יונה לייטאיזן שובר סטיגמות על טבעונים חלשלושים

כשרואים את יונה לייטאיזן מתאמן בחדר הכושר של קאנטרי קלאב ברנע באשקלון, מבינים שיש כאן משהו אחר והמונח "כוח" מקבל פתאום משמעות שונה. כשרואים אותו מניף משקלים כמעט לא אנושיים או רץ ממקום למקום כשהוא סוחב 60 קילו, נכנסים לפרספקטיבה. אלא שמרבית האנשים כלל לא מופתעים מכך; אחרי הכול, החזות שלו אומרת הכול.

לייטאיזן הוא בן 30, מתנשא לגובה של 1.84 מטר ושוקל 126 קילוגרם, לא בחור שהייתם ששים לפגוש לקרב פנים מול פנים בסמטה חשוכה. עם זאת, כשהוא מספר על כך שהוא טבעוני, התגובות מקבלות תפנית. האיש שעתיד להתמודד בחודש נובמבר בתחרות האיש החזק ביבשת אסיה וסוחב משקלים מטורפים, תאמינו או לא, לא אוכל בשר, ביצים ואפילו לא גבינה. “אף אחד לא מאמין לי כשאני מספר את זה”, הוא מספר ל"כאן דרום". “אומרים לי שאין סיכוי שאני טבעוני, ושאם הייתי אוכל בשר, הייתי אפילו גדול יותר. אבל זה בסדר, אני לא צריך לגדול עוד”, הוא צוחק. “אני יודע מה האנשים בתחרויות האלו אוכלים, אז במקום קילו בשר ו-10 ביצים ביום, אני אוכל קילו וחצי טופו, ובמקום לשתות חלב פרה, אני שותה חלב סויה”.

לייטאיזן משמאל עם קולגה

זה מספק לך את הצרכים?
“אני אוכל הרבה טופו, קטניות ואבקות חלבון טבעוניות שבאות בצורת שייק שעשוי מירקות. למען האמת, האוכל שלי משעמם ולא מגוון יותר מדי”.

איך בנויה תכנית האימונים שלך?
“אני מתאמן שש פעמים בשבוע שעה וחצי מקסימום לכל אימון. מרים משקולות, סוחב משקלים ממקום למקום, אימון שהוא גם כמובן אנאירובי והמון כוח, אבל הקטע של הריצה עם המשקל שמעבירים ממקום למקום הוא אירובי ועובד על סיבולת לב-ריאה”.

מה עברת בתחום הזה ולאן פניך מועדות?
“לפני חצי שנה התחריתי בתחרות האיש החזק ביבשת אפריקה, תחרות שהתקיימה בהודו. התחריתי פעמיים השנה בפאורליפטינג, שזה ענף של כוח והרמת משקולות. פעם אחת זכיתי במקום הראשון ובפעם הנוספת במקום השני. באפריל יש אליפות ישראל, ולא בטוח שאשתתף, אני מכוון לתחרות האיש החזק ביבשת אסיה שתתקיים בנובמבר”.

שבע שנים של חיזוק

סיפורים רבים על ספורטאים גדולים מרחבי העולם החלו כרצון של אותו חולם להוכיח. כמוהם, עושה רושם שגם לייטאיזן מונע מהרצון לשנות את העבר. בילדותו בבת ים הוא היה חלש מאוד וסבל לא מעט מגילויי אלימות ומהצקות של ילדים. לפני שבע שנים הוא עשה את המעבר לאשקלון, וכאן החליט לעשות את השינוי הגדול של חייו ולהתחזק. לא מדובר כמובן בהתחזקות מבחינה דתית, אלא במובן הגופני של המילה. את ההחלטה הזאת הוא לקח צעד אחד קדימה.

מה משך אותך לעסוק דווקא בספורט הזה?
“לפעמים בחיים כשאתה אוהב משהו, אז אתה תעשה הכול כדי להשיג אותו. ככה זה היה גם פה. כשהתחלתי להתאמן בפעם הראשונה בגיל 23 בחדר כושר עשיתי תרגילים, וזו הייתה גם תקופה שירדתי במשקל. פתאום נחשפתי לסרטונים ביוטיוב של האנשים החזקים בעולם, אלו שמושכים ידיות ועושים דברים מטורפים, ופשוט התאהבתי בזה. כמו אהבה ממבט ראשון”.

