כמה תעצומות נפש וכוחות פיזיים צריך כדי לעשות את מה שאלכסיי פוטפוב עשה השבוע. 200 קילומטר ו—30 שעות חתירה רצופה מראש הנקרה ועד זיקים והדובדבן שבקצפת – שבירת השיא הישראלי.
עד היום היחיד שעשה דבר דומה לזה היה בחור בשם ענר גלבוע שחתר על סאפ בחמישה מקטעים במשך כמה ימים, בעוד שבשיא הישראלי של חתירה ברצף על סאפ החזיק ספורטאי בשם יובל בוצר, שעשה זאת מראש הנקרה עד תל אביב.
פוטפוב עושה היסטוריה. צילום: שמוליק דוד
פוטפוב, בן ה-47 מאשדוד, החזיק מעמד באופן יוצא דופן עד חוף זיקים 0, עשה היסטוריה ורשם הישג חסר תקדים. פוטפוב הוא כיום אחד החותרים החזקים על סאפ ומתכבד במקום השני בארץ בקטגוריית סאפ – סניורס.
הוא גדל בפנימייה ספורטאית במכון וינגייט, ובעבר אפילו היה אלוף אגרוף. פוטפוב נמנה עם תלמידיו של גל פרידמן ומתאמן יחד עם נבחרתו בנחל הירקון. את השיא ששבר השבוע הוא לקח קודם כול כאתגר וכיעד אישי. כיאה לאלוף אמיתי הוא התקבל בקבלת פנים חמה וחגיגית במיוחד במרכז הימי באשדוד. בחוף זיקים, עם יציאתו מהמים, חיכו לו משפחתו, חבריו ואנשי תקשורת סקרניים.
“לא ייאמן כמה חום ואהבה קיבלתי כל התקופה האחרונה”, הוא אמר מיד עם הגעתו לחוף מבטחים. “שברתי את השיא הודות להרבה אנשים, אבל קודם כול בזכות עיריית אשדוד שעזרה ותמכה. תמיד חלמתי להשתתף בזה ועכשיו הגשמתי חלום”.
עם לא מעט קשיים ונקודות שבירה הוא התמודד במסע המפרך, ולאחריו הוא גם התפנה לספר עליהם: “בלילה היו לי התכווצויות בשרירי הבטן, לא יכולתי לזוז, האצבעות כאבו ולא הצלחתי לפתוח אותן. הייתי בטוח שזהו, זה הסוף, אבל הצלחתי לגייס את שארית הכוחות ולהמשיך. היה גם מאוד קר”.
יחד עם החותר האשדודי הפליגה יאכטה ממועדון היאכטות האשקלוני SAIL LA VIE שסיפקה לו מזון ומים בהפסקות מוגדרות. ביאכטה נמצאו גם אנשי צוות מקצועיים שכללו גם פרמדיק אשר התנדב להשתתף במסע ולהשגיח מקרוב על בריאותו של פוטפוב.
“בלי צוות הליווי ובלי התמיכה מהיאכטה בחיים לא הייתי מצליח”, מודה פוטפוב. “אין עוד אנשים ועם כמו שלנו. אנשים כבר צעקו לי לוותר ואמרו שמה שעשיתי זה מספיק, אבל לא הייתי מוכן”.
פוטפוב סיפר כי כדי לצלוח את המשימה הוא אכל בעיקר בננות, והעיד כי עוד בטרם יצא לדרך, סיכוייו להצליח היו קלושים בשל התנאים הסביבתיים. “יצאתי כנגד כל הכללים וכנגד הרוחות. המאמן שלי גל פרידמן ביקש ממני לדחות את הזינוק כי הים היה מאוד גלי והרוח הייתה דרומית, אבל אני החלטתי ללכת על זה בכל הכוח, וצדקתי”.
חוצה ישראל
סיפור החיים של אלכסיי פוטפוב הוא מעבר למה שאפשר לתאר. פוטפוב נולד ברוסיה, אמו נפטרה כשהיה רק בן ארבע, ואילו עם אביו הקשר נותק. סבו וסבתו לקחו אותו תחת חסותם וגידלו אותו עד ששלושתם עלו לארץ והוא החל להשתלב בחברה הישראלית. הוא התחנך בפנימיות ומצא מפלט בענף האגרוף, שבו בחר לעסוק כל חייו.
עם המאמן שלו, גל פרידמן
בהמשך הוא הוציא תעודת מאמן אך בחר לבסוף שלא לפנות לקריירת אימון, לאחר שהודה כי אין לו את הכישרון והסבלנות המספיקים כדי לאמן. כשהגיע לעשור הרביעי בחייו הבין כי יתקשה להמשיך להתחרות באגרוף ופנה ליעד הבא שלו.
כדי להתפרנס החל לעבוד כנגר, פתח עסק ונחשב למומחה בעיצוב רהיטים. ואז חסרון הספורט בחייו החל לתת את אותותיו. החלום הגדול שנשכח בדרך, להיות גולש רוח, החל להעסיק אותו מחדש, וכשגילה את הסאפ — התאהב ונשבה.
הוא פנה למרכז הספורט הימי באשדוד, ומאז הכול היסטוריה. מחתירות קלות שהחלו כתחביב מחוף אשדוד לאשקלון התקדם פוטפוב והצטרף לנבחרת החתירה של לא אחר מהמדליסט האולימפי גל פרידמן. התשוקה שהביא איתו פוטפוב קנתה את פרידמן, והוא האמין בו כבר מהדקה הראשונה.
ומה סוד ההצלחה? פוטפוב מתעורר בארבע לפנות בוקר, מגיע לשדות ים בשש בבוקר, יוצא לים לשעה וחצי של חתירה, ואם הוא מרגיש שלא נס לחו, נשאר לסבב של שעה וחצי נוספות. רק לאחר מכן מתפנה לנגרייה שלו, כי אין ברירה וצריך גם להתפרנס.
המשפחה התומכת
אחרי שהחליף את כפפת האגרוף במשוט חתירה, רעייתו ושלושת ילדיו היו שם כדי לפרגן ולתמוך. הם אלו שדחפו אותו לנסות לשבור את השיא הישראלי ולעשות את מה שאף חותר סאפ לא עשה מעולם. גם החברים הקרובים שלו ורשות הספורט היו שם לאורך כל הדרך, ולמעשה היו אלו שהובילו את הרעיון של ליווי היאכטה לאורך כל המקצה הבלתי נגמר.
לפני היציאה לדרך.
בדף הפייסבוק "העמותה לקידום גלישת הגלים והספורט הימי באשדוד" ליוו אותו בלייב מרגע היציאה למסע, במהלך השיוט עצמו וכמובן בסיום המקצה הארוך. ״מדובר היה במשימה קשה מאין כמוה”, הגיב מנכ”ל רשות הספורט יורם אסרף וחש גאווה גדולה. “החל מהרמה המנטלית, ההכנה וכמובן הכושר של אלכסיי. כגולש סאפ אני מצדיע לאלכסיי פוטפוב על הנחישות וכוח הרצון. השיא יחנה באשדוד כנראה עוד שנים רבות, אלא אם יחליט אלכסיי לשבור את השיא של עצמו״.
