שבוע מרגש נרשם בקריירה הספורטיבית של חניכות וחניכי מועדון הג’ודו “מיטב אשקלון” בהדרכת המאמן אייזיק מיקאילוב. במהלך השבוע החולף עמדו הספורטאים הצעירים למבחן החגורות השנתי המסורתי אשר נערך השנה, בתקופה המטורפת של גל שני של משבר הקורונה בשונה משנים הקודמות, לא באירוע מרכזי ומרגש לעיני ההורים המרגשים אלא על פי הנחיות משרד הבריאות, בקפסולות וללא קהל.
למרות המצב המוזר וחרף כך שהעונה נקטעה בענף הג’ודו באשקלון אי שם באמצע חודש מרץ, בתקופת שיא מבחינת הספורטאים ומאמנם אייזיק מיקאילוב, מבחן החגורות של 2020 אומנם נדחה ונערך במתכונת שונה ומשונה אך בכל זאת הרבה צבע לבן נעלם לו בעקבות שבוע מבחנים מן הטטאמי המקומי (כך נקראת זירת הקרב בשפת הג’ודו) והתחלף לשלל צבעי חגורות בהתאם לרמת ההתקדמות, הותק בענף והישגים בזירת התחרויות. למשל, הספורטאים הוותיקים של המועדון אשר עלו השנה לחטיבת הביניים יקשרו בעקבות המבחן חגורות כחולות.
אייזיק מיקאילוב עם חניכי קבוצת הג'ודו מיטב אשקלון. צילום: אלכס פרסקובסקי
למרות הקורונה – קוצרים הישגים
העונה האולימפית אשר עקב נסיבות ידועות הפכה לטרום אולימפית, התחילה בהמון ציפיות והייתה אמורה להיות גדושה בשלל אירועים וחוויות. שבועיים לפני המראת משלחת מיטב אשקלון לתחרות בינלאומית בלטביה הכל נגמר. אליפות ישראל 2020 היתה אמורה להיות תחרות שיא מבחינת גודל המשלחת של מועדון הג’ודו העירוני מיטב אשקלון, אך במהלך חופשת פסח היכל הספורט ברעננה – האולם הביתי של איגוד הג’ודו בישראל בשנים האחרונות – נותר שומם. גם אולימפיאדת הילדים ה-13 לא התקיימה השנה במכון וינגייט כמו שלבי ההכרעה של סבב גביע איגוד הג’ודו.
אייזיק מיקאילוב עם חלק מחניכיו. צילום: מיטב אשקלון
למרות זאת קצרו חניכיו של אייזיק מיקאילוב הישגים לא מבוטלים בשלבים הראשונים של עונת 2019-2020 בטרם שיתק משבר הקורונה את הספורט התחרותי – אלן בבק בת ה-18 זכתה בנובמבר האחרון בתואר אלופת ישראל עד גיל 23, ספורטאיות וספורטאים עלו על הפודיום כאשר זכו בשלל מדליות בשלבי פתיחה של סבב גביע איגוד ותחרויות נוספות ברחבי הארץ.
ימים ספורים לפני פרוץ המשבר ותחילת הסגר אירחה אשקלון את אליפות מיטב אשקלון הפתוחה בהשתתפות כ-120 ג’ודוקאים צעירים שלא רק שהפכה לסוג של דרבי אזורי של ענף הג’ודו כהמשך ליריבות ספורטיבית עם מועדון השכן מיטב אשדוד בהדרכת המאמן לאון קוטלר, אלא קיבלה השנה גם ניחוח בינלאומי עם השתתפותם של צמד ספורטאים מקזחסטן.
אייזיק מיקאילוב עם חניכיו. צילום: אלכס פרסקובסקי
משפחתיות ואווירה ביתית
במיטב אשקלון אומרים כי המועדון הוא משפחה ולא לחינם קבוצת המועדון בפייסבוק נקראת “משפחת הג’ודו מיטב אשקלון – בית הספר לאלופים”. תרתי משמע – המועדון האשקלוני מדי שנה מייצר אלופים – כך בשנת 2017 זכתה ליאל וישנבסקי בתואר אלופת ישראל לגילאים הצעירים ובשנים הבאות את הכבוד למועדון הביתי הביאו אלן בבק, יניב קוזנצוב, משה אשורוב וליאור פרסקובסקי.
