עומרי כהן אחרי ההישג הגדול: "רציתי לפרוש מהכדורגל"

השנה האחרונה הייתה השנה הקשה ביותר בחייו של מאמן קבוצת הנוער של הפועל אשקלון, עומרי כהן. רק לפני מספר חודשים הוא איבד את אמו בנסיבות מפתיעות, ומאז, כהן בעיקר מנסה לאסוף את השברים ולהקדיש כל רגע בחייו עבורה. זה אולי לא ממתיק את הגלולה המרה ואת תחושת האובדן הקשה, אך בשבת האחרונה, קבוצת הנוער שלו, הצליחה להעניק לו רגע של אושר עצום, כאשר בתום מלחמת הישרדות סיזיפית, היא הבטיחה עונה נוספת בליגת העל. גם אז, כאשר הכדור עשה דרכו לרשת בדקה ה-90, ולמעשה קבע הישארות, כהן ידע שיש מי שמכוונת הכל ושומרת עליו למעלה. "הרגע הזה, זה היה כאילו היא הייתה איתנו שם, משהו מטורף. ההישארות ללא ספק מוקדשת לה", קובע המאמן בראיון גלוי לב ל'כאן דרום'. "אמא שלי לא הייתה אישה חולה ולכן זה היה מקרה שהפתיע את כולנו", משתף כהן, ומספר על הקשר המיוחד שלו עם אמו, חנה ז"ל. "אני ואמא לא היינו כמו אמא ובן, היינו כמו בני זוג. אין אהבות כאלה".

קשר מיוחד. כהן עם אמו המנוחה

כמה שברה אותך הפרידה ממנה?

"זה היה אחד הדברים שבגללם באמת רציתי לפרוש מהכדורגל בעונה הזאת. אם לא אבי נמני ויובל נעים שבאו אליי יחד עם ההנהלה ועשו הכל כדי שאני אשאר. נשארתי גם כדי לכבד אותה. לא קל לשמור כהלכתה את כל השנה, אבל לא רציתי לנטוש את השחקנים הצעירים במלחמת ההישרדות, וזה לא היה קל להחליט להישאר. רציתי שכל מאות הילדים יישארו בליגת העל ולשמח את אמא בשנה הכי חשובה שלה. זו עדיין תקופה מאוד קשה בשבילי".

כהן (41), הוא רווק ואיש כדורגל מקומי בכל רמ"ח איבריו. תמצית חייו, כך הוא אומר, סובבים את ענף הכדורגל. אחרי ששכל את אמו, לקח על עצמו המאמן לשמור את יום השבת במשך שנה שלמה, כל זאת בכדי לכבד ולהוקיר את זכרה. כתוצאה מכך, כאשר הפועל אשקלון הייתה מקיימת משחקים מחוץ לאשקלון, נהג כהן במהלך החודשים האחרונים להתארח אצל משפחות הגרות בעיר בו מתקיים המשחק, ואף לצעוד מרחקים ארוכים, כל זאת בכדי לא לחלל את השבת. "זה לא פשוט, באמת קשה מאוד, אבל יש לי אחריות גדולה. אני יודע מה ההשפעה שלי על הקבוצה, כשמאמן לא נמצא זה הקושי הכי גדול. עם כל הנסיעות, ההליכות, מרחקים של שעות, כל המשפחות שאירחו אותי כאילו הם המשפחה שלי אפילו שלא הכירו אותי, בסוף לכל זה הייתה מטרה אחת – הצלחת המועדון ותמיד לשמח את אמא. זה קשה. היו מקרים שהייתי לבד בערבי שישי, עושה קידוש לבד, הכל לבד. כשאני רואה שיש שחקנים שרוצים לעבוד ולהשקיע, אני אתן בשבילם את הנשמה. היה לי יותר קל לתת מעצמי. שאני בא למקום אני טוטאל, עושה הכל, גם אם אני צריך ללכת יותר שעות ומרחקים רק כדי לא להשאיר אותם לבד".

"אם לא היו לי כישורים, גם אם הייתי אח של דרור לא הייתי מאמן את הנוער"

הקריירה והתשוקה של עומרי כהן למשרת המאמן התחילה כבר לפני 20 שנה. מאמן בשם הרצל סעדיה לקח אותו למבחנים במכון ווינגייט ודחף אותו לקורס מדריכים. אחרי זמן מה הוא החל לעבוד עם מנשה נוריאל, שאימן בזמנו את הפועל אשקלון, ועם אורי אלקבץ.

