להכין – "תוכנית שיקום מנייר"
לפני כמה שנים, הצוות המוביל של מחלקת פיזיותרפיה בבית-החולים קיבל מטלה לתכנן תוכנית עבודה עתידית למרכז השיקום שיפתח בעתיד. "עוד ב-2012 ביקשו מאיתנו במחלקה להכין 'פרוגרמה'", מספרת מריה סלבוב, מנהלת המרפאה לפיזיותרפיה והידרותרפיה במרכז הרפואי ברזילי, "לא לגמרי הבנו למה הכוונה, אנחנו פיזיותרפיסטים ולא מתכננים. אבל קיבלנו את זה כאתגר," מריה ממשיכה לתאר. "הסתובבנו בכל מרכזי השיקום בארץ, נסענו מב"ש ועד נהרייה בצפון. קולגות למקצוע קיבלו אותנו יפה, הסבירו ולימדו אותנו. מאותם הסיורים, היכרנו את היתרונות ולמדנו את כל המינוסים ובזכות הניסיון והידע שרכשנו, יכולנו לבצע אותו ולשפר את הטיפול במרפאה שלנו ברזילי".
סלבוב ממשיכה ומתארת בהתרגשות את תהליך היווצרות המכון לפיזיותרפיה, "קיבלנו את זה כמו מטלת החיים והשקענו המון שעות מהזמן החופשי שלנו. שאלנו, 'מה מצפים מאיתנו?' ואמרו לנו – 'תכתבו את החלומות הכי פרועים שלכם ובלי גבול, ותחשבו על הטכנולוגיות והציוד הכי מתקדמים…' ככה התחלנו מתוכנית על הנייר והיום מרכז השיקום שיפתח הוא חלום משותף שלי ושל כל הצוות. לא לכל אחד יש הזדמנות להקים מכון מאפס. עכשיו אנחנו רואים את הבניין כמעט מוכן ומדברים כבר על עניינים פרקטיים של תקנים, ציוד וצוות."
"פיזיותרפיה זה חיבוק וליטופים"
בתפישה הרווחת של מטופלים, כשאומרים 'שיקום' ישר חושבים על 'פיזיותרפיה'. "בעיני, באמת אין שיקום בלי פיזיותרפיה. כי במחשבה הראשונה שלנו אנחנו מתייחסים לצורך במגע. זה אומר יציבה ותנועה נכונה, חיבוק וליטופים לגוף הפגוע שלנו. אבל לא רק," מוסיפה סלבוב, ומסבירה מיד, "אנחנו חלק מהצוות הרב-מקצועי של כל ברזילי. ובאינטגרציה, כל אחד תורם לשני". "בפועל עבודתם של הפיזיותרפיסטים נוגעת בתחומים רפואיים נרחבים כמו: טיפול נשימתי ונוירולוגי, במקרים אורתופדיים של צורך בהפחתת כאבים, בסיוע לפגים וילדים קטנים," מדגישה מריה, "לפני שמתחילים לטפל בבנאדם, חשוב להתייחס לכאבים שלו. באירועים שבשגרה ובסיבוכים בתחום נשימתי של טיפול נמרץ למשל, או כאבים וחוסר בתפקוד ותנועה בגלל חומרי הרדמה שקיבל החולה, כדי שיוכל להחלים מהניתוח."
סלבוב עונה לשאלה 'מתי בדיוק הפיזיותרפיסטים נכנסים לפעולה במצבי חירום':"בטיפול הנשימתי, בפרט, אנשים מונשמים על-ידי מכונה וכשמפסיקים את המכונה והם צריכים לנשום בכוחות עצמם, כאן, מיד נכנסת התערבות פיזיותרפיסטים כדי להפעיל את הריאות באופן טבעי, מעבר בין פסיבי ואקטיבי. באמצעות מגוון טכניקות תנועה, כולל הצורך להזיז רגליים בעדינות ועד ללכת, וכך אנחנו מחזירים את הבן-אדם לתפקוד הקודם או לתפקוד הכי נורמלי שיכול להיות עבורו."
"הרבה בזכות הסגנית"
"אם חס וחלילה, יש מצב של שיתוק או נכות – אנחנו נלמד אותו כיצד להיות תפקודי במסגרת המוגבלות במקסימום שניתן." אומרת, ג'סיקה נזריאן – סגנית מובילה במחלקת פיזיותרפיה שמצטרפת לשיחה. בין היתר, היא אחראית על טיפול פיזיותרפיה בפגייה ושותפה ל-"פרויקט קנגרו", טיפול של מגע ראשוני תומך בתינוקות.
חלוקת העבודה בין מריה לג'סיקה בשגרה, היא לא רק קשר רשמי של מנהלת וסגנית. "אנחנו פועלות יחד 5 שנים בשיתוף פעולה, שתינו גדלנו והתפתחנו פה", מוסיפה ג'סיקה, "הגישות שלנו שונות וכבני-אדם אנחנו מאוד שונים, אבל בסופו של דבר אנחנו אומרות את אותו הדבר. עם השנים הבנו שאנחנו משלימות אחת את השניה ואת התהליך בשביל המטופל".
בתור מנהלת, למריה מאוד חשוב להביא לידיי ביטוי את דעתה המקצועית ולתקשר בצורה נכונה עם הצוות והמטופלים, "אני מודעת לכך שהשפה שלי היא מגבלה. לשמחתי, ג'סיקה מבינה מיד את קו המחשבה שלי ומתחילה לבצע אותו בצורה מושלמת, עם כשרון, ידע ואינטליגנציה רגשית נרחבת. כל המכתבים והניירת הרפואית עוברים הלאה בשפה גבוהה ובדיוק, רק בזכותה." היא מפרגנת, לג'סיקה.