בעונה שעברה לא פחות מ-7 מדליות הביאו חניכיו של אייזיק מיקאילוב מהתחרות היוקרתית “Young Stars Jurmala” שנערכה בעיר הנופש יורמאלה על שפת הים הבלטי בלטביה: לאון דמידובסקי, שילה אלהרר, יהונתן ברודסקי, ליאב אשגרי, יניב קוזנצוב.
7 מדליות לספורטאים מאושרים. צילום: אלכס פרסקובסקי
תופעה נוספת הנצפית במועדון האשקלוני לאורך השנים היא ההצטרפות של האחים והאחיות בעקבות ההצלחות והחוויות של בני ובנות המשפחה ויוצא גם בכמה מקרים שמספר דורות של אותה משפחה נמנים גם על משפחת הג’ודו המקומית. הדוגמא הכי בולטת לתופעה הזו – התאומים דני ומקס קרסנר בני ה-12 שסוגרים עונה שביעית על הטטאמי ובשנים האחרונות הצטרף גם הדור הצעיר של המשפחה למועדון.
המשפחתיות והאווירה הביתית החמה באות לידי ביטוי בהמון תחרויות בעונה השגרתית כאשר ביום התחרות יוצאת מאשקלון שיירת מכוניות עם הורים נלהבים ונרגשים ובני משפחות הספורטאים כדי לתת כתף ולתמוך בספורטאי המועדון וכן ארגון פעולות חברתיות כמו מסיבות סיום עונה מושקעות וימי הולדת.
הסיפור של אייזיק
מי שמנצח על החגיגה הוא אייזיק מיקאילוב (49), הבעלים והמאמן ראשי של מועדון הג’ודו מיטב אשקלון. הוא נולד וגדל בבאקו, בירת אזרבייג’ן, באותם ימים אחת מ-15 רפובליקות של ברית המועצות, מעצמת ספורט אימתנית בין היתר באומנויות בלחימה. אייזיק מעיד על עצמו כי התחנך במשפחה יהודית אותנטית שבה ההורים היו מעדיפים עבור הילדים נגינה על כינור ואם כבר ספורט אז לכל היותר שחמט.
אייזיק מיקאילוב עם חניכיו הצעירים
מגיל 8 התנסה בענפי ספורט שונים כמו היאבקות חופשית וחץ וקשת אך כאשר נכנס לראשונה בשערי בית הספר לג’ודו הבין כי שם נמצא מקומו הטבעי- זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא התחיל להתאמן ובמהרה הגיע להישגים כמו מדליות באליפות אזרבייג’ן ותחרויות בינלאומיות. בגיל 16 כבר היה בעל חגורה שחורה בג’ודו. אייזיק סיים לימודי תואר ראשון בחינוך גופני ובשנת 1995 עלה לישראל. בתחילת המילניום הבין לדבריו כי הגיע הזמן לחזור לשורשים והקים את מועדון הג’ודו מיטב אשקלון- כיום בין האגודות המובילות בג’ודו הישראלי.
מנכ”ל איגוד הג’ודו הארצי, נועם גרינברג, פרגן למיקאילוב ולמועדון מיטב אשקלון כשאמר ל-”כאן דרום”: “אייזיק מיקאילוב הוא מאמן בכיר ומוערך בענף הג’ודו, שמנהל מועדון חזק תחת אגודת ‘מיטב אשקלון’ ומגדל דורות של ספורטאים תחרותיים בעלי הישגים בתחרויות האיגוד. יש לו חלק ניכר בפיתוח הענף בעיר אשקלון ובחינוך הילדים תוך השרשת ערכי הג’ודו”.
אלן בבק אם המאמן אייזיק מיקאלוב
אין מפסידים בג’ודו
בראיון ל-”כאן דרום” אייזיק מספר איך הכל התחיל, את סודות הג’ודו ומאמין בלב שלם ששגיא מוקי הבא יצא מאשקלון. “בג’ודו אף פעם לא מפסידים” פותח מיקאילוב ומסביר: “בג’ודו או מנצחים או לומדים. ואם ברצינות, אין ספורט תחרותי ללא הפסדים ומעטים הספורטאים שלא חוו על בשרם את הכאב והתסכול של הפסד. מה ששונה בענף שלנו – ג’ודו זה לא רק ספורט אלא פילוסופיה שלמה עם ערכים. אחד הערכים החשובים שכל ג’ודוקא צעיר לומד מצעדיו הראשונים זה לדעת להפסיד בכבוד. בדרך כלל דווקא מהפסד ניתן להפיק לקחים ולראות איפה טעית ומה ניתן לתקן לקראת הקרב הבא. ניצחון ואתה יורד מהמזרון באופוריה כאילו ניצחת בגמר אליפות העולם, הפסדת ואתה כבר לומד ויודע איפה לתקן. מה גם שהפסד אפילו בשלב המוקדם בתחרות לגילאים הצעירים מעניק הזדמנות להתחרות בבית הניחומים ואז מי שמסוגל ללמוד מטעויות ממשיך להילחם ויש לו סיכוי למדליית ארד”.
