רמזי ספורי: "התרגלתי לקריאות הגזעניות"

השם "רמזי ספורי" מהדהד לא מעט זמן בתודעה של אוהדי הכדורגל בישראל. הוא אמנם רק בן 22, אבל הספיק לרשום ארבע עונות בקבוצות בוגרים, כולן בליגת העל. במהלך התקופה הוא לא זכה בתארים או הטביע חותם מסוים, אך מאז ומתמיד נחשב לכישרון בעל פוטנציאל גדול להגיע לרמות הגבוהות.

כבר כשהיה בן ארבע, אביו הני, כיום שכיר בקבוצת אלוני האפט ובעבר כדורגלן בליגות הנמוכות, רשם אותו לקבוצת הילדים של הפועל תל אביב. לדבריו של רמזי, היה מדובר בצעד שהיה אמור להרחיק אותו מהסביבה הבעייתית והשכונה שבהן גדל. “אבא שלי רצה לנתק אותי מהדברים השליליים והעדיף שאני אתמקד בכדורגל. הוא לא רצה שאושפע מכל מה שקורה”, הוא מסביר היום.

ספורי (מימין) עם שחקני אשקלון. צילום: אורי קריספין

ספורי הוא ערבי ישראלי שגדל בלב יפו עם אחיו והוריו הני ונעמה. מלבד המציאות שכרוכה בלגדול כילד ערבי, הבית שבו צמח לא תמיד האיר פנים, ובתקופות מסוימות היה קיים מחסור כספי שהשפיע גם על ספורי. “היו זמנים של קשיים כלכליים, ולא היה פשוט”, הוא משתף. “כשהתבגרתי קצת והבנתי שהמצב לא מאפשר, אז לא הייתי דורש ומבקש, הייתי מבין את המצב. אף פעם לא אמרתי לאבא שלי שבכל מחיר ילך ויביא לי כסף, תמיד התחשבתי. ייאמר לזכות ההורים שלי שכל מה שכן ביקשתי, תמיד הם נתנו לי”.

הסביבה שעליה מדבר ספורי כללה ערבים וישראלים כאחד. למרות הפערים החברתיים בזמנו, הוא מעיד כי בתור ילד מעולם לא סבל מיחס גזעני, ויתרה מכך, היה ילד מקובל ואהוד. “התחברתי עם כולם כי אני בן אדם שקל להתחבר אליו. היו לי גם חברים ערבים וגם ישראלים. ואף פעם לא לקחתי צד, תמיד הייתי באמצע. אני לא בן אדם של בעיות”. את בית הוריו עזב ספורי רק אשתקד, בזמן ששיחק בבני סכנין, אך בחלוף שנה חזר ליפו, המקום הטבעי שלו.

לפני שלושה חודשים הגיע טלפון מהדרום, ועל הקו היה יובל נעים. המאמן הבטיח לספורי שהוא יהיה זה שיצליח איפה שמאמנים אחרים כשלו ויקדם אותו. ספורי נענה לאתגר והצטרף להפועל אשקלון על תקן שחקן צעיר ומבטיח שמעוניין לצבור דקות משחק ולחזור לבמה המרכזית. את הדרך לאימוני הקבוצה מדי יום הוא עושה עם הבלם עודד גביש, אחרי שבראשית העונה נהג לעשות זאת עם רודי חדד, שרון גורמזנו ושון מלכה. “נתנו לנו יומיים חופש אחרי המשחק נגד הפועל חיפה, ואני מרגיש שמשהו חסר לי”, הוא מספר במה שלמעשה מסביר את החיבור המהיר שלו לאשקלון. “אני אפילו יכול להגיד שאני כבר מחכה לאימון מחר”.

