האח הכי אחראי

האח האחראי, אבי פרז, פוקד מידי יום את היחידה לטיפול נמרץ נשימתי במרכז הרפואי ברזילי כבר משנת -1983, ובכל זאת, המתכונת של הבניין לרפואה דחופה, חדשה ומרגשת גם עבורו. "כולנו יודעים שהמטופלים ביחידה, הם החולים היותר מורכבים בבית-החולים. על מנת שיקבלו את הטיפול האופטימלי, הטוב והבטוח ביותר, צריך היה לשפר בראש ובראשונה את התנאים שלהם וגם את תנאי הצוות." האח פרז אומר, ומוסיף, "הייחודיות במעבר ליחידת הטיפול נמרץ החדשה היא, שכל תפישת העולם השתנתה. יש יותר מרחב עבודה, נגישות לחדר תרופות ואף מלתחות אישיות לצוות האחים והאחיות. השתפרנו, השתדרגנו וקיבלנו תנאים אולטימטיביים".

על תפקידו כאח אחראי ביחידה, מספר פרז, "להיות אח אחראי, זה תפקיד מורכב. יש לעבוד על כמה מישורים במקביל, צריך לדעת לנהל את הצוות – בפן המקצועי ובפן האישי, ולהיות אוזן קשבת בשביל כל אחות ואחות.למרבית האחיות יש ותק של 20 שנה ומעלה- זה לא דבר רגיל. בדרך כלל, אחיות בטיפול נמרץ נשחקות מהר מאוד בגלל הקושי של התפקיד ומבקשות להחליף אווירה, לעבור למחלקה אחרת או להתקדם. אצלנו ביחידה הן מרגישות מוגנות כיוון שאנחנו מתחשבים בהן מבחינת סידורי העבודה והמשמרות, ולוקחים בחשבון את הבעיות האישיות של אנשי צוות. בזכות יחס טוב הן לא רוצות לעזוב", מדגיש פרז.

"לעצב אישיות של אחיות טיפול נמרץ"

אחד התפקידים של האח האחראי הוא להכשיר ולהכין את האחיות לעבודה נכונה בטיפול נמרץ. "בתחילת הדרך, קיבלנו ליחידה 10 אחיות חדשות וטריות, שרק סיימו את לימודיהן. כבר בשלב הזה, היה צורך לעצב את האישיות שלהן בצורה ייעודית ומוכוונת מטרה כאחיות טיפול נמרץ, ולהתאים זאת לפי הדרישותוהצרכים שלי ושל המחלקה", אומר פרז ומפרט את כוונתו, "מבחינתי, אחות צריכה להיות מומחית. היא חייבת לעבור קורס הכשרה על-בסיסי בטיפול נמרץ, חייבת לדעת איך לזהות מצבים חריגים שמסכנים חיים אצל מטופל ולפעול בתנאי לחץ גבוהים מאוד".

"בנוסף, הכרחי להכיר את כל המכשור שקיים במחלקה, מדובר ביחידות ממוחשבות, עם מכשור מתקדם. האחות מחויבת להכיר את המכשירים ואת ההתראות, כדי להבין את משמעות ההתערבות שאנחנו נדרשים לספק באופן מידי. צריך לדעת איך לתפעל את האדם המטופל ואת הטכנולוגיה," מסביר פרז, את הצד הביצועי ומתייחס גם לחשיבות הצד האישי, "האחות צריכה להיות בקשר ישיר עם המשפחות. אלו האנשים הקרובים ביותר למטופלים שנמצאים בסכנת חיים, וזו חוויה שדורשת יכולת לפעול תחת סטרס והרבה לחץ. חשוב לדעת לזהות את הצרכים של כל משפחה, לתמוך בה ובמידת הצורך,לערב את הגורמים שיכולים לסייע במצב חריג שנקלעו אליו".

"אחות, צריכה לראות את היחידה כבית השני שלה. מחובתה לגלות מעורבות ולהציע הצעות לשיפור וייעול העבודה. כל דעה שלה חשובה ונחשבת, ולכן היא מהווה חלק ממשפחת טיפול נמרץ. כל האחיות מרגישות פה משפחה אחת, הן חברות גם מחוץ לבית-החולים ומקימות מפגשים וערבים פרטיים. לפי מה שאני רואה ושומע, הגיבוש בחוץ משפיע ישירות גם על האווירה מבפנים. טיפול נמרץ, זה לא עוד מקום עבודה סטנדרטי".

"אחיות לא יכולות לשכוח את מה שעברו כשהן הולכות הביתה אחרי שעבדו במשך 8 שעות, ובוודאי שהאירועים שמתרחשים בברזילי – משפיעים עליהן גם אחרי שעות הפעילות. פעמים רבות הן תקשרות מתוך סקרנות ואחריות, מתעניינות ושואלות: 'מה שלום המטופלים שלי?'".