אלן בבק בקרב על התואר אלופת הארץ בגודו. צילום: אלכס פרסקובסקי
אייזיק, איך הכל התחיל? איפה אתם נמצאים כיום?
“העמותה שלנו קיימת כשנתיים אבל המועדון שלנו פועל כבר משנת 2001. נכון להיום, המועדון שלנו נחשב לאחד מהמובילים בארץ. יו”ר איגוד הג’ודו הארצי, משה פונטי ביקר לפני כשנה וחצי עם ראש העיר תומר גלאם שפנה אליי עם בקשה שנזמין כוכבים של ג’ודו לעיר והבטיח קבלת פנים, שגיא מוקי הגיע, ישבנו בלשכת ראש העיר ושוחחנו על קידום העמותה והמועדון.
“כיום אנחנו מתאמנים בשני מועדונים. המועדון הראשון ממוקם בצמוד לבית ספר ארלוזורוב, זה מתקן של עיריית אשקלון, מקום מרשים במיוחד. המועדון השני הוא מקלט ציבורי באזור נווה דקלים שהפכנו בכוחות עצמנו למקום מרשים ויפה. איגוד הג’ודו עזר לנו כשהעניק לנו ציוד והפכנו את המקום בכוחות עצמנו למרשים ביותר. נכון להיום, יש לנו 30 חברי נבחרת במועדון, מכל הגילאים והמשקלים. הם מתאמנים שישה פעמים בשבוע. מתוכם יש כמה שמחזיקים בתואר אלוף ישראל שנתיים-שלוש שנים ברציפות ומדליסטים בתחרויות בינלאומית”.
אבא ובן מתאמנים יחד
את המועדון הזה שהיום נחשב למועדון מפואר ועתיר הישגים הקים מיקאילוב בעשר אצבעותיו, “ההתחלה הייתה קצת קשה”, הוא נזכר, “כל ההקמה היא יוזמה עצמית שלי, אבל מצאתי בן אדם במחלקת הספורט של העירייה – מרסלו, שבאמת הבין אותי ועד היום עוזר תמיד בכל התחלה. בן אדם מאוד צנוע, עד היום תמיד מקשיב ועוזר, מכיר את כולם, בא מידי פעם ויושב באימונים שלנו. לאורך כל 20 השנה תמך ועזר לי. בהתחלה היה קשה, עברנו ממקום למקום ובשנת 2009 העירייה שיפצה ונתנה לנו מועדון בצמוד לבית ספר ארלוזורוב, פעם זה היה מרכז המתכת של עיריית אשקלון. פעם היו לנו במועדון 30-40 ילדים, היום יש לנו 120 ספורטאים קבועים ובכל שנה מצטרפים חדשים. אני מקדיש הרבה זמן וכוח לקדם את ענף הג’ודו בבתי ספר ואף נותן שיעורים בבתי ספר יסודיים במסגרת פרויקט של איגוד הג’ודו. בבית ספר ארלוזורוב אני מקיים חוג קרוב ל-10 שנים, עוזר לילדים עם הפרעות. את הילדים האלימים אני הופך בעזרת אימוני הג’ודו להיות רגועים ושקטים, ונותן להם ביטחון. יש איתי עוד כמה עוזרים, המאמן והשופט ברמה לאומית שי אשגרי, האיש שמתנהל מול התקשורת והעיתונות אלכס פרסקובסקי וחודש הבא צפויים להיות לנו עוד שלושה מדריכים לאחר שיסיימו קורס.”
למה אתם מגדירים את המועדון כ”משפחה”?
