר" – תכנית העתודה הניהולית של משרד הבריאות, ועברה להנהלת בית החולים שיבא, שם שימשה כעוזרת רפואית של מנהלת בית החולים הכללי בשיבא. בתום ההתמחות במנהל רפואי, ד"ר גבעתי נבחרה לשמש כראש אגף רפואה בחטיבת בתי החולים הממשלתיים. לברזילי הגיעה לפני חמש שנים, אחרי שהיתה סטודנטית במרכז הרפואי בשנות ה-90.
"בית החולים מכיר והכיר סבבי לחימה, אבל המלחמה הזו שונה מאוד בהתנהלות איתה ובטרגדיה האדירה שלה. היא נוגעת להמון עובדי בית החולים ולעולמם", מסבירה ד"ר גבעתי, תושבת יישובי חבל לכיש, "קצת יותר מעשרה אחוזים מהעובדים מתגוררים בשדרות ובעוטף, מה שאומר שכבר עם תחילת המלחמה האירוע נגע להרבה מאוד אנשים ובתוך כל זה היה צריך להתארגן ולהיכנס למצב של פעולה".
"הנהלת בית החולים התחלקה לשני צוותי עבודה", ממשיכה ד"ר גבעתי, "צוות אחד התעסק עם קבלת הפצועים במיון, וצוות שני התעסק בהעברת בית החולים לפעולה במתכונת חירום: שחרור חולים, העברה למחלקות תת קרקעיות. הכל היה צריך לקרות במקביל, מה שמאוד חריג עבורנו".
איזה ציון היית נותנת לתפקוד של מערכת הבריאות בימים הראשונים?
"מערכת הבריאות תפקדה בצורה הטובה ביותר מבין כלל המערכות במדינה. למדנו במהלך הקורונה להתמודד בצורה מיטבית עם אירועים לא צפויים ולהיות גמישים. זה גם מה שהנחה אותנו. תמונת המצב אצלנו היתה ברורה יותר מירושלים או מהקריה בתל אביב, כדי קיבלנו דיווחים מהשטח. ובתוך כל מה שקרה הצלחנו לתפעל פעילות טובה מאוד בצוותים שנרתמו כי הם הבינו את גודל האירוע. כל אחד מאנשי הצוות עשה את החלק שלו בצורה מיטבית".
ד"ר גילי גבעתי מעדכנת ב-7 באוקטובר. צילום: דוברות ברזילי
מה את לקחת כסגנית בית החולים מהאירועים האלה?
"האירוע נגע בכל כך הרבה אנשים, עובדים שאיבדו משפחה. זה לא פשוט. יש עדיין אווירת עצב ואובדן שאתה מתקשה לעכל. אני חושב שצריך לדעת להקשיב לאנשים שבשטח שיודעים הכי טוב. הידע שנצבר בקרב האנשים האלה לא יסולא בפז, מדובר באלפי שנות ניסיון וצריך להקשיב לעצה שלהם. הלמידה צריכה להיות תמידית ולא רק מלמעלה, אלא דווקא מהשטח".
"ממש גרנו בבית החולים"
ד"ר טל ברגמן, לשעבר ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, מכהנת כסגנית בית החולים ברזילי כשנה. אם תשאלו אותה על תחילת דרכה במרכז הרפואי אז מדובר ב"זריקה לאש", בדומה לאירועים שחוותה בפעמים קודמות שהחלה תפקיד חדש.
"יש לי כנראה נטייה לקארמה כזו של התחלת תפקיד בסוג של דרמה, מלחמה. שלושה שבועות אחרי שנכנסתי לתפקיד ראש השירות החל מבצע 'צוק איתן'. כשעברתי לברזילי ידעתי על הקרבה לעוטף, לעזה. למרות שאני מתגוררת ברעננה אני מכירה את אזור הדרום. היה לי ברור שבית החולים תחת מתקפה, שהעיר נתונה למתקפות טילים ושיש כאן מרכז רפואי שהוא מאוד מיומן במצבי חירום".
ד"ר טל ברגמן ב-7 באוקטובר לצד פרופ' חזי לוי. צילום: דוברות ברזילי
איך את חווית את ה-7.10?
"לא הבנו עד כמה המצב חמור. בשלושת החודשים למלחמה לא היו לנו חיים, ממש גרנו בבית החולים. העברנו כאן סופי שבוע שלמים, בלי לראות חברים או משפחה כמעט בכלל. הרגשתי כמעט כמו איש מילואים שגויס ומשרת מסביב לשעון. אני פסיכיאטרית במקצועי ומצאתי את עצמי עובדת לצד כירורגים ואורתופדים במיון, ובהעברה של פצועים ואחראית על מה שמכונה 'ויסות שניוני' – העברה של פצועים לבתי חולים אחרים כדי לאפשר להם טיפול מהיר ומיידי. מצאתי את עצמי לבושה בבגדי חדר ניתוח עם נעלי ספורט שמהר מאוד הפכו אדומות מדם. בין השאר ועל הדרך מרגיעה משפחות, פצועים, לחבר אותם לבני משפחותיהם, לדאוג לאוכל/מזון, למנוחה של אנשי ימ"מ, לזרז בדיקות. התאמתי את עצמי לסיטואציה המאוד לא קלה שהיתה".
