רבים מניצולי וניצולות מסיבת הנובה כבר הגיעו למיצוי מכסת טיפולים הנפשיים להם היו זכאים, במסגרת "נוהל חרדה", המשותף למשרד הבריאות ולביטוח הלאומי. ניצולי הנובה חיים עדין את הטראומה באופן יומיומי לאור העובדה כי המלחמה נמצאת עדין בעיצומה ואף בסימן של הסלמה. ללא טיפול ההידרדרות במצבם עלולה להיות מידית ולעיתים אף בלתי הפיכה.
במסגרת "נוהל חרדה", המשותף למשרד הבריאות ולביטוח הלאומי, ניצולי וניצולות מסיבת הנובה קיבלו דרך הקואליציה הישראלית לטראומה ומרכזי החוסן הארציים טיפול נפשי של עד 36 טיפולים נפשיים, ללא תלות בהכרה בנכות. עבור רבים מהם מכסת הטיפולים עומדת להסתיים או שהסתיימה זה מכבר ומרביתם אינם מעוניינים להגיש בקשה להכרה באחוזי נכות, מאחר והם שואפים להשתקם ולחזור לחיים נורמטיביים, כפי שהיו לפני החשיפה לטראומה.
ד"ר גבי קאשי -רוזנבאום. צילום: אלבום אישי
אין עוררין על כך, שאחד היסודות החשובים ביותר בטיפול נפשי בהתמודדות עם טראומה, הוא מתן תמיכה מקצועית על ידי מטפל מוסמך, אשר יש בו בכדי להקנות למי שנחשפו לטראומה את התחושה כי הם לא לבד וכי יש להם עם מי לשתף את תחושותיהם וחוויותיהם.
מערך התמיכה שהמדינה נתנה לנפגעים היווה צעד חשוב ביותר בכיוון זה. רבים מהניצולים והניצולות, שהשתמשו במערך התמיכה, דיווחו כי הטיפול עזר להם ורבים מהם מעוניינים להמשיך את הטיפול. המטופלים מדווחים כי האיום שבדרישה לסיים את הטיפול, כשהוא עוד לא הגיע למיצוי, בתקופה שבה המלחמה נמצאת עדין בעיצומה ואף בסימן של הסלמה, מעורר אצלם חרדה, תחושה של חוסר אונים ותחושת נטישה.
מכללת אשקלון. צילום: המכללה האקדמית אשקלון
אחד הצעירים (28) שהשתתף במסיבת הנובה ברעים, ב- 7 לאוקטובר, וניצל לאחר שהתחבא בשיחים במשך שעות ארוכות, סיפר כי לאחר יותר מעשרה חודשים הטראומה עדין מלווה אותו באופן יומיומי: "יש הרבה טריגרים שמעוררים אצלי חרדה, דפיקות לב מההמראות הקשים שחוויתי שם. אני משתף את המטפלת שלי, במה שעובר עלי וזה עוזר לי ממש להתמודד ולנשום. אני לא יודע מה אעשה בלעדיה. היא עוזרת לי ממש להירגע".
אנשי וארגוני הטיפול תמימי דעים ביחס לכך שהדרישה לסיים את הטיפול בתקופה זו הינה מצב אבסורדי, חסר הגיון, החוטא למטרה שלשמה הוקם מערך הטיפול מלכתחילה. בתחילת השבוע, ארגוני בריאות הנפש, שלחו מכתב למנכ"ל משרד הבריאות ומ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי בקריאה דחופה להמשיך את הטיפול הנפשי, שהכרחי לשיקומם של השורדים והשורדות.
במכתב נכתב כי "שורדי ושורדות המסיבות שהתקיימו בעוטף עזה באותו יום, שרדו תופת שאין כמותה, הכוללת סכנת חיים ממשית ומיידית על חייהם"; "חלקם היו עדים למעשי טבח, אונס והתעללויות בחבריהם". הארגונים דורשים יצירת פתרון לטווח ארוך, שיאפשר את המשך מתן הטיפולים הנפשיים למשך שנתיים לפחות, לטובת החלמה מיטבית ושיקומם של השורדים, ללא תלות בהכרה בנכות וללא בירוקרטיה.
גורמי המקצוע מתריעים כי ללא המשך הטיפול הרציף, המטופלים עלולים לחוות החמרה בסימפטומים הטראומטיים ופגיעה בהישגים הטיפוליים שכבר הושגו, עד כדי רגרסיה במצבם הנפשי. כל אלו עלולים להוביל את המטופלים לסכנה לפיתוח תסמיני פוסט טראומה מורכבת, הקשים מאוד לטיפול ולהחלמה. לאור כל זאת, אנו קוראים, למקבלי ההחלטות באוצר, בביטוח הלאומי ובמערכת הבריאות, להתעשת ולפעול למען הגעה להסדר, שיאפשר לניצולים לשמור על המשך ורציפות הטיפולים ואף להרחיב את מסגרת הטיפולים הניתנים במרכזי החוסן, ההכרחיים כל כך לשיקומם.
הכותבת היא ד"ר גבי קאשי-רוזנבאום מרצה בכירה בחוג ללימודים רב תחומיים במדעי החברה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
