בעונת 2011/10 רשמה הפועל אשקלון את רצץ ההפסדים השלילי ביותר בעשר האחרון. הרצף כלל שמונה הפסדים רצופים. שיא עגום אשר הוביל אותה בסיום אותה עונה היישר לליגה הלאומית . שמונה שנים מאוחר יותר, והפועל אשקלון יכולה בהחלט לפנות מקום של כבוד לשיא שלילי נוסף, כזה שנרשם רק השבוע: שבעה הפסדים רצופים. הרזומה הזו בחודשיים האחרונים הביאה את אשקלון לבור עמוק ומיקם אותה לפני האחרונה בטבלת ליגת העל.
כהיא מרוחקת ארבע נקודות מהקו האדום, שבו נמצאת מ.ס אשדוד, נדמה כי הסיכויים למזער פערים הם קלושים. לא מדובר רק בפער הנקודות בין הקבוצות, אלא בעיקר בפער האיכויות. גם הסגל הכישרוני והמומנטום נוטה לטובת האשדודים וכן הפועל רעננה, שנמצאת בקלחת התחתית ולא אמורה להיות מודאגת מהפועל אשקלון.
עוד בטרם תסתיים לה העונה בחודש מאי, כבר עכשיו ניתן להבין לאן הרוח נושבת ולהתחיל לסמן את הסיבות לעונה הכושלת שחווה עד כה הקבוצה הדרומית. מהפציעות הטורדניות , יובל נעים שאיבד את חדר ההלבשה, החלשת הסגל בינואר, סף השבירה הנמוך ועד מסאי דגו, שלא מצליח להרים את הקבוצה. כל הדרכים מובילות לליגה הלאומית.
1. יובל נעים איבד את חדר ההלבשה
עם הראש למטה. יובל נעים. צילום: אורי קריספין
במשך שלוש עונות היה יובל נעים מסתובב במתחם האימונים של הפועל אשקלון וברחבי העיר עם נוצות של טווס. המאמן המצליח ביותר בתולדות הפועל אשקלון היה ככל הנראה ראוי להערכה הרבה שקיבל, אך יש יגידו גם המוגזמת מדי. מעבר לסביבה שעטפה אותו, שחקניו הביטו בו ביראת כבוד מסוימת והקיזו דם עבורו בכל שנייה על כר הדשא. בסממנים לכך ניתן היה להבחין במחזורי הסיום של העונה שעברה, כאשר גדול המוטיבטורים ידע להחדיר בהם אש בעיניים, ואלו גמלו לו בכרטיס ההישארות בליגת העל. השחקנים ידעו היטב שיובל נעים הוא בעל הבית בהפועל אשקלון ולכן גם ידעו את מקומם.
השנה, לעומת זאת, משהו בקסם התפוגג. המאמן התעייף, איבד מהמוטיבציה שכל כך מסמלת אותו, והמשמעת של השחקנים התרופפה בהתאם. האחרונים חדלו מלהילחם על כר הדשא ונפצעו בשריר החשק, לפיכך גרמו למאמנם לאבד את חדר ההלבשה. גם השינויים הרבים שביצע המאמן בינואר תרמו לנושא וגרמו לשחקנים הקיימים לפתח אנטגוניזם כלפיו. חלק מהשחקנים לא ספרו אותו, והדבר הגיע לידי ביטוי היטב בתבוסה הביזיונית למכבי פתח תקווה במשחק החוץ של הקבוצה. למרות פרסומים שונים בכלי התקשורת הארציים, ולפיהם השחקנים קיבלו בצורה קשה את דבר עזיבתו, הרי שלא מעט מהם דווקא שחררו אנחת רווחה כאשר הרומן הסתיים בינו ובין המועדון.