הבטיח לקדם את ספורי. יובל נעים. צילום: אורי קריספין

“אני צריך להוביל ולקחת על עצמי יותר”

הגעתו של ספורי להפועל אשקלון הביאה איתה לא מעט ציפיות. אחרי 66 הופעות במדי הפועל תל אביב, שהניבו רק שמונה שערים, ועונה אחת בבני סכנין, שבה הרשית שלושה שערי ליגה, באשקלון מקווים כי הפריצה הגדולה תגיע בעונה הנוכחית. ספורי עצמו לא מאמין בקיצורי דרך ומבין שכדי לשוב דרך הדלת הראשית למועדון שבו גדל, הוא צריך לספק עונה חלומית ומודע היטב לציפיות ממנו. “אני מודה שנכשלתי בשנים הראשונות שלי. כל שנה אני מוציא מעצמי ורוצה, אבל עכשיו אני מרגיש שזו העונה הכי טובה שלי בבוגרים. אני עובד קשה באימונים ויודע שאני צריך לקחת יותר על עצמי. המאמנים שלי נותנים לי את הביטחון, במיוחד יובל, שעוזר לי הרבה”.

לא יודעת אם שמעת, אבל את קפיצת המדרגה עשה מאהרן ראדי באשקלון.
“אני יודע, זוכר. אם אני לא טועה, זה היה בגיל 28. אשקלון זה סוג של מועדון שדומה לסכנין. אלו מועדונים חמים שאפשר להשתפשף בהם, ונותנים אווירה של בית. מקווים לעשות מסלול כמו של ראדי”.

היו התלבטויות להגיע לאשקלון?
“בכלל לא. יובל דיבר איתי פעמיים בטלפון. הוא הציע לי לבוא לשחק, לצבור דקות משחק. היו לי קצת בעיות בהפועל תל אביב, והוא ידע על זה. הוא אמר שהוא רוצה אותי בקבוצה שלו, שהוא יעזור לי להצליח, ולשמחתי, זה באמת בא לידי ביטוי. הוא נותן לי את הביטחון ואת השקט. מי ששומע הפועל אשקלון, מייחס אותה למועדון קטן, אבל בשביל להצליח צריך קצת לרדת ולהראות את היכולות שלך בקבוצות קטנות. דיברו איתי לפני על המועדון ועל האנשים שיש פה, איך שהגעתי קיבלו אותי בחום ואמרו לי, ‘מה שתצטרך ותרצה תקבל פה. אנחנו רוצים שתצליח גם באופן אישי וגם קבוצתי’. כשהגעתי ראיתי שזה לא רק דיבורים ושבאמת יש פה אנשים חמים. הם עוזרים לשחקנים להצליח”.

יובל הוא המאמן הכי אמוציונלי שהיה לך?
“יובל הוא איש אמיתי. אם יש לו משהו להגיד, הוא בא ואומר בפנים. אם אתה טוב, הוא יגיד שאתה טוב, ואם לא, הוא יבוא ויגיד לך שלא. מדברים על יובל שהוא עצבני, צועק ולוקח ללב, זה נכון. אבל אני יכול להגיד שמחר באימון יובל ייכנס לחדר ההלבשה, ויהיו איתו צחוקים של החיים. באימון הוא רציני והוא יכול לצעוק עליי בלי הפסקה. ייגמר האימון, הוא יבוא ויצחק איתי. ככה הוא, בעבודה הוא עובד”.

האחריות עברה לספורי. טל איילה. צילום: אורי קריספין

אחרי שטל איילה, אחד השחקנים הכי משמעותיים אצל האשקלונים, נפצע וגמר את העונה, נופלת לא מעט אחריות על כתפיו של ספורי. באשקלון מצפים מהקשר לקחת את המושכות ולהנהיג את הקבוצה. ספורי מבין זאת היטב ולא חושש מכך. “מדברים איתי על זה כל הזמן, על להוביל את הקבוצה. טל איילה עשה את זה בצורה מדהימה, והוא היה שחקן חשוב מאוד. מאז הפציעה שלו דוחפים אותי שאקח יותר על עצמי, ואני מבין את זה, אני מנסה להראות את זה במשחקים האחרונים”.

