עובדים מהנשמה: הכירו את פרופ' משה שפר מהמרכז הרפואי ברזילי

את פרופ' משה שפר, 67, אני פגשתי בפאתי מסדרונות בית החולים, ביחידה האונקולוגית אותה הוא מנהל.

שפר אוחז ב"מסלול חיים", יוצא דופן בעלי הישגים ואתגרים מרשמים במיוחד. הוא סיים את לימודיו בשנת 1988 באיטליה, ומשם הוא "נדד", לדבריו אל מחלקה כירורגית בתוך איטליה. בהמשך לימודיו באיטליה, ניצל את זמנו הפנוי ללימוד השפה הגרמנית, אשר בעקבותיה עבר לגרמניה, שם התמחה פרופ' שפר באונקולוגיה הקרנתית.

בין נדודיו הגיע אל אוניברסיטת "מינכן" שהיא אוניברסיטה מיוחדת הן בגודלה והן באיכותה, יחד עם מנהלו לעבודה, היוותה האוניברסיטה קרקע פורייה לפרסום מאמרים שלרוב התפרסמו באנגלית. לאחר מכן, בחלוף הזמן טיפס שפר בסולם הדרגות, היישר אל התואר הנחשק – סגן מנהל המחלקה. אך שפר לא הסתפק רק בזה, בשנת 2004 כבש עוד יעד וקיבל לידיו את הפרופסורה הגרמנית, ואף הנחיל וכתב מספר רב של מחקרים וספרים מדעיים ובנוסף רשם 24 פטנטים.

יתר על כן, בשנת 2004 שהה ועבד בניו יורק, באחד ממרכזי הרפואה הגדולים ביותר, שם התמחה וצבר ידע וניסיון כבירים מאוד בסרטן הערמונית, סרטן שלפוחית השתן, וכן בסוגי סרטנים גניקולוגיים אחרים. כיום במרכז הרפואי ברזילי, זו היא התעסקותו העיקרית, זאת בנוסף לעבודות מחקר שהוא מבצע ומסביר כי על ידי קרינה מאסיבית של הגידול, גורמים לגידול להיעצר. פרופ' שפר מספר כי הוא היה בצוות שהכניס אל בתי החולים את הטיפול בחום בו התמחה בגרמניה – TCL.

פרופ' משה שפר. צילום: צילום רפואי / דוברות ברזילי

את דרכו אל בית החולים במדינת ישראל החל בשנת 2009, מסע זה היה כרוך בקשיים רבים והבטחות אשר לא קוימו. לאחר שנדד בין מקומות ובתי חולים, ראה דווקא בבית החולים ברזילי את המקום לממש את עצמו, כאשר הגיעה ההצעה מפרופ' חזי לוי. פרופ' לוי הרשים אותו מאוד ולכן זה היה קטליזטור לבוא ולעבוד בברזילי. בנוסף שפר התאהב "ברקמה האנושית האשקלונית". המיזוג  והרב גוניות של האנשים יוצרת לטענתו את "ה-DNA הייחודי של אשקלון", וזה מה שהופך אותה לחמה ואוהבת.  על אף ההבדלים בחוסרים של מכשור הרפואי שבין חו"ל, מרכז ופריפריה.

פרופ' שפר אומר כי הוא דוגל בכבוד האדם בצורה יסודית וזוהי מבחינתו ה"חוליה הראשונה" בשרשרת של הטיפול המסור בחולה, כמו למשל: "לא לדבר מעל ראשו של המטופל" אלא בגובה העיניים ובכנות, להבין את ליבו, ואף להעניק לו הסבר ב"גובה העיניים". לדבר בפשטות על מנת שהמטופל יבין מהו מצבו? ולעיתים, הוא אומר, כי כדי להגן על החולה משפחתו חוסמת ומונעת ממנו לדעת את מצבו הבריאותי, דבר זה אינו מקדם אותו לעבר בריאותו. ולכן משתדל פרופ' שפר לומר זאת בצורה מכובדת ועקיפה, על מנת לא לפגוע בחולה, ובמשפחתו ובסביבתו, זאת מאחר ועל המטופל לאשר את הטיפול הכימותרפי בו. יתרונו של פרופ' שפר שהוא דובר מס' רב של שפות ולכן יכול לתקשר עם המטופל גם בדרכים עקיפות ומכובדות.

פרופ' שפר גורס כי על מנת ליצור קשר עין, שהוא המפתח לאינטראקציה בין אישית עם המטופל, הוא נוהג לשבת ולדבר איתו בפגישה אחד על אחד, מה שנותן ומקנה לאדם ביטחון ברופאו ובצוות המטפל. באמצעות מספר רב של כלים כמו: סיפור ניצחון וגבורה על מחלת הסרטן של מישהו אחר שהיה במצב דומה לאותו מטופל. עוד טוען פרופ' שפר כי גם ובעיקר מצב רוח של האדם הוא גורם מכריע ומשפיע ומדגיש כי החלטת האדם היא בראשו האם לנצח או להיכנע למחלה ובמקרה של כניעה – "לא יעזור כלום, האדם 'הולך' מהר", וזוהי גישה בה פרופ' שפר פחות מצדד.

המרכז הרפואי ברזילי. צילום: אורי קריספין

אך מהצד השני של המטבע, אומר פרופ' שפר כי המבט החודר עם הניצוץ בעיניים של אותו מטופל ווינר המתמודד עם מחלת הסרטן, מוכיח את  עצמו בהחלמה מהמחלה ובאיכות חיים טובה יותר גם לאחר הטיפול. זאת אחת משתי המטרות העיקריות של פרופ' שפר ומחלקתו, להאריך עד כמה שניתן את חייו של המטופל, – "הרגשה כה נפלאה שנתתי לו את זמן לשהות בצל משפחתו", אומר פרופ' שפר. יחד עם זאת הוא מפרגן על החקר ברפואת הסרטן, אשר לדבריו עשה צעדי ענק בתרופות חדשניות ומאריכות חיים.

את החלטתו לעבוד בברזילי הוא זוקף לפרופ' חזי לוי וד"ר אסנא, אשר העניקו לו את ההזדמנות ואת המוטיבציה לעבוד כאן ואומר כי ברזילי בכלל ופרופ' לוי בפרט הם "המתנה של תושבי אשקלון". המוטיבציה הזאת לעבוד בברזילי הייתה ועודנה בליבו של פרופ' שפר, ולכן הוא נשאר מרצונו כשנה נוספת לאחר גיל הפרישה. הוא מעיד כי מטופליו ואף המחויבות אליהם, היא הקטליזטור שלו לעשייה, גם לאחר גיל הפנסיה.

הוא גם מציין את האווירה המשפחתית, שנוצרה באשקלון בכלל ובברזילי בפרט. ואף מוסיף בזיק של אופטימיות בעיניו, כי זה כבוד גדול עבורו, ללמד את אותם צעירים, אשר באים לעבוד כאן. הוא מעיד כי הצלחת המחלקה היא בעיקר בזכות כישוריו של צוות הנאמן, המתואם והקטן שנוצר במחלקה הזאת.

לסיום הוא נשען לאחור ונזכר במקרה, בו אחד הרופאים לקח דגימה מחולה בשוגג וכך גילו לה סרטן לבלב והצליחו להאריך את חייה ב-6 שנים נוספות וטובות בצל משפחתה. לצד זאת הוא מדגיש כי חשוב לזכור שבסופו של דבר מדובר ברופאים ורופאים אינם קוסמים עם שרביט ביד.

בשיתוף המרכז הרפואי ברזילי