מלבד מערכת היחסים הכושלת עם שחקניו העונה, נעים כשל גם בשיטת המשחק שלו. במשחקים מול הקבוצות הגדולות כאשר הסתגר על מנת לצאת למתפרצות ולעקוץ, זה התקבל בהבנה מוחלטת. אך כאשר שיחק במגרש הביתי מול קבוצות ברמה של אשקלון, הציפייה של הקהל הייתה לראות ניסיונות לכדורגל התקפי ויזום יותר. בנקודה הזו הפועל אשקלון בניצוחו של נעים הראתה כדורגל נסוג, ומכאן גם התוצאות היו בהתאם. השיטה הזו פגעה בשחקני ההתקפה, והוכחה ניצחת לכך היא העובדה שלקבוצה אין שחקן עם סך כיבושים דו ספרתי או כזה שמתקרב לכך.
2. פציעות סדרתיות
אלעד גבאי וטל איילה. פציעות קשות. צילום: אורי קריספין
לא מעט דובר על מסכת הפציעות שנפלה על הפועל אשקלון העונה. אדריכלי הפציעות, אם תרצו, הם כמובן טל איילה ואלעד גבאי, שחקני מפתח בהרכב שבנה יובל נעים. השניים חוו פציעה דומה שהתוצאתה היא אחת: קרע ברצועה וסיום עונה מוקדם מהצפוי. איילה היה האיש מספר אחת בהתקפה של יובל נעים והאיש שמנווט את החלק הקדמי.
אחת מהטעויות של נעים העונה היא גם העובדה שבנה את הקבוצה סביב איילה ולא היה מוכן למקרה שייאלץ להסתדר בלעדיו. גם אלעד גבאי הפגין במשחקים ששיחק בהם פעלתנות ואחריות באגף הימני, ונדמה היה שאחרי שנים רבות הפועל אשקלון מצאה סוף כל סוף מגן ימני טבעי ראוי. אלא שאם חסרונם של השניים הללו לא מספיק, הרי שביש המזל של אשקלון המשיך לרדוף אותה עד היום, וכמעט אי אפשר להצביע על שחקן במועדון שלא חווה פציעה כזו או אחרת. הרשימה ארוכה ובכללה: שי חדד, רודי חדד, ג’וסיפ איבנצ’יץ’, גודנס אג’איי, עוז ראלי, אייל משומר וברניסלב יובאנוביץ’. יותר מדי פציעות בעונה אחת, ועדיין לא הגענו לסיומה.
3. ביתי הוא לא מבצרי
הנתון הבא מסביר היטב את הכותרת שבחרנו לתת: הפועל אשקלון לא ניצחה בביתה מאז המחזור הרביעי העונה, אי שם בחודש ספטמבר. מאז חלפו להם שישה חודשים ועשרה משחקי בית, שבהם הפועל אשקלון לא מצליחה ללקט שלוש נקודות לעיני הקהל הביתי. לא פעם כאשר יובל נעים נשאל על הרזומה הזה, הוא ידע להסכים שעם נתון זעום שכזה אי אפשר לחשוב על הישארות בליגה, אך מנגד לא ידע לספק הסברים מדוע זה קורה.
אוהדי הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
אמנם הקהל האשקלוני לא ממלא את האצטדיון, לפחות לא מול הקבוצות שנחשבות לפחות אטרקטיביות, אך הוא מקפיד להשרות אווירה ביתית ולעודד את השחקנים כשאלו עולים לכר הדשא. אם הפועל אשקלון בסופו של דבר תרשום ירידת ליגה, הנתון הזה ללא ספק יהיה בעוכריה ואחת הסיבות המרכזיות לכך.
4. עתיד לוט בערפל
נראה שיש סיבה מדוע השחקנים שהגיעו בחודש ינואר הם לא מספיק איכותיים. למועדון כמו הפועל אשקלון אין את היכולת להנחית שחקנים ולהבטיח להם עתיד. הסיבה לכך היא כמובן שהפועל אשקלון מנוהלת תחת כנפי העירייה ולמעשה מעניקה חוזים לטווח הקצר בלבד. שחקן שמתלבט בחודש ינואר לעבור להפועל אשקלון או לקבוצה אחרת, סביר שיבחר בקבוצה שיכולה להעניק לו חוזה לעונה וחצי מאשר בהפועל אשקלון, שמחתימה שחקנים רק עד תום העונה הנוכחית. דוגמה טובה לכך היא החלוץ ג’ורדן פושה, שהעדיף ללכת לבני סכנין. אם לאשקלון היו בעלים פרטיים עם חוסן וראייה לעתיד, הרי ששחקנים טובים יותר היו מוכנים להגיע בלי לחשוש לעתידם כבר בעוד חצי עונה.