אתה מבין שיכולת טובה צריכה להתבטא גם בכיבוש שערים ובישולים.
“אני מסכים. בסופו של דבר, שחקן נמדד במספרים ובכמות שערים שהוא כובש ומבשל. אני עובד על זה, אני מאמין שבגול הראשון שיבוא הכול ייפתח. אני עובד קשה כדי שזה יקרה. אני מבטיח שזה ייפתח”.

מבחינה קבוצתית, אתם מגיעים לאינספור מצבים, אבל מתקשים לפצח משחקים. מתי נראה אתכם מתפוצצים?
“אנחנו עובדים כל השבוע על משחק התקפי. במשחק נגד הפועל חיפה היו לנו שתי החמצות קשות, ובסוף המשחק באתי ליובל ואמרתי לו, 'תראה מה זה, כל השבוע אנחנו עובדים על כיבוש שערים ולא שמים גולים’. זה מבאס. יובל אומר שהוא מבין את זה, אבל חסר הגרוש ללירה כדי להתפוצץ. צריך להמשיך להאמין, אנחנו קבוצה טובה. צריך לזכור ששיחקנו במשחקים האחרונים מול קבוצות חזקות, קבוצות צמרת. בסמי עופר נגד מכבי חיפה, שהיא קבוצה מעולה שתחזור לעצמה, עשינו תוצאה יפה. יש לנו רצף משחקים קשה עכשיו, ונעשה הכול כדי לנצח”.

"הפועל? אחזור לשם בעונה הבאה"

רמזי ספורי נחשב לאדום מבטן ולידה. הוא מגיע מבית שבו כולם הם אוהדי הפועל תל אביב, דבר שמסתדר היטב עם העובדה כי נבחר לו מסלול שכלל את כל קבוצות המחלקה של האדומים. בעונה שעברה הוא צפה מבחוץ איך המועדון האהוב עליו נשר אחרי שנים רבות לליגת המשנה. “זו הייתה הרגשה לא נעימה, אפילו תחושה קשה. שיחקתי נגדם בליגה, והיה לי קשה. הם היו מועדון גדול שבא כקבוצה קטנה, וזה היה בולט לעין. הפועל זה מועדון גדול, והם יחזרו לליגת העל וגם ייקחו תארים, אני בטוח. אני מאמין שהיום אין קבוצה שיכולה להתחרות איתם על העלייה, הם יעלו ליגה בקלי קלות, כולם רואים את זה. אני מחזיק להם אצבעות, גם ככה שנה הבאה אני חוזר לשם”.

זה אומר שאם אשאל אותך מה החלום שלך, אז החלום יהיה לחזור למועדון שבו גדלת ולהוביל אותו בשנים הבאות?
“ברור. זה חלום של כל שחקן להוביל מועדון גדול. כל שחקן שיוצא להתחשלות במועדון אחר חולם לחזור לקבוצה גדולה. אבל האמת, החלום הבאמת גדול שלי, שרק עליו אני חושב, הוא להגיע לנבחרת ישראל. זה הדבר שאני הכי רוצה”.

אח שלך הוא גם כדורגלן צעיר שגדל בהפועל תל אביב. אתה כבר מוכן לרגע הזה שמתישהו תשחקו אחד נגד השני?
“האמת שזה קרה פעם, הוא שיחק שנה אחת בצעירי יפו, ואני הייתי בהפועל תל אביב. היה משחק גביע, ושיחקנו אחד נגד השני. במשחק הזה קיבלתי כדור, והוא עשה עליי גליץ’ מאחור. ישר צעקתי לו, ‘מה יש לך? אני אח שלך’, הוא ענה ‘אצלי אין אחים במגרש’. הוא מקצוען. השנה התאמנו בתחילת העונה בהפועל, ואז אני יצאתי לאשקלון, והוא להרצליה”.

צריך לקחת על עצמו יותר. ספורי. צילום: דוברות הפועל אשקלון

"צחקו עליי שלא ידעתי מי זה טראמפ"

החיים של ספורי ככדורגלן, כמו כל שחקן מהמגזר הערבי, הם לרוב לא פשוטים. זה כולל קללות, שריקות בוז וגילויי גזענות, בעיקר כשהוא מגיע לטדי למפגש מול בית”ר ירושלים. “שאלו אותי בעונה שעברה בריאיון לטלוויזיה אם הייתי מוכן להיות הערבי הראשון שישחק בבית”ר, ואמרתי שלהצעה כזו לא מסרבים ושאני רוצה. עשו מזה סיפור, אבל לדעתי לא צריך לעשות מזה עניין”.

איך מרגיש שחקן ערבי שמגיע לטדי וסופג קללות?
“לימדו אותי מגיל קטן: ברגע שמקללים אותך, זה אומר שאתה טוב. כשאני מגיע לטדי, מקללים אותי, זו עובדה. גם השנה כשהגעתי לשם עם אשקלון קיבלתי קללות מתחילת המשחק, וזה הוציא אותי קצת מריכוז, קיבלתי שם אדום שטותי בדקה ה-92. כמו שאמרתי, אם מקללים שחקן, זה אומר שהוא טוב, שהם מפחדים ממנו שהוא יעשה להם משהו טוב במגרש”.

מצליחים להתנתק בזמן משחק מכל רעשי הרקע?
“צריך להתעלם. אני ערבי ישראלי, אז ברור לי שבכל פעם שאני אגע בכדור, ישרקו לי בוז. זה בולט לעין. בשביל להתעלם מזה צריך להתנתק מהכול. התרגלתי כבר לקללות, שחקנים גדולים צריכים להתעלם”.

כערבי ישראלי, איפה זה שם אותך מבחינה פוליטית, מה הדעה שלך?
“אני לא מבין בפוליטיקה, זה אולי יישמע מצחיק. נשבע שאני לא מבין. אני אתן אפילו דוגמה: יום אחד יובל זרק לי משהו באימון על דונלד טראמפ, והתגובה שלי הייתה, ‘מי זה טראמפ?’ את מבינה? נשבע שלא ידעתי מי זה. זו הייתה בדיחה באימון, וכולם צחקו עליי. ככה תביני שאני לא מבין כלום בפוליטיקה. אני לא מעורב במה שקורה במדינה, וזה לא מעניין אותי בכלל”.

מה הייתה ההערה הגזענית הכי פוגעת שקיבלת?
“אני מקבל כל הזמן הערות וקללות, גם במגרש וגם מחוץ למגרש. אני כבר רגיל ולא מתייחס לזה יותר מדי. אני מבין את הסיטואציה שאני נמצא בה. בשביל להצליח בעבודה שלי אני צריך גם להתכופף, אין מה לעשות. חשוב לי רק להבהיר שאף פעם לא הרגשתי שונה בחדר ההלבשה”.

מלבד כדורגל, איפה נראה אותך בשעות הפנאי?
“אני הולך לחדר כושר כל פעם שיש לי זמן פנוי או למאמן אישי ומתקן במה שאני לוקה בו בחסר. אני לא מסוג השחקנים שיש להם חופש ויושבים בבית עם רגל על רגל על השולחן ורואים טלוויזיה. אני תמיד עובד, תמיד רוצה לשפר את עצמי. אני לא אחד שיוצא לבלות, אני מסתובב עם חברים אבל פחות לבילויים, זה לא מדבר אליי. אני גם לא שותה זה לא בשבילי”.

אם נדבר בסוף העונה, באיזה מקום תהיה אשקלון?
“אני מקווה שנסיים את העונה עם כמה נקודות מעל הקו האדום, כדי לא להתמודד על הירידה. זה הדבר הכי חשוב. אנחנו מודעים לזה שנהיה בפלייאוף התחתון, לא צריך לספר סיפורים. אבל אנחנו רוצים להיות שם ולנשום אוויר. אני מאמין שאנחנו נעבוד קשה ונגיע למטרה הזו”.

ועם כמה שערים יסיים רמזי ספורי?
“לפחות חמישה שערים. אבל ברור שאשמח לכמה שיותר”.