ד"ר ברגמן אחראית בשוטף על מערך החדשנות של בית החולים, לצד ניהול השיקום, ניהול הסיכונים והחלקים הקשורים למקומות המשפטיים שאליהם עלולים להגיע. אבל במהלך ה-7.10 וגם אחריו, היא הקפידה לשים יחד עם הנהלת בית החולים זרקור על בריאות הנפש של העובדים והעובדות.
ד"ר טל ברגמן. צילום: דוברות ברזילי
"היה דגש מאוד ברור על העניין הזה מההתחלה, גם בגלל המודעות של פרופ' חזי לוי לעניין", מסכמת ד"ר ברגמן, "זה משהו שלקחנו אותו בחשבון לאורך כל הדרך החל מצוותים של הפוגה לצוותים של עבודה סוציאלית ופסיכולוגים שהיו זמינים לעובדים, לפצועים ולבני המשפחה. בברזילי היינו מאוד ייחודיים לסמן את הנקודה הזו מההתחלה".
"להיות שם בשביל האנשים"
ד"ר סוזנה מוסטובוי, תושבת אשקלון, היא סגנית מנהלת בית החולים ברזילי משנת 2022. גם היא, בדומה לד"ר ברגמן, הגיעה מתחום בריאות הנפש וכיהנה בין השאר כעוזרת רפואית של מנהל המרכז לבריאות הנפש באר יעקב, וגם ניהלה שם את המחלקה הפסיכיאטרית לנשים.
"האזעקות שהתחילו בכל המדינה הגיעו גם אליי ב-7.10", נזכרת ד"ר מוסטובוי, "הבנתי שזה אירוע בסדר גודל אחר והתחלתי להתכונן ליציאה לבית החולים. הבנו שנדרש גיוס של אנשים רבים לפעילות, ולכן עם ההגעה שלי ישר נכנסתי לחדר מיון ונשארתי שם כמעט כל היום כדי לנתב פצועים ולהתארגן. עד שהגיעו כל הצוותים נקודת המיון היתה קריטית, כדי לספק מבט קליני חד וברור ולהחליט על ההמשך. אני תמיד אומרת שצריך לתת את המרחב לאנשים שבאמת מבינים לעשות את מה שצריך לעשות, מתוך הסתכלות ממבט כולל. לא נכנסתי לתפור פציעות ולא לנתח, ראיתי מהצד את ההתארגנות והפעלתי אנשים שיעזרו לאותם רופאים ובדקתי במקביל מה קורה בחדרי הניתוח ואת מי לשים בעדיפות".
ד"ר סוזנה מוסטבוי ב-7 באוקטובר לצד פרופ' חזי לוי. צילום: דוברות ברזילי
ואיפה הרגשת שנכנסה נקודת המבט הנשית לאירוע?
"יש גם הסתכלות רגישה על אדם מסוים, אם רואים שהוא מתעייף או נשבר, אז לוקחים אותו הצידה ואומרים לו שעכשיו הוא נח. הרבה אנשי צוות התחילו להישבר תוך כדי טיפול אינסופי, וצריך היה לתת מרחב נשימה לעשייה ולבצע את ההחלפה הנכונה בזמן הנכון".
ד"ר מוסטובוי אחראית ביום יום על חדרי הניתוח, על המחלקות המנתחות, על המרפאות של המחלקות המנתחות, על המיון, על מערך הילדים והנוער ועוד. אבל גם היא לבשה ברגעים מסוימים את כובע הפסיכיאטרית באותה שבת שחורה.
"לפני שהייתי פסיכיאטרית הייתי אדם, ואני ממשיכה להיות אדם, ורוצה להאמין שכל איש ניהול שמגיע לדרגים מאוד גבוהים רואה את האנשים בשטח שעושים את העבודה", היא מסכמת, "מאוד חשוב לא לשבת במגדלור, במיוחד באירוע כזה, ולראות במצלמה מה קורה אלא להיות שם בשביל האנשים. זה היה קריטי גם עבורם, ויחד איתם לראות את הקושי וגם להגיד שזה בסדר ולא מתביישים בזה. נחים חצי שעה, אוספים כוחות וממשיכים הלאה. ובהמשך לפגוש פצועים ממסיבת הנובה ויחד עם צוות של עובדים סוציאליים לתת כתף לחבר'ה צעירים שאנחנו בתוך חדר מיון, בבונקר. להיות עם האנשים ולתת להם תחושה של נוכחות שהיתה מאוד משמעותית בשבת הזו".
ד"ר גילי גבעתי, ד"ר סונה מוסטבוי, פרופ' חזי לוי, ד"ר טל ברגמן. צילום: דוברות ברזילי
בשיתוף המרכז הרפואי ברזילי