“ההצטרפות למועדון הג’ודו שלנו היא מגיל 4 ויש הרבה הורים שהצטרפו יחד עם הילדים שלהם. מקרה של אבא בן 38 וילד בן 8 מתאמנים באותו אימון, עושים אותם משימות ולפעמים גם עומדים אחד מול השני לקרב זה לא דבר נדיר אצלנו. לדוגמא, משפחת ליטבינוב, ילד בן 9 אחד הטובים אצלנו במועדון מתאמן יחד עם אבא שלו באותו האימון. עושים אותם משימות והילד גם מנצח את האבא. יש תחרות בריאה ביניהם וזה מחזק את הקשר שלהם”.
שחקני מיטב אשקלון השתדרגו
מה אתה יכול לספר על מבחן החגורות? איך היה לעשות אותו בלי קהל?
“מדי שנה אנחנו מקיימים מבחני דרגות. הילד מדגים תרגילים וכו’ ואם מצליח לעמוד בדרישות מתקדם בדרגה ומקבל חגורה בצבע אחר. נאצלנו לעשות את זה בלי קהל אבל הילדים מצלמים אחד את השני ושולחים אחר כך להורים ולחברים, או שמכניסים לאולם הורה אחד שיצלם וישלח לשאר. הקורונה ביטלה לנו גם תחרויות רבות וחשובות בארץ ובחו”ל, ואף תחרות ארצית שהייתה אמורה להתקיים כאן אצלנו באשקלון. זאת אכזבה גדולה אבל כבר התגברנו. העיקר שכל ספורטאי המועדון שומרים על עצמם ואף אחד לא חולה. אני חושב שהספורטאים מגיעים למזרן הג’ודו, מתפרקים ומוציאים קצת אנרגיות. הם בורחים לג’ודו שמציל אותם מהשגרה הלא כזו נעימה שיש כיום”.
מהו ענף הג’ודו מעבר לספורט עבורך?
“חינוך אחר, תרבות אחרת קצת שונה. התרבות היפנית מלמדת אותנו על כבוד הדדי לזולת, לאנשים שמסביב, להיות ישר והוגן כלפי אחרים. לפני שאומרים או עושים משהו – לחשוב. התרבות היפנית מתבססת על סוף מעשה במחשבה תחילה, בניגוד לתרבות שלנו בארץ שמתבססת על סליחות. לפני שבא לך לעשות צחוק מהחבר – תחשוב. אני מדבר עם ילד בן 4 ובן אדם בן 40 בגובה העיניים. ההורים אומרים לי- ‘איך אתה עושה את זה? אצלך הוא דבר אחד ובבית דבר אחר’, צריך להוות לילדים דוגמא אישית, הבריטים אומרים: ‘אל תחנך את ילדיך, כך או כך הם יגדלו ויהיו כמוך, תחנך את עצמך’”.
להורים שמתלבטים איזה ענף ספורט לבחור עבור הילד או הילדה – למה אתה ממליץ על הג’ודו?
“אצלנו מקבלים 4 שיעורי ניסיון ללא תשלום. כל אחד שרוצה לנסות, גם מבוגרים, מוזמן לבוא, להרגיש את האווירה שיש במועדון ואז להחליט. לספורטאי שהשקיע כמה שנים בג’ודו ונמאס לו, אפילו כאלה עם הישגים מרשימים, אני אומר תמיד: ‘קח הפסקה, תנסה דברים אחרים, אם לא מצאת אז הדלת תמד פתוחה.’ אני יודע שבלב הוא כבר ג’ודוקא אך הוא פשוט צריך זמן כדי להבין את זה. צריך להתרחק, להתאוורר ולקחת הפסקה לפעמים כדי להבין את זה. כמעט כולם חזרו ואמרו לי: ‘צודק, פה זה הבית’”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
המטרה: אולימפיאדה
מיקאילוב מסתכל קדימה וצופה עתיד מכובד לאשקלון בכלל ולחניכיו בפרט, “אני רואה את אשקלון מעצמת על בתחום הג’ודו. כמו שהיום יש את מכון וינגייט, אז אני רוצה שתוקם אצלנו פנימייה או מועדון אזורי כדי שהנבחרת תתאמן פה. יש מתקנים ופוטנציאל בשביל זה, זה תלוי רק בעבודה ורצון. אני רוצה שכשידברו על ג’ודו ישראלי יראו שבנבחרת ישראל לפחות 20-30 אחוז צמחו פה אצלנו. אני באמת מאמין שזה יקרה, בעוד שנה שנתיים יהיו 3-4 חבר’ה שלנו בנבחרת ישראל הצעירה”.