5. החלשה בינואר
ויקי ועקנין, ולדימיר דבאלשווילי וציקו מגיה לאחר החתימה. צילום: דוברות הפועל אשקלון
הפועל אשקלון, שהגיעה לחודש ינואר כשהיא מעט מעל הקו האדום ועם סיכוי ממשי להישאר עונה נוספת בליגת העל, יכולה כבר עכשיו להכות על חטא. מדובר כמובן ברכבת השחקנים שהובאה בינואר, על הנייר על מנת לחזק את הקבוצה. בפועל, לא רק שהפועל אשקלון לא התחזקה, אלא היא הכניסה את עצמה לבור עמוק הרבה יותר ממה שהייתה בו כאשר ירדה מתחת לקו האדום כשהיא במינוס ארבע נקודות ממנו. ההנהלה בצדק נתנה יד חופשית להגעה של רכש, וכהרגלה, לא התערבה בשיקולים מקצועיים. אלא שלא ברור מה חלף בראשו של נעים כשהחליט לגייס שחקנים שכשלו במועדונים הקודמים שלהם ונחשבים לבינוניים מינוס.
מדובר כמובן בישראל זגורי, שעד עכשיו מחכה לקפיצת המדרגה שלו בקריירה; באדריאן רוצ’ט, שמאז האליפות שחווה בקריית שמונה, לפני שש שנים, לא מצליח בשום מקום; בשי בן דוד, מגן צעיר שעדיין לא מכיר קרבות תחתית; בדויד מנגה, שנראה כמו הצל של עצמו; וגולת הכותרת: ולדימיר דבאלישווילי, שהוחתם אחרי עשר דקות של אימון, שבהן כבש צמד שערים, ועל סמך העובדה הזו נקרא למשרד כדי לחתום על חוזה. ברור לכולם שהחלוץ נמצא הרבה מעבר לשיא שלו ולא מזכיר ולו במעט את החלוץ הפורה והנייד שהיה במכבי חיפה. גם ציון צמח, שלא בדיוק מקבל הזדמנויות, ודובב גבאי, שעם השחקנים הנכונים לידו יכול לייצר תפוקה, לא מצליחים לפגוע. לנוכח המצבה החלשה הזו, השאלה שעולה היא אם רמזי ספורי, גודנס אג’איי וג’וסיפ איבנצ’יץ’ היו יכולים לתרום יותר? על פי רוב קולות, כן.
6. היעדר יושב ראש לקבוצה
אלמלם עם קסנטיני. צילום: אורי קריספין
במסיבת העיתונאים שנערכה ערב פתיחת העונה הצהירו בריש גלי ראש העירייה בפועל תומר גלאם והממונה על תיק הספורט בעירייה יוסי כהן שבקרוב מאוד ימונה יושב ראש חדש להפועל אשקלון במקומו של איתן קסנטיני, אשר פיטרו השניים. אלא שהימים עברו, השעות חלפו, והפועל אשקלון נותרה ללא הסמכות הניהולית העליונה ביותר בקרב קבוצת כדורגל. ההבטחות על דמות חזקה במועדון שתירש את מקומו של קסנטיני התפוגגו, ומי שנותר בראש הוא המנכ”ל דרור אלמלם, שנעזר בניסיונו של המנהל הטכני צ’יקו מגיה.
אשתקד השלישייה הניהולית הזו עבדה ביחד ואף הביאה תוצאות וקבלות. העונה, עם תחלופת השלטון, הנגיעות הפוליטיות של גלאם באו לידי ביטוי עם הוצאתו של קסנטיני מהמערכה, וכבר כעת ניתן לומר בפה מלא שההשפעה והרוח של קסנטיני בקבוצה חסרות חיסרון משמעותי במיוחד. מילא שהוחלט על עזיבתו, אנחנו עדיין מחכים לאיש חדש שיאייש את התפקיד.
7. הזעזוע שלא זעזע
מסאי דגו. צילום: עזרא לוי
רגע אחרי שנפרדו מיובל נעים לאנשי הפועל אשקלון כבר היה את השם הבא שיחליפו: מסאי דגו, שעל אף חוסר ניסיונו, נבחר לאיש שיחלץ את האשקלונים וישאירם בליגת העל. דגו לא מספק עד כה את הסחורה. אמנם שבועיים ימים זהו פרק זמן קצר כדי לשפוט מאמן, אך בשל העובדה שדגו אמור להנפיק תוצאות כאן ועכשיו וכי אין לו את הלוקסוס לזמן התאקלמות, שני הפסדים רצופים כבר מתחילים להעיק על חלק מהאוהדים. אף על פי שרמת האימונים השתפרה פלאים ודגו החל לחשוף את שחקניו לקטעי וידאו של הקבוצות היריבות, בשונה מקודמו בתפקיד, מבחן התוצאה הוא זה שקובע.
ההנהלה והאוהדים ציפו שאחרי זעזוע של חילופי מאמנים השחקנים יגיבו לכך בהתאם ויגייסו כמה נקודות לקראת הישורת האחרונה, אך בפועל שרשרת ההפסדים נמשכת ולא רואים גם שיפור ביכולת. בנוסף, דגו עצמו נראה מבוהל והמום מהמעמד. במועדון מצפים כי הוא ישדר ביטחון עצמי גבוה יותר ויפגין סמכותיות כלפי השחקנים וגופי התקשורת. באשקלון היו רגילים לאוטוריטה כמו יובל נעים. נראה שלהפך הגמור ממנו ייקח זמן להתרגל.
8. סף שבירה נמוך
קרסו לקראת סוף המשחק. שחקי ההגנה של אשקלון בהפסד לאשדוד. צילום: אורי קריספין
בדקה ה-95 באצטדיון טרנר ספגה הפועל אשקלון את הפסדה הכואב ביותר העונה מרגליו של מהארן ראדי; בהפסד לבני יהודה באצטדיון המושבה היא חטפה שער שלישי בדקה ה-81 מרגליו של מתן חוזז והפסידה גם כן; שבוע לאחר מכן תמהאש פקהרט כבש בדקה ה-92 שער ניצחון באצטדיון סלה והעניק להפועל באר שבע ניצחון כפול על האשקלונים; אלירן עטר ממכבי תל אביב נעץ מסמר שלישי לרשת של האשקלונים בפנדל בדקה ה-86; גדי קינדה ניצח במשחק באופן דרמטי עבור מ.ס אשדוד בדקה ה-90 באצטדיון סלה; אנתוני ווראן בדקה ה-87 ואריק סאבו בדקה ה-89 השלימו מהפך וניצחו 3:1 עבור בית”ר ירושלים; ואילו קריית שמונה קטפה ניצחון בית חשוב עבורה משער בדקה ה-81 רק לפני שבועיים.
המכנה המשותף: שמונה שערי ספיגה בעשר הדקות האחרונות של המשחק אשר גרמו לאיבוד נקודות והפסדים לא מחויבים במציאות. אשקלון מציגה את סף השבירה הנמוך ביותר בליגה, וכשמקבלים שערים בדקות קריטיות כאלו, המסקנה היא שכושרם הגופני של השחקנים לקוי, הם מאבדים מחדוות המשחק ומגלים עייפות יתרה בדקות האחרונות. קבוצת תחתית שנלחמת על החיים שלה ומגלה רפיון שכזה, זו נוסחה מדויקת לירידת ליגה.
9. אין הפועל תל אביב העונה
אם הפועל אשקלון תסתכל על הקבוצות שאיתה היא מתמודדת על ההישארות: הפועל עכו, מ.ס אשדוד, הפועל רעננה ובני סכנין, הרי שהיכולת המקצועית הנוכחית של כל אחת מהקבוצות מאפילה ללא עוררין על זו שלה. מלבד עכו, הסגלים של סכנין, רעננה ואשדוד עמוקים יותר, כישרוניים יותר ונחושים יותר. המומנטום של הקבוצות הללו הוא טוב הרבה יותר מזה של אשקלון, וזוהי אחת הסיבות שבגללן הסיכוי להתמודד מולן ולסיים לפניהן בתום העונה הוא קלוש.
