השבוע התוודענו לאירוע אלימות קשה של תלמיד כלפי מורה, אירוע שהוא בבחינת עליית מדרגה: תלמידי תיכון מרשים לעצמם להכניס אקדח לבית הספר, להיכנס לכיתה ולירות לעבר מורה ותוך כדי האירוע דואגים לתעדו באמצעות המצלמה בטלפון הנייד. גם אם מדובר באקדח אוויר שיורה כדורי פלסטיק, התקרית חמורה ואין לפרשה ולבטל חומרתה כאילו מדובר במעשה קונדס. המקרה אירע בבית ספר על שם רבין באילת בידי שני נערים בני 17. בתגובה השביתו יום למחרת את הלימודים בתיכונים בעיר.
אין בכוונתי להכליל באמירות כגון “הנוער של היום אינו הנוער של פעם ופחות מחונך”. אני פוגש בהזדמנויות רבות נוער ערכי, מכבד, תורם לחברה ומקור לגאווה, ההפך ממה שטוענים נגדו.
אך על שני דברים כדאי לשים זכוכית מגדלת: האחד, חוסר כבוד עד כדי פגיעה במורה; והשני, תיעוד האירוע כדי להעלות לרשת. מצבו של מעמד המורה בישראל רחוק מלהיות מעודד. מורים רבים נאלצים להתמודד עם הורים שבאים להיות שכפ”ץ לילדיהם. במקום שיתמודדו ויפתחו עצמאות ויהיו אחראים להישגים ולמעשיהם, ההורים פועלים להתערב. אין אני אומר שההורים צריכים להיות מחוץ לטריטוריה ולחינוך שילדיהם מקבלים בבית הספר, אך עליהם לתת למורים לעשות את עבודתם ולהיות מעורבים ולא מתערבים. טשטוש הגבולות עלול לתת לתלמידים תחושה שהם רשאים לפעול איך שירצו משום שיש להם גב מהבית.
האם מי מכם הוא הורה לילד שקיבל עונש מהמורה ולא פעל לנסות להקל לו בעונש? שניסה לשנות את הציון לילדה אף שזה בדיוק מה שהיא הוכיחה שמגיע לה? הורים יקרים, להגן על הילד זה גם לאפשר לו ללמוד, להשתפר ולהיות מודרך בידכם להישגים ולערכים טובים. הדרך להצלחה היא לדעת להתמודד עם החיים. ההתייצבות של ההורים היום צריכה לבוא ממקום מכיל ומקבל, מקום מודע שילדכם לוקח אחריות ויש לו שליטה לשנות את התוצאות של מעשיו והישגיו.
עכשיו על ההתנהלות של הדור הנוכחי ברשת. בתקופתי בתיכון רק יצאו הטלפונים הראשונים עם מצלמה, ממש לאחר עידן הנוקיה והסנייק. היום דור ה-Z לא יתפשר על פחות מאייפון 7 והגלקסי האחרון שיצא אל השוק. מוצפים במידע, בריגושים, ברצון לקבל עידוד מבני גילם בדמות של לייקים, כפיים מהחברים ושמחה רבתי בסנפצ’אט, הרי לכם מתכון לדור שרוצה ליצור את הדבר הבא שידברו עליו. לא סתם הדור של בני הנוער של היום מכונה “דור המסכים” או “דור האינטרנט”. הם נחשפים לתכנים לא לגילם בגיל צעיר וגדלים לצד חברים אלטרנטיביים שאיתם הם דואגים לחלוק כל מאורע קטן ובצורה המונית כדי לקבל הכרה חברתית.
בשנה האחרונה למדתי קורס שנקרא “לימודי צעירים” באקדמית תל אביב-יפו, התורם להבין את הפערים הסוציולוגיים הבין-דוריים בעולם התקשורת, הפוליטיקה, החינוך והכלכלה – בעיקר בין דור ה-X לדור ה-Y וה-Z – ומה צפוי לנו בהמשך. כשמציאות חיינו משתנה ללא הרף, מה שההורים שלנו חשבו שהם יודעים פחות מתאים למציאות ולנורמות החברתיות החדשות בעולמנו. השינויים מאוד מהירים ורדיקליים, והם מתרחשים באופן לא צפוי כשאין שום היערכות לעתיד.
בשל כך משרד החינוך צריך לפעול בשני מישורים: האחד, לחזק את מעמדו של המורה דרך הענקת כלים להתמודד עם האתגרים שהדור של היום מציב. מגיע למי שבוחר במקצוע החשוב בישראל ללכת כל יום עם חיוך לעבודה, בתחושת שליחות ואחריות על חינוך דור העתיד. השני, לקדם שיטות למידה חדשניות המתאימות לעולם הצעירים של היום, להשתמש במסכים ולקדם למידה במרחב הנותן ביטוי לפעולות שיקדמו יצירתיות ופיתוח מחשבה, לדוגמה פיתוח חשיבה מתמטית בלמידה בקבוצות, למידה משותפת בדשא בית הספר וכניסת מרחב וירטואלי אל עולם הלמידה. דבר זה מצריך גם את השותפות של ההורים שיסמכו על המערכת. אך לא פחות מכך, בעולם התחרותי שבו אנו חיים כיום יש לדאוג שלרף הערכי הנדרש יש משקל חשוב ומשמעותי לא פחות מהרף ההישגי.