אתה הולך להתמודד בתחרות האיש החזק ביבשת אסיה. מה זה אומר?
“זו תחרות שתיערך בחודש נובמבר בהודו. התרגילים בתחרות הם מאוד משתנים, סטטיים ודינאמיים. זה יכול להיות להרים ידיות כבדות, לקחת מנקודה א’ לנקודה ב’ משקל של 60 קילו בדרך הכי מהירה. יש עשרות משתתפים מהעולם, יש קטגוריות של עד 90 קילו, עד 105 קילו ומשקל פתוח, אני כמובן במשקל פתוח. מי שינצח יזכה בתואר האיש החזק ביבשת אסיה. מהתחרות הזו יהיה אפשר להעפיל גם למקומות נחשבים יותר, למשל לתחרות האיש החזק באירופה. יש בזה גם כסף, והמטרה שלי היא להפוך לספורטאי שזה גם העיסוק שלו”.

איך זה שאתה הישראלי היחיד שתשתתף בתחרות?
“זה ספורט שלא ממש נפוץ בארץ. זה ספורט שיותר נפוץ בארצות הברית, אפילו באיראן. רק פה זה לא מקבל מספיק במה. יש אנשים שאני מדבר איתם ואומרים לי שהם מתים לעסוק בזה, אבל אין להם איפה. נכון שקשה פה במדינה, אבל תמיד אפשר למצוא איפה. הקרבתי המון בשביל זה, אפילו את החיים הזוגיים שלי. זה מצריך התעסקות יום-יומית שבאה על חשבון דברים אחרים. זה התעסקות עם תזונה נכונה, עם אימונים, להיות כל הזמן עם היד על הדופק”.

דיברת על זוגיות. זה שאתה רווק זה בגלל שיש בחורות שאולי נרתעות ממך בגלל הגודל?
“למען האמת, כן. אבל יש הרבה שאוהבות, אז הכול בסדר”.

איך אתה מכין את עצמך לקראת התחרות?
“אני מכין את עצמי בעיקר מבחינה תזונתית, אני מסדר לעצמי ארוחות מסודרות לכל היום כמו כל ספורטאי. התחלתי להתאמן בקאנטרי ברנע באשקלון, אני מתאמן שם לפחות פעם בשבוע, אני מקבל שם יחס מצוין, וכיף לי להתאמן שם. אני מניח שככל שנתקרב לתחרות, אז זה יהפוך להיות יותר אינטנסיבי. כרגע לא עבדתי משהו כמו חודש, עזבתי את שירות בתי הסוהר אחרי שנה שעבדתי שם. אני מחפש עבודה כמאמן כושר, ואלו החיים שלי עכשיו”.

אתה מקבל הכרה מטעם העירייה? יודעים שם שאתה הולך לייצג את ישראל ואת אשקלון בפרט?
“זה יישמע מצחיק, אבל את בית המלון בהודו לפני חצי שנה ההודים עצמם שילמו לי, ואני בכלל מייצג את ישראל. זה 100 דולר ללילה. בתחרות הקרובה אני אשתדל שלא לממן לעצמי, אני מקווה לדבר איתם שיממנו לי את זה שוב. העירייה? אף אחד מטעם העירייה לא דיבר איתי ולא מכיר בי. הם לא יודעים שאני הולך להשתתף בתחרות הזו והולך להיות הנציג הישראלי היחיד”.

מה ייחשב בעיניך להצלחה? מה המטרה?
“שאני אצליח להתפרנס מזה ושאגיע כמה שיותר גבוה, משהו שאף ישראלי לא עשה. אני רוצה להתברג בעולם ולשים את דגל ישראל על המפה בתחום הזה. ישראל זה כל הזמן כדורסל וכדורגל, אבל אנשים אוהבים לראות גם דברים אחרים. אני שואף להגיע לשלישייה הראשונה בתחרות, יש לי סיכוי טוב לעשות את זה”.