אחרי שמונה עונות בשתי קדנציות שונות, מגן הפועל אשקלון חיים איצרין מסיים פרק נכבד בקריירה שלו ועובר ליעד הבא. השבוע התבשרנו כי השחקן מכנף שמאל ישחק בעונה הבאה במדי הפועל פתח תקווה מהליגה הלאומית; למעשה הוא נפרד מהמועדון שהיה לו לבית. אמנם איצרין לא גדל במועדון האשקלוני, אך לאורך השנים הצליח להיכנס ללבבות האוהדים ולהותיר חותם כאחד משחקני הנשמה של המועדון. הביקורות המקצועיות נגדו לא תמיד היו חיוביות, אך איצרין ידע להתמודד איתן ובכל שנה הוכיח מחדש על המגרש כי הוא ראוי למקום באחד עשר הראשונים.
איצרין. מי יירש ממנו את המיקרופון. צילום: אורי קריספין
במשך שמונה שנים הוא נהג לעשות את הנסיעה לאצטדיון באשקלון מביתו שבלוד, ששם נולד וגדל. הוריו של איצרין הם נלי ויעקב, והוא אח בכור לאחותו קטנה. כעת, כשהוא נושק לגיל 30 ובקרוב יעמוד תחת החופה עם ארוסתו דניאל, מחפש איצרין את האתגר הבא. בריאיון פרידה ל"כאן דרום" הוא מסכם תקופה חשובה בחייו, משתף בסיבות לעזיבה וחושף עם איזה שחקן הכי נהנה לשחק ואיזה מאמן הוציא ממנו את המיטב.
"השחקנים שהגיעו היו מקבלים את הקרדיט לפניי"
מה בעצם הוביל לפרידה שלך מהפועל אשקלון?
"הגיעו שחקנים חדשים על המשבצת שלי, ראיתי שאני הולך להיות שחקן משלים. שנה שעברה הייתי בסיטואציה אחרת: בתחילת העונה הייתי מגן ראשון ורק בפברואר הפסקתי לשחק. המחשבה הייתה ללכת לשחק. אני בגיל 30 עוד מעט, בשנה די קריטית לקריירה שלי, ועוד שנה לא לשחק – זה לא משהו טוב לקריירה שלי".
אתה חושב שהיית ראוי להמשיך עונה נוספת באשקלון?
"הם רצו שאמשיך באשקלון, אבל אני בטוח שהשחקנים שבאו היו מקבלים את הקרדיט לפניי, אז העדפתי להיות כינור ראשון במקום אחר. אם מגיע לי להיות מגן ראשון באשקלון? לא יודע להגיד. הוכחתי את עצמי כל שנה ששיחקתי בהפועל אשקלון, שיחקתי ברוב המשחקים ותמיד נתתי מעצמי".
אתה אומר שיובל רצה אותך, אבל הוא לא בדיוק נלחם עליך.
"אפשר להגיד. זה לא סוד שכשמאמן ממש רוצה שחקן, אז הוא ישחק בסוף באותו מקום. כמו שאמרתי, הבנתי שאני לא הולך להיות שחקן הרכב. הרגשתי שאני צריך קצת אוויר, שינוי. יש שיקולים נוספים, אני מתחתן בקרוב, וחברה שלי חיפאית במקור, אז להתקרב לאזור הזה גם היה חשוב. יחד עם זאת, אם הייתי מרגיש שאני אקבל דקות משחק, אז כן הייתי נשאר. את השחקנים שרוצים ככינור ראשון מחתימים מהר, ואני הבנתי את זה. זה קורה בכל העולם, שחקנים מסיימים חוזה וממשיכים הלאה וזה בסדר".
אבל ממך לא נפרדו בצורה כל כך יפה. לא ענו לך לטלפונים וגם לא אמרו תודה רבה.
"אני למדתי בחיים דבר חשוב: אל תבקש מאף אחד שיגיד לך תודה. אני מעריך את האנשים שם, איתן, דרור וצ'יקו, ומודה להם. הם עשו את אשקלון את מה שהיא היום. אני לא אדבר עליהם מילים לא נעימות, לא אירק לבאר ששתיתי ממנה".
לא ציפית שאחרי שמונה שנים, שבהן התחברת למקום ולקהל, הפרידה תיראה אחרת?
"אולי מבחינת העיתונות והאוהדים אני לא עוד שחקן, אבל מבחינתם אני כנראה שחקן ששיחק פה עונה או שתיים. לאנשים יש זיכרון קצר. עשיתי עונה מדהימה לפני שנתיים בליגה הלאומית, נבחרתי ל-11 של נבחרת העונה. מה שעשיתי אף אחד לא יכול לקחת ממני".
"יאיר אזולאי – השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו באשקלון"
בתור מי ששיחק בהפועל אשקלון במשך לא מעט עונות, יש לו ראייה אחרת על העבר ועל ההווה של הקבוצה: "בתקופה של פרוספר אזגי היו אכזבות אבל גם דברים טובים. אנשים אולי לא זוכרים, אבל הייתה הישארות ליגה אחרי שהיינו בסיבוב הראשון במקום האחרון וניצלנו במחזור האחרון; הייתה עליית ליגה עם אורי מלמיליאן דווקא אחרי סיבוב ראשון פושר; וכמובן גם ירידת ליגה, שלדעתי היא זו שהביאה את אשקלון למה שהיא היום. מעז יצא מתוק. הקדנציה השנייה שלי היא נטו הצלחות".
מה הרגע הכי מאושר שלך במועדון?
"ה-4:5 לפני שנתיים נגד הפועל פתח תקווה. זה משחק שהבנו שאנחנו עולים לליגת העל ושאף אחד לא יכול לקחת לנו את זה".
מי הם החברים הכי טובים שלך בקבוצה?
"באמת שקשה לי לבחור אחד כי כולם חברים שלי. עם חלקם עברתי תקופה ארוכה. את שניר משען אני מכיר לפני ושיחקנו ביחד, אבל הוא זה משהו שהוא מעבר לכדורגל".
מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו בהפועל אשקלון?
"מבחינת דמות ותרומה, יאיר אזולאי ללא ספק. הוא כמו אחי הגדול. מה שהוא השרה על כולם בזמן שהוא היה חלק מהמועדון זה משהו שאי אפשר להסביר. הוא פשוט נכס. היו שחקנים נוספים, כמו עידן שריקי. מבחינת יכולת, בכל קבוצה שהייתי בה היו שחקנים טובים עם יכולות מדהימות. קשה לי להצביע על אחד".
המאמן שהיה לך הכי נוח להתאמן אצלו?
"יובל נעים. חד משמעית. מה שהוא מוציא משחקנים אני לא חושב שמישהו אחר היה מוציא. גם לא חושב שהיינו נשארים בליגה בלעדיו".
מה הוביל אותך להישאר פה כל כך הרבה שנים, מה מצאת בעיר? בכל זאת שמונה שנים.
"הגעתי מהפועל תל אביב, עם שייע פייגנבויים, ואת יודעת, שחקן נשאר איפה שטוב לו, איפה שהוא משחק. ואם אתה מקבל דקות משחק, אז אין טעם לעזוב. הצלחתי פה, אז זה מובן מאליו שאשאר. לא תמיד קיבלתי הערכה מבחינת כספים וחוזים, אבל תמיד העדפתי לשחק כי אין לזה תחליף".
איזה מסר אחרון תרצה להעביר לקהל?
"אני רוצה להגיד לקהל שהוא קהל מדהים, קהל שהוכיח את זה בליגת העל. אני חושב שבטבלת הקהלים של הליגה הוא נמצא במקום טוב באמצע. אני אוהב אותם מאוד ותמיד אזכור אותם, מקווה שהם ימצאו מחליף ראוי שיתפוס את המיקרופון וישיר אחרי משחקים".