עומרי כהן עשה את זה

בהמשך, כהן הפך גם לעוזרו של גיגי כהן, והשתלב אט אט במחלקות הנוער, עד שהגיע לקבוצות היותר בוגרות, ובראשן הקבוצה הבוגרת, בה הוא משמש כסקאוט המועדון בשלוש השנים האחרונות. בתווך, הוא בילה זמן קצר גם במכבי קריית גת ובמ.ס אשקלון, תקופה בה למעשה הוא חבר לדרור אלמלם וחנוך אמר, חבריו הטובים. 

כשמינו אותך למאמן הנוער, לא פחדת שיגידו שזה בגלל הקשר החברי שלך עם דרור?

"כולם יודעים מקצועית מה הידע שלי. אמרתי כל הזמן שאני בזכות עצמי. כל החיים שלי אני בכדורגל, זאת האהבה הכי גדולה שלי. אם לא הייתי אחד עם כישורים, שההנהלה באמת ידעה שאני יכול לבוא ולהרים את הקבוצה במצב הקשה שהיא הייתה, גם אם הייתי אח של דרור, לא הייתי מאמן את הנוער. אם לא הייתי ברמה הזאת, אז גם לא הייתי עובד בבוגרים שלוש שנים עם יובל נעים כסקאוט ראשי ובצוות הכללי".

ועדיין מגיעות מחמאות להנהלה שהאמינה בך ולא הלכה על שם גדול יותר.

"ללא ספק. ההנהלה נתנה לי את המושכות העונה בנוער, וראית אותה איתנו במשחקים האחרונים. זו אחת ההנהלות הטובות בארץ שמשקיעה במחלקת הנוער שלה, כל מה שביקשתי ורציתי קיבלתי, החלום של חברי ההנהלה זה לראות את הילדים של הנוער מצליחים בבוגרת. ויש שחקנים שאני רואה אותם משתלבים בעתיד הקרוב בבוגרים ובליגת העל".

עשו היסטוריה. קבוצת הנוער הפועל אשקלון

קיבלת את הקבוצה מפורקת, קבוצה שהייתה מקבלת בראש לעיני הקהל הביתי שלה. איך הצלחת להרים את השחקנים?

"ההנהלה פנתה עליי ורצתה שאני אקח את המושכות, אחרי מה שהיה פה עם המאמן הקודם שהיה. אני בחיים לא מדבר על מי שהיה לפני ומה היה, לא עם השחקנים ולא עם הצוות. גם אני יכול ללכת למקום אחר ולא להצליח, אבל באתי עם אמונה גדולה, עם הקו שלי, עם מנטליות שונה, כל כף העבודה שלי היה שונה. אצלי היה יותר עבודה, יותר משמעת, יותר סדר. זה הוכח מהמשחק הראשון שבאתי. אמרתי לשחקנים שלמרות כל הבלאגן שהיה פה, בתקופה הקודמת עם המאמן, צריך לשים את זה בצד, כדי שיידעו שיש באשקלון שחקנים מוכשרים. היה חשוב לבוא לכל מגרש ולשחק כדורגל התקפי. יכולתי לבוא ולשחק הגנה נסוגה, לחכות מאחורה ולשחק על מתפרצות אבל ממש לא. זה לא סגנון המשחק שלי. עשינו בהתחלה ניצחונות, השחקנים קיבלו בטחון עם שחקנים שבכלל לא היו בתכניות אצל המאמן הקודם. באתי ונתתי דם חדש, עשיתי מה שצריך, הקבוצה התייצבה וזה היה מסע גדול שעשינו, אחד הקאמבקים הגדולים בכדורגל הישראלי".

היו אנשים שהיו סקפטיים לגביך ולגבי יכולות האימון שלך. מה יש לך להגיד להם אחרי שהצלחת להשאיר את הקבוצה בליגת העל?

"אני יכול רק לצחוק. אני בכלל לא יודע מי אלו. יש הרבה אנשים שפחדו בכלל להתקרב לפה, אני באתי עם בטחון, עם יכולות אימון ברמות הכי גבוהות, וכשאתה מאמן בתוך העיר שלך ומכיר את כולם זה הכי קשה. באתי ולא עניין אותי אף אחד, רק ההצלחה של הקבוצה, קידום הילדים ולהרים את השם של המועדון. כל אלה מסביב שלגלגלו, היום אני מלגלג עליהם. זה אחד הימים המאושרים שלי, ושכולם יאכלו את הכובע".