אם אשתקד הפועל אשקלון התמודדה מול הפועל תל אביב, שאמנם חומר השחקנים שלה היה עדיף בהרבה על זה של אשקלון, הרי שהורדת תשע הנקודות הועילה עבור האשקלונים ולמעשה עזרה לצמצם את הפערים בין שתי הקבוצות. העונה אין הפועל תל אביב כזו, וכיוון שרעננה, סכנין ואשדוד הן בכמה דרגות מעל אשקלון – המשימה הופכת להיות קשה יותר.
10. אין שוער בשער
ציון נכשל העונה. צילום: אורי קריספין
דלה איינוגבה היה אחד המצטיינים אשתקד בעונת ההישארות של הפועל אשקלון בליגה הבכירה והצטייר כאחד הזרים הטובים שנחתו בקבוצה הדרומית. העונה, לעומת זאת, השוער הניגרי חווה ירידה דרסטית ביכולת, דבר שבא לידי ביטוי בשערים השטותיים שספג. הרוב הכמעט מוחלט בקהל האשקלוני מסכים כי העונה של השוער עד כה היא בחלקה קומדיה של טעויות, לא פעם אותן שגיאות ו”יציאות למרפסת” הובילו לאיבוד יקר של נקודות.
אנשי הפועל אשקלון ניסו להדחיק את היכולת שלו ושידרו עסקים כרגיל עד לפני שבוע, אך הקולות ביציעים עשו את שלהם, ובמחזור האחרון מול בני סכנין חזינו בשוער הבית ליאור חדריאן עומד בין הקורות. אמנם עדיין מוקדם לשפוט ולדעת אם ההחלטה נכונה ותוכיח את עצמה, אך בכל מקרה, ההעדפה של כולם היא לראות שחקן בית על המגרש. גם כאן נכנס יובל נעים לתמונה כאחד שלא העניק הזדמנות לחדריאן בליגה הבכירה, והעונה, על אף יכולת חלשה של איינוגבה, התעקש להשאירו בהרכב ונמנע מלייצר זעזוע בעמדת השוער. מקווים שזה לא מאוחר מדי.
11. חוסר ודאות פוליטי
יביא רוכש לקבוצה? תומר גלאם על הדשא. צילום: אורי קריספין
כמו שהביצה הפוליטית מבעבעת ועתידה נמצא לוט בערפל, הרי שכך גם קבוצת הכדורגל. הניהול הפוליטי סביב הקבוצה משפיע גם על ההתנהלות שלה, ולמעשה מהווה חלק בלתי נפרד. אותה בחישה פוליטית ניכרת בכל עת. הפועל אשקלון של העידן העירוני נולדה מתוך הפוליטיקה והגיעה יחד עם עלייתו לשלטון של איתמר שמעוני. האחרון השתמש בכהונתו על מנת לצבור נקודות זכות אצל אוהדי הכדורגל בעיר, וההצלחה של הפועל אשקלון מינפה גם את שמעוני עצמו.
כעת מנסה גלאם להמשיך באותו הקו; ולראייה – ההחלטה לרכוש את הקבוצה מידיו של פרוספר אזגי, הליך שהתחיל עוד בתקופתו של שמעוני ונמשך כעת בידי ראש העירייה הנוכחי. אם הפועל אשקלון תרד לליגה השנייה, לא ברור מה יעלה בגורלה, כיוון שעדיין לא קם אדם בעל ממון שיוכל לשאת על כתפיו את האחריות הכבדה שנקראת הפועל אשקלון. תוסיפו לכך את הבחירות הקרבות ובאות, ותבינו שעתידה של קבוצת הכדורגל תלוי באיש שיבחר להנהיג את העיר. בעולם מתוקן לא אמור להיות קשר בין הדברים.
