ברצף החיים של האדם, אשפוז בבית חולים הוא בדרך-כלל אפיזודה קצרה ואקוטית. בין אם מדובר באירוע עם דחיפות גבוהה או באשפוז אלקטיבי שנקבע מראש. במצבים רבים כשיגיע מועד השחרור הביתה, הוא לא יזדקק להמשך טיפול ממושך ויוכל להסתדר בכוחות עצמו, אבל יש פלח באוכלוסייה שהאשפוז הוא חלק משגרת חייו בשל מחלה כרונית או מצב רפואי שמחייב טיפול ומעקב סדירים. "כשאדם מגיע אלינו, לא פעם חסרה לנו אינפורמציה לגבי הסיבות בגינן הוא מאושפז ורקע רפואי וסוציאלי עדכני שעשויים לסייע לנו בטיפול שלו. אנו נסמכים על ההפנייה (אם קיימת), על שיחה עם המטופל ועל מערכת מידע מקוונת", מסבירה לימור שיימן, האחות הראשית של המרכז הרפואי 'ברזילי' ומנהלת מערך הסיעוד. "חשוב לא פחות מזה הוא הרגע שאותו אדם משתחרר לביתו ואנחנו לא יודעים איך להבטיח שהרצף הטיפולי אכן יישמר. בדיוק לשם כך מתנהל היום מיזם ייחודי וראשון מסוגו בארץ, בו מתקיים שיתוף פעולה מלא בין סגל האחיות והאחים של 'ברזילי' ובין אחיות 'שירותי בריאות כללית', שאת פירותיו אנחנו כבר קוצרים היום ובהצלחה מרובה".
אחיות לאחיות – אחיות
לימור שיימן קשרה את חייה עם המרכז הרפואי 'ברזילי'. כמי שנולדה בבית החולים וכיום מכהנת בו בתפקיד ניהולי בכיר, ניכר שאהבה שהיא רוחשת למקום מניעה אותה לפעול יום-יום כדי להפוך אותו למקום שיהיה העמוד לפני המחנה. "לפני כ-18 חודשים התקיימה פגישה במשרדו של מנכ"ל המרכז הרפואי פרופ' חזי לוי, בה נכחו חברי הנהלת בית החולים וחברי הנהלת 'שירותי בריאות – כללית' במטרה לבחון שיתופי פעולה שיובילו להעמקת הקשר עם הקהילה", מספרת שיימן. "בתום הפגישה הוטלה משימה על האחות הראשית של מחוז דרום ב'כללית' ועליי, לבחון דרכים להניע שיתוף פעולה ואיתור צרכים משותפים כדי להדק את הקשר בינינו ולהבטיח רצף טיפולי למטופל".
מבחינת שיימן זו הייתה הזדמנות פז להוציא לפועל את החזון שלאורו צועדים כל אנשי המרכז הרפואי – אנשים לפני הכל. על אף שמדובר בחיבור בין שני גופים לכאורה בעלי אינטרסים מנוגדים (בית חולים ממשלתי וקופת חולים), במקרה הזה רב המאחד על המפריד. "למעלה מ-50% מהאוכולוסייה המקבלת שירות במרכז הרפואי משתייכים ל'שירותי בריאות כללית'. אין טבעי מהידוק הקשר בין שני הגופים הללו בכל הרמות והמישורים למען המטופלים שלנו. הדבר הראשון שעשינו היה לכנס את כל האחיות הראשיות של מחלקות בית החולים ואת האחיות המובילות תחומים של ה'כללית' למפגש חשיפה הדדי ולהיכרות בלתי אמצעית, כזה שיהווה בסיס ליצירת קשרים בינאישיים שיהפכו בהמשך לקשר רצוף למטרות עבודה. יחד עברנו תהליך של סיעור מוחין שלאחריו הוקמו חמש קבוצות עבודה המורכבות מאחיות הקהילה ואחיות ואחים מבית החולים, שאת תוצאות העבודה שלהן אנחנו כבר מיישמים הלכה למעשה".
כך למשל, הקבוצה 'טיפול בחולה אונקולוגי' הנהיגה מפגש חודשי קבוע בו האחיות מהמכונים שבבית החולים אונקולוגיה, המטואונקולוגיה ומרפאת השד ואחות הקהילה מקיימות דיון ועדכון תכנית הטיפול הכוללנית, לגבי החולים החדשים שנכנסו למעגל הטיפול. "חולה אונקולוגי עובר לא מעט בדיקות ורגעי חרדה עד שהוא מקבל את האבחון הסופי וגם לא מעט משוכות בירוקרטיות. העובדה שהצוותים שלנו מקבלים את התמונה המלאה עליו עוד בטרם דרך אצלנו במכון האונקולוגי, מותירה לנו זמן איכות איתו ללא צורך להעבירו שוב בנפתולי קבלת המידע הקליני. הצוות פנוי יותר להיכרות אישית, מתעניין במצבו, מזהה קשיים ויכול להוות עבורו מעגל נוסף של תמיכה לקראת הבאות", מוסיפה שיימן בהתרגשות. "היכולת שלנו היום לקבל את החולים מהקהילה בצורה רכה וחלקה, משרה רוגע ונינוחות בדיוק בנקודת הזמן הקשה של החולה, וזה המון".
עוד קבוצה שתרמה רבות להידוק הקשר ולרצף הטיפולי היא הקבוצה של אחיות בריאות הנפש. בשנתיים האחרונות, לאור הרפורמה בבריאות הנפש, המטופלים מופנים לקבלת טיפול בקהילה ובמידת הצורך מועברים לטיפול באשפוז מלא או אשפוז יום במחלקות הפסיכיאטריות. "בזכות הפעילות של הקבוצה, אחות מהקהילה משמשת נציגה של הקהילה בתוך המחלקה הפסיכיאטרית. היא משתתפת אחת לשבוע בפגישות צוות, נפגשת עם המטופלים ומתחילה להתוות את השחרור שלהם מהמחלקה לביתם ולטיפול בקהילה. מכיוון שמידת ההיענות של חולים פסיכיאטרים לטיפול היא נמוכה משמעותית מהאוכלוסיה הכללית, המעורבות של אחות הקהילה בשלבי האשפוז מאפשרת לה לנטר את המטופל בקהילה ולוודא שהוא אכן ממשיך בטיפול והגיע לביקורת אצל הרופא המטפל תוך שבועיים מיום השחרור", מסבירה שיימן.
"הקשר בינינו הוא מכפיל כוח"
ההדדיות והקשרים ההולכים ומתהדקים בין האחים ואחיות במרכז הרפואי לאחיות הקהילה הביאו לכך שתוך זמן קצר מרגע שהתחילו הקבוצות לפעול, עלתה התהייה – איך לא עשינו את זה קודם?! "בנקודת הזמן בה אנחנו נמצאים היום, לאור ההצלחות של קבוצות העבודה, ברור לכולנו יותר מתמיד שהעבודה בשיתוף פעולה, ללא אגו וללא חסמים, הפכה את הקשר בינינו למכפיל כוח, כשמי שיוצאים מכך נשכרים הם המטופלים שלנו. לפני הכל ואחרי הכל אנחנו, כולנו, נמצאים כאן למען המטופל. העבודה שלנו לא מסתיימת כשהוא יוצא מהמרפאה בקהילה או כשהוא משתחרר מבית החולים. אם לא יישמר הרצף הטיפולי הרי שעבודתנו לא הושלמה ולא יירחק היום שאותו מטופל יחזור אלינו, והפעם מצבו יהיה פחות טוב", אומרת שיימן.
שיימן, אמא לשתי בנות וסבתא לשניים. בוגרת תואר ראשון בהצטיינות יתרה ותואר שני בהצטיינות בסיעוד מאוניברסיטת תל אביב, ובוגרת המסלול הלימודי במנהל ומדיניות הסיעוד. היא מנהלת את סקטור הסיעוד במרכז הרפואי 'ברזילי' המונה כ-900 עובדים, 85% מהם אחים ואחיות ו- 15% מסייעי טיפול (כוח עזר). בין תפקידיה הרבים היא אמונה על כל מה שקשור בגיוס וקליטת עובדים, פיתוח מקצועי, התוויית מסלולי קריירה, תוכניות אסטרטגיות לקורסים על-בסיסים והובלת סטנדרטים מקצועיים, אך לעולם לא שכחה את תפקידה כאחות. "מדובר באחד המקצועות המרתקים ברפואה", היא אומרת בענווה. "האחות (והאח) נמצאת בכל צמתי ההחלטה של הצוותים הרפואיים, מוציאה לפועל את הוראות הרופאים, כולל הדרכה של המטופל, ביצוע בקרה והטמעה חוזרת והיא גם זו שאחראית על איכות הטיפול והבטיחות שלו, לצד קידום הקשר עם המטופל.
"המיזם שלנו מאפשר ומעודד העברת מידע ולימוד מיומנויות מאחיות המרכז הרפואי לאחיות הקהילה באופן דו-סטרי, כדי שהמטופלים לא יצטרכו להגיע למיון לקבלת עזרה דחופה או סיוע בתפעול אביזרים רפואיים או פרוצדורות כמו משאבות, זונדה או לקיחת דמים מתינוקות. לא בכדי האחיות בישראל מדורגות במקום גבוה בהשוואה למדינות המופתחות בעולם מבחינת כישורים והכשרה. את היכולות הללו עלינו ליישם בין אם אנחנו שייכים למרכז רפואי ובין אם בקהילה. הפרויקט שלנו מוכיח שזה אפשרי לא רק לבד אלא בעיקר ביחד", מסכמת שיימן.
"סיעוד הוא אחד המקצועות המרתקים ברפואה" (צילום: המרכז הרפואי ברזילי)
כתבה שיווקית