עומרי כהן עם מלך שערי הקבוצה, אוליאה דמולה

"במקומונים של לוד חגגו כאילו הם כבר עלו"

שיחקת מול עופר שטרית ויעקב הילל הגדולים מבני לוד, ובא עומרי כהן מאשקלון וניצח אותם.

"אפילו שאני מעל 20 שנה בכדורגל, באתי עם בטחון וזה מה שרציתי להחדיר גם לשחקנים, שיחזיקו מעצמם. מעבר לשמות שהזכרת, התמודדתי העונה מול מאמנים עם יכולות אימון הרבה יותר גבוהות מהם, אם זה בני לם ואיתי מרדכי, סוללה של מאמנים. אפילו שיש להם יותר ניסיון ממני, עם ההשקעה שלי הצלחתי לצמצם הרבה דברים. עשינו ניצחונות על קבוצות עם מאמנים גדולים. ברור שזה כיף ויותר מחזק את הקבוצה, זה נותן הרגשה טובה לנצח ושיש מולך מאמנים עם רזומה ושמות גדולים".

כמה היה קשה להביא שחקנים צעירים לרמת מוכנות ולחץ כזה?

"יש לי חבורה של גברים שנתנו את הלב והנשמה, כולל פיגורים, באו במיוחד במבחנים נגד לוד, עם כל הלחץ ותמיד האמינו, זה לא היה קל, אבל לא נכנענו עד הסוף. בחדר ההלבשה לפני המשחק אמרתי להם – 'גורל של מאות ילדים באגודה ברגליים שלכם, אתם תחליטו את העתיד שלכם ואת של ילדי המועדון'. יצאנו הווינרים הכי גדולים. לא רציתי לראות מראות של השחקנים שלי על הדשא יורדים ליגה. אני שמח ומאושר שלא ראינו את זה, לא בנוער ולא בבוגרים. אמרתי להם שאם נפגש עוד מספר שנים, מי שיהיה בכדורגל ומי שלא, עם משפחות ובלי, תמיד נזכור את ההישג האדיר שעשינו. רשמתי להם על הלוח בחדר, 'אשקלונה לא תרד לעולם, אתם הווינרים הגדולים והיום משמחים עיר גדולה', ונתתי להם דוגמא את בני יהודה בגביע, איך כולם כבר נתנו למכבי תל אביב את הגביע. גם ביום שישי לפני המשחק, הראתי להם מקומונים של לוד, שחגגו שם כאילו הם עלו, ידעתי שנחזיר ללוד ונעשה את זה".

כהן ונעים. 'אומרים שאנחנו דומים'

יובל נעים היה מעורב לאחרונה במה שקורה בקבוצת הנוער, הגיע למשחקים, תמך, נכנס לחדר ההלבשה.

"תמיד יובל בא ונתן מילה טובה, יחד עם כל המשפחה שלו. אנחנו מעבר לכדורגל חברים מאוד טובים וכמו שאני רציתי שהבוגרת תישאר בליגה, גם הוא מאוד רצה שנשאר בליגה. הוא בא, תמך, עודד, כל הזמן דיבר ודרבן. היו משחקים שהוא היה איתי בחדר הלבשה. לא היו הרבה מאמנים באשקלון שהיו מעורבים גם בקבוצת הנוער, ואני חושב שהשחקנים נתנו לו הרבה חומר למחשבה בתקופה האחרונה".
ובכל זאת, היחסים המורכבים שלך עם יובל נעים ידעו עליות ומורדות.

"נכון. אנחנו אנשים דומים. מתעצבנים מהר ונרגעים מהר. אנחנו אוהבים אחד את השני כאילו גדלנו ביחד. השנה לא היו בינינו מריבות. עשינו היסטוריה נוספת בזה שלא רבנו השנה, בעונות הקודמות היו דברים. אמרתי לעצמי שחזרתי העונה שלא יהיה כלום, ובאמת לא היה. שמנו הכל בצד בשביל הצלחת המועדון".

"ההישג שלנו יותר גדול משל הבוגרת"