אז יש סיכוי ששגיא מוקי הבא גדל במיטב אשקלון?
“אורי ששון גדל במיטב ירושלים ושגיא מוקי במיטב נתניה, ואני מאמין ששגיא מוקי ואורי ששון הבאים יצמחו ממיטב אשקלון. אני לא רואה שום סיבה שזה לא יקרה, אני מאמין שאנחנו יכולים להוציא ספורטאים ברמה כזאת”.
ברוך שמאילוב, גפן פרימו, פיטר פלצ'יק ושגיא מוקי יחד חניכי 'מיטב אשקלון'
מי לדעתך יכול להגיע הכי רחוק אצלך במועדון?
“בספורט אי אפשר לדעת מה קורה. לפעמים מי שהכי שקט ואין ציפיות לגביו מצליח יותר מכולם. יש לנו הרבה ילדים מוכשרים, נכון להיום – בכל תחרות שהילדים האלה באים, תחרויות ארציות עם 1000 אנשים, המאמנים היריבים שואלים אותי האם ספורטאי מסוים הגיע היום או לא. זה נותן לי הרגשה טובה במיוחד שמאמנים עם ותק וניסיון רב בתחום שואלים אותי על ספורטאים שלי בגיל 10-11 בלבד. אני מאמין שנגיע גם לאולימפיאדה, מאז ותמיד היו מדליסטים אולימפיים לישראל בג’ודו ואני מאמין שיגיעו גם מאשקלון. המאמצים שלנו ידברו בעד עצמם”.
איזה תכונות חייב ספורטאי בענף הג’ודו ולאיזה ערכים מכוון ומחנך הענף?
“אנחנו מחנכים את הילדים להיות איתנים. הדבר הכי חשוב זה להדגיש לכל ילד – אם נפלת תמצא כוחות לקום ולהמשיך. אם יש לך את זה, שום דבר לא יעצור אותך בעולם ותצליח להגיע לכל מטרה. דבר נוסף שחשוב ביותר הוא המשולש – בית, ספורטאי ומאמן. אם בבית אין הורים שתמיד תומכים, קשה להצליח. ירדן ג’רבי ושגיא מוקי למשל הצליחו כי היו להם הורים שהשקיעו בהם המון. גם ההורים של החניכים שלי משקיעים מאוד בילדים, למשל כשנסענו לתחרויות בחו”ל היו הורים שקנו כרטיסי טיסה וטסו ביחד עם הילדים לתחרויות”.
מאיפה התקציב שלכם?
“העמותה שלנו קיימת רק כשנתיים אז עדיין לא הגיע לנו תקצוב העונה, בשנה הבאה אנחנו אמורים לקבל תמיכה מהטוטו. אנחנו צריכים לעמוד בכמה קריטריונים ארציים כדי לקבל תקצוב מהעירייה, וכמובן שזה תלוי גם בקורונה. אני מאמין שב-2021 כבר נקבל תקצוב. אני רוצה לציין שהעירייה עוזרת לנו בינתיים במה שהיא יכולה למרות שהיא לא חייבת, בהיקף של כמה עשרות אלפי שקלים. העירייה עזרה לנו במבנים, הנחות, מלגות למשפחות שלא עומדת בתשלומים, עזרו לנו לרכוש כרטיסי טיסה לתחרות בחו”ל”.
המאמן מיקאילוב, בודרמן וגלאם. צילום: אלכס פרסקובסקי
מה ההוצאות שלכם?
“ציוד וצוות הדרכה. הטיסות לחו”ל הן על חשבון עצמי של הספורטאים. לספורטאי שאין מספיק אנחנו עושים מאמצים כדי לעזור, אני ביחד עם ועד ההורים וכמה ספונסרים שתרמו לנו”.
מה השאיפות שלך לעתיד?
“ליצור באשקלון מרכז חזק של ג’ודו שיצאו ממנו כמה שיותר ספורטאים בכירים, שהאימונים של נבחרת ישראל יהיו באשקלון, שיוכלו לעשות פה מחנה אימונים, שתהיה מלונית שנוכל לקבל אותם, להעניק להם חדרי כושר, ולהביא ספורטאים צעירים שיגעו בכוכבי הג’ודו הלאומיים ולא רק ישמעו עליהם אלא יתאמנו יחד איתם”.