"לרקוד עם המטופל"
"אנחנו צוות מגוון מכל העולם: מליטא, צילה, בולגריה ורוסיה, יש גם צברים, דרוזים ונוצרים. זה לא מפריע לנו, זה עוזר לנו להיות צוות מאוד מגובש," אומרת מריה, ומציגה את הנפשות המטפלות במחלקה:
"בוריס לוינשטיין – הפיזיותרפיסט הכי ותיק, נמצא איתנו 26 שנים ואחראי על תחום הגריאטריה – הוא הגורו שלנו בניסיון וידע. הוא לא רק עובד עם קשישים, הוא ממש רוקד ושר איתם. אין סבתא שלא אוהבת אותו, ואם ביום מסוים הוא לא נמצא, שואלים: 'איפה בוריס היום?' אנחנו לומדים ממנו איך להתייחס למטופל.
"בגלל הצורך לאבחן במהירות, אחרי הרבה שנים במקצוע, לפעמים נוטים לשכוח את הבנאדם. תמיד צריך לזכור שיש לו משפחה וילדים, והוא רק במקרה במצב הזה. את הגישה הזו אנחנו מלמדים את הפיזיותרפיסטים הצעירים שלנו. מתמחים, מכל הארץ מגיעים להתנסויות מעשיות בפיזיותרפיה בתחום הנשימתי, האורתופדיה והתפתחות הילד".
"אני זוכרת במיוחד, ילדה בת 3 שנדרסה על-ידי משאית בעזה. לצערנו, היא נאלצה לעבור קטיעה וקיבלה מאתנו טיפול פיזיותרפיה מסור והרבה חום ואהבה עד שלמדה ללכת בעצמה. באותם ימים, הפרוטזיסט, אליהו בסון הרכיב והתאים לה את הפרוטזה, בזמן שהבן שלו, גל בסון היה חייל שנהרג בצוק איתן".
בין אנשי הצוות הנוספים במכון, נמצאים: מרינה פינסקי – אחראית מחלקת אורתופדיה, מהמובילות בכל הארץ בהחלפת מפרקים, שתרמה רבות כדי להגיע לתכונית פעילות מוצלחת. פיראס אלעדאם – מוביל את תחום הטיפול בטרשת נפוצה ופעילות גופנית בשיתוף של המחלקה הנוירולוגית.
הידרותרפיה ובריכה טיפולית – לא בכל מקום
יחד עם נתנאל בורנשטיין, אחראי ומפתח תחום ההידרותרפיה, בבניין השיקום החדש מצפה לקבל אותנו טבילה עמוקה בבריכה טיפולית חדשנית שאין בכל מרכז שיקומי בארץ. "באזור הדרום קיימת מצוקה של טיפול שיקומי, וההידרותרפיה בייחוד. בתור בית-חולים ממשלתי, אנחנו צריכים לתת מענה לטיפולי אשפוז יום, למטופלים האמבולטוריים המגיעים מהבית ולכל תושבי הדרום." מריה, מדגישה ומוסיפה, "במרכז הפיזיותרפיה החדש, אנשים יוכלו לעבר פה את הטיפול ואת התכונית שהם צריכים לקבל מהצוות, לקבל משימות ולבצע אותם בבית שלהם, במתכונת נוכה של להשתחרר ולחזור לביקורת.
"בנוסף, למטופלים שלנו מצפים, אולם פיזיו ואולם ריפוי בעיסוק, לצד צוות דינמי שיכול לתת טיפול ראוי, עם שימוש בציוד הכי מתקדם בעולם. למשל, זרועה רובוטית ומנוף להולכת מטופלים. אנחנו רוצים בהמשך לפתח תחומי טיפולים נוספים כמו של טיפול ברצועת האגן".
"החלום הישראלי"- להתחיל ב'כוח-עזר' – ולחזור למנהלת מרפאה
כאמור, מריה נמצאת 18 שנים במרכז הרפואי ברזילי, "גדלתי בבולגריה, והייתי שם רופאה שיקומית ומנהלת פיזיותרפיה אבל היו קשיים. כשהגעתי לברזילי, הייתי רופאה בתוכנית של החלפת רופאים, במסגרת פרויקט:'fellowship' לתקופה קצרה של 6 חודשים. בנוסף, השתתפה בפרויקט במסגרת מועדון "רוטריי" הבינלאומי – פרויקט של מנהיגות צעירה ותרומה לקהילה".
"כשבאתי, עשיתי הסבה מקצועית והתחלתי את דרכי מחדש במסלול כוח-עזר. חשבתי וקיוויתי שיישאר לי אותו החלום. ואחרי 10 שנים כפיזיותרפיסטית, קיבלתי את תפקיד מנהלת שירות הפיזיותרפיה, כמו שהיה לי בבולגריה. אני גאה שהתפתחתי בישראל, שמחה שבית-החולים האמין בי ומודה לצוות הרב-מקצועי ולהנהלה.
"בית-החולים ברזילי ממשיך ותומך בנו. לאחרונה, 4 בנות פיזיותרפיסטיות, סיימו תואר שני וקיבלו מלגה מההנהלה, שמוכן גם לתת מלגות ללימודי דוקטורט. והכי כיף לנו לקבל תעודות הוכרה שאנחנו צוות מוביל. אנחנו, נתראה בבניין השיקום החדש".
מריה סילבוב וצוות פיזיותרפיה. צילום: מורן ניסים.
כתבה שיווקית