אחרי ההישג ההיסטורי של קבוצת הנוער כנגד כל הסיכויים, השאלה שעלתה על הפרק הייתה של מי ההישג גדול יותר – האם ההישארות של הקבוצה הבוגרת או של קבוצת הנוער. לכהן, ששותף לשני ההישגים, לא היה ספק. "במצב שקיבלתי את הנוער, במצב הכללי, עם הניקוד, ספיגת השערים והתוצאות הקשות, נקודת הפתיחה שלי הייתה מאוד קשה. כשבאתי, חוץ מהזר שצורף בינואר, נשאר אותו סגל שהיה. עשינו קאמבק הכי גדול שהיה, ההישג שלנו יותר גדול". כהן לא שכח גם להחמיא לעוסקים במלאכה. "כל הצוות שלי שזה ללו אנקה, חיים מלכה, יוסי קקון, יניב ברק, אשר אלחרר, המנהלים שי לוי ומנשה אברהם, פבל המעסה, איציק חיפה, הם אנשים יקרים וחשובים. וכמובן גם ההנהלה שהיא מספר 1, דרור אלמלם, איתן קסנטיני, צ'יקו מגיה, זוהר מאיר ומישל עמר. מגיע גם כל הכבוד לכל מאות האוהדים שהגיעו ללוד ותמכו בנו, אין קהל כזה".

אתה ידוע כמאמן קפדן עם שיטה אפילו צבאית והרבה משמעת.

"מאז שהתחלתי בכדורגל, יש לי ערכים של משמעת, סדר, חינוך ולימודים. אלו דברים שהם מעל הכל. יש שחקנים אצלי בנוער שכשבאתי, היה להם קשה בקו ובדרך שלי. מי שהלך בדרך שלי הצליח. אני מוכן לשלם מחיר גדול אבל אצלי המשמעת זה א' ב'. כמה שהיינו מקום אחרון כל העונה, מבחינת עמידה, משמעת טקטית וסדר לא נפלנו משום קבוצת צמרת בליגה כולל בצד ההתקפי, שהגענו להמון מצבים, שאם לא חוסר מחץ שהיה לנו היינו יכולים להיות במיקום יותר גבוה".

מאיפה באה תנועת ה'אולה' לקהל אחרי ניצחונות?

"קודם כל אני חי את המשחק, בלוד הייתה לי בעיה, היה לי שטח של סנטימטר. יש כאלה שאומרים אני כמו יובל, אפילו השופט של המשחק אמר לי שאנחנו תאומים. אני כל החיים שלי הייתי רץ מקרן לקרן ומשתגע, אני לא מאלה שיושבים, אני פעיל, ולפעמים אני נכנס פנימה מרוב שגעון, היה לי מזל השנה שהשופטים והקוונים הבינו את המצב של הקבוצה ואת הלחץ. כשאני מסיים משחק אני רוצה להודות לקהל, אני מספיק להיות מאמן, משתחרר ועושה הכל כדי שהקהל ייהנה וכדי שתהיה אווירה טובה. במשחק האחרון גם עשיתי גליץ'".

הישג אדיר. כהן

אישה וילדים, זה משהו שאתה שואף אליו?

"את האמת, החלום של אמא שלי תמיד היה שאני אתחתן ואביא לה כלה ומשפחה. קשה מאוד להגשים גם בשבילה, היום לא כל כך קל למצוא, אבל אני מקווה שבעזרת ה' נמצא כלה טובה שקצת תרגיע אותי במגרשים".

אתה לוקח את השחקנים לערבי גיבוש, דואג להם באופן אישי. איך הקשר שלך איתם מחוץ למגרש?

"אני מעבר למאמן, אני עושה המון דברים. אחד הדברים במהלך כל הקריירה תמיד היה הפעילויות, הגיבוש, כל מה שצריך כדי שיהיה טוב. האושר שלי זה לראות אותם שמחים. אני כל הזמן אומר להם, כל מה שאתם צריכים, גם מעבר לכדורגל, כל בעיה, אני הכתובת, קו העבודה שלי אותו דבר. כשאני רואה אותם מאושרים ושמחים זה הכיף שלי. אלו דברים שעושים קבוצה טובה, הביחד. שחקנים לא יכולים להצליח בלי מאמן ומאמן לא יכול להצליח בלי שחקנים. זה הכל ביחד".

אתה רואה את עצמך מאמן בעתיד את הקבוצה הבוגרת באשקלון?

"יש זמן להכל. אני עכשיו בקבוצת הנוער, חושב איך נהיה קבוצה חזקה גם בעונה הבאה. מה שיובל נעים עשה פה, מליגה א' לליגת העל ולהישאר, גם אם קונטה יבוא מצ'לסי הוא לא יעשה את זה. כל עוד יובל פה, לא מעניין לא בוגרים ולא כלום. גם אם הוא יהיה פה 5 ו-10 שנים, ברגע שיובל יחליט שהוא לא רוצה, אז בעתיד אני רואה את עצמי מקדם את השחקנים הצעירים למי שמגיע ורואה את עצמי בקבוצה הבוגרת, אבל לא בזמן הקרוב, כל עוד יובל שם".