המכבייה ה-20 שהתקיימה החודש בעיר ירושלים הביאה אליה כמדי ארבע שנים נבחרות מרחבי העולם שישתתפו בתחרות הספורט הנערכת כדרך קבע בישראל. השנה גם אשקלון שלחה נציג משלה. קוראים לו עומר בנעים (18), והוא משחק בנבחרת הנוער של ישראל בענף הרוגבי. עומר הוא למעשה השחקן היחיד באותה נבחרת שמגיע מאזור הדרום. נבחרתו החלה את משחקי המכבייה בשיטת 7 על 7, אך נעצרה בגמר על ידי ארגנטינה, פסע ממדליית זהב. אלא שהפיצוי הגיע לאחר מכן, כאשר בטורניר של 15 על 15 הצליחה לעבור את כל המשחקים בהצלחה ובגמר אף ניצחה את נבחרת דרום אפריקה, ובכך למעשה הבטיחה מדליית זהב לישראל.
עומר בנעים עם המדליה
עומר בנעים ניסה לסכם את החוויה הגדולה ל"כאן דרום": "אני חייב להתחיל מטקס הפתיחה שנערך בהיכל נוקיה של כל הנבחרות יחד, לעלות שם במדרגות ולראות את כל הדגלים מונפים זו חוויה שאי אפשר לתאר במילים. פשוט מדהים לראות אנשים מגיעים ממקומות ומדינות שונות. כבר אז הייתה התרגשות שיא, ושירת התקווה הביאה גאווה גדולה".
בנעים סיפר על הרגע שבישרו לנבחרתו על ההשתתפות במכבייה: "האמת שלא כל כך הבנו בהתחלה מה זה אומר, אבל אחרי זה הסבירו לנו את המשמעות של המכבייה. ככל שהמכביהה התקרבה, גם גדלו מספר האימונים. הגיע מאמן מחו"ל לאמן אותנו וחידש לנו הרבה דברים. הגענו מוכנים. היו לנו קצת חששות, אבל על המשחק הראשון נתנו בראש".
בנעים התחבר לרוגבי כבר כשהיה בן 15. הוא החליט להניח לענף הכדורסל והחל להתעניין ברוגבי כתחביב חלופי. "חיפשתי תחום אחר מכדורסל. חבר אמר לי שהם מתאמנים בדרום אשקלון ושאני אבוא להתאמן. אני מבחינתי חיפשתי קצת לרוץ. אמרתי לעצמי: 'מה יכול להיות רע'. באימון הראשון חטפתי תאקל ראשון מבחור די גדול שלא היה לי סיכוי נגדו. הרגע הזה הפך אותי לעצבני והייתי רעב לעוד, להוכיח שאני יכול להתמודד. המשכתי להתאמן, על הדרך השתפרתי, הלכתי לטורנירים בארץ והגעתי לנבחרת. הייתי שם שחקן מצטיין. אחר כך הגיע מאמן צרפתי לארץ וקרא לי למבחנים בצרפת, זימנו אותי לאקדמיה וחייתי שם ארבעה חודשים עד שהחלטתי לחזור לארץ".
ענף הרוגבי לא מוכר כפופולרי במיוחד ולא שופע בתקציבים. בשל כך העוסקים בענף מתקשים ליצור קריירה של ממש ופרנסה בלעדית לטווח הרחוק. "אני כמעט בטוח שלכל שחקן בנבחרת הבוגרת של ישראל יש עבודה נוספת, כי אי אפשר להתפרנס רק מזה. אני כן רוצה להתקדם ונחוש. אני מתגייס בקרוב, ומקווה גם לקבל ספורטאי מצטיין".
ההורים שלו מתברר לא מעורבים מספיק בתחביב שסיגל לעצמו בנעים, ועל כך הוא מספר: "הם לא מכירים את משחק הרוגבי, הוא מסובך להבנה. המשחק הראשון שהם ראו אותי משחק היה במכבייה אחרי שזו השנה השלישית שאני עוסק בספורט. אבא שלי די התרשם, אבל אימא שלי העדיפה שלא לראות. היא אומרת כל הזמן רק שאחזור הביתה בריא ושלם. קשה לה לראות שאני מקבל מכות".