גמילה ממכונת הנשמה בבניין השיקום החדש

ליחידה לטיפול נמרץ קיים ישיר קשר גם לבניין השיקום החדש. "חולים שיצטרכו מהלך של מעבר מתוכנן לצורך גמילה מהנשמה, יעברו מהיחידה לטיפול נמרץ אל המכון לשיקום נשימתי. מדובר בתהליך ארוך וממושך, שדורש התערבות של מומחה בגמילה," מסביר האח האחראי, "חולה שאני צופה כי הוא הולך להיות מונשם לטווח הארוך ולא ניתן לגמול אותו ממכשיר ההנשמה ביחידת טיפול נמרץ,הוא יועבר, לאחר הכנת התנאים המתאימים, לטיפול נמרץ-נשימתי בשיקום ושם ימשיכו בהדרגתיות את תהליך הגמילה".

בין כל המטופלים שעברו ועוד יעברו תחת ידיו, משחזר פרז סיפור על חייל שקרוב במיוחד לליבו. "לפני שלושה שבועות, קיבלנו ליחידה חייל בודד במצב קשה שנפגע מרסיס בצוואר. הוא היה מונשם ומורדם אחרי ניתוח. ההורים שלו היו בחו"ל בזמן האירוע, והגיעו מיד לארץ כששמעו שהוא מטופל ביחידה לטיפול נמרץ", פרז מתאר. "מנהל בית-החולים, פרופסור חזי לוי, ביקש שאשאר כדי לרכך את הנחיתה עבורם. כשהגיעו דיברתי ושוחחתי איתם, הסברתי להם את מצבו והרגעתי אותם. לאחר שבוע הוא התאושש והוצאנו אותו מהיחידה על שתי רגליים, כמעט בכוחות עצמו," פרז מוסיף לספר ותוך כדי ניגש אל תיבת המייל במחשב האישי, "האבא היה צריך לחזור לחו"ל, וכמה ימים לאחר מכן  קיבלתי ממנו מייל תודה שמאוד חימם לי את הלב. אני מאושר לראות בן-אדם שכמעט וגסס למוות, ואנחנו הצלחנו ולהחזיר אותו לחיים".

"בטיפול נמרץ ישנו קשר רציף והדוק עם יתר המחלקות בברזילי, ורופא בכיר נוכח ביחידה לאורך 24 שעות ביממה. לכל בעיה שמתעוררת באופן פתאומי יש מענה רפואי של רופאים המומחים בהרדמה. לפעמים יש גם את המקרים הלא נעימים, כשדברים לא מצליחים כפי שרצינו," אומר פרז בנימה אישית. "החוסן הוא להתמודד עם כל מצב רגשי. לדעתי, הסוד בלעבוד בטיפול נמרץ, הוא להאמין שהעבודה שאתה עושה – היא שליחות של הצלת חיים ויש שכר ערכי בצידה".

משימה שוות ערך לבית, ומשמרת משותפת פעם בשבוע

"מבחינתי, היחידה היא שוות ערך לבית האמיתי שלי. הצוות-המקצועי הם כמו ילדים שלי, ואני מרגיש אחריות כלפיהם. אני מצליח לשלב בין העבודה לבית, ושוב לעבודה. כולם יודעים שאני זמין 24/7 ומרגישים נוח להתקשר אלי ולהתייעץ, בכל זמן, ותמיד יש להם גיבוי לעבודה השוטפת שלהם".

אבי פרז, נשוי לברכה, אחות במחלקת יולדות ויועצת הנקה. שניהם משלבים את העבודה האחד עם השניה, "ישנם ימים בהם אנחנו לא מתראים בגלל משמרות הפוכות" , הוא משתף, "פעם בשבוע, אני משתדל לעשות משמרת משותפת איתה כדי שיהיה גם זמן יחד. כמובן שיש התחשבות והבנה מלאה של האישה, כי זה חלק מהתפקיד שכולל את האחריות והניהול", אומר פרז ומתחייב, "בגלל הדרישות הגבוהות של העבודה, אני משתדל לפצות את המשפחה בעיקר בשבתות, כדי להיות יחד בכל זמן שנחשב פנוי".

"בין היתר, אני עובד יום אחד בשבוע בביטוח לאומי, במתן שירותי וייעוץ לחוק סיעוד". אבי פרז, מבצע ביקורת על עבודת האחיות שמגיעות לטפל באנשים קשישים שנזקקים למטפלת צמודה בביתם. "אין לי זמן פנוי, אבל לפחות זה משלים עבורי את מכסת הטיפול השבועית באנשים".

אבי פרז. צילום: מורן ניסים

כתבה שיווקית