על תיירות ושבת

ברק חדריאן

בפסיקתה האחרונה קבעה נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור כי המרכולים בתל אביב ימשיכו לפעול בשבת. למעשה, החלטת בג”ץ מונעת מהמדינה להתערב בהחלטת הרשות המקומית לקבוע את אורח החיים ומשאירה בידיה את הסמכות להחליט על אופייה בשבת לפי הצביון בעיר.

אם נבחן את האפשרויות המוצעות לציבור החילוני באשקלון, הרי שברובו הוא חייב לחפש מה לעשות בערים אחרות, לנסוע לביג פאשן באשדוד, לראשון לציון, לצומת ביל”ו או לתל אביב, מאחר שבמרינה רוב המסעדות אינן פתוחות בשבת, אין אטרקציות לילדים וגם לא אירועי שבת תרבות למבוגרים. אשקלון חייבת לספק מענה לטובת הכלל ולמשוך אליה קהלים, שכן גם תיירים שמתארחים בעיר לא ימצאו יותר מדי מה לעשות בה. עיר מובילה ששואפת להיות בירת מחוז חייבת להיות ליברלית, פתוחה ומושכת אליה קהל צעיר שסופג ממה שיש לה להציע.

אחזור בסוף למצבה של אשקלון, אך קודם חובה לשים על השולחן את מקור הסמכות: החלטות בג”ץ מהוות תקדימים, ועל פיהן ממשיכים לנהוג בהמשך כהנחיה לדרך, זאת בשל היעדר חוקה למדינת ישראל וחוסר פעולה של המחוקק או בשל הגנה על זכויות אדם ואזרח.

חוף ים זה לא מספיק. חוף דלילה. צילום: פאבל

כן, זכויות אדם ואזרח במדינה דמוקרטית הן מעל לכל חוק. לא כל חוק הוא חוקתי, וזכויות אלו ניתנו לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, ועל אף תהליך דמוקרטי קונקרטי של חקיקה והחלטות הרוב, יש לפעמים למחוקקים נטייה להתעלם מזכויות אלו. אז בואו נגיד את מה שלא נהוג לומר בתקופה זו: בית המשפט הוא חומת המגן של הדמוקרטיה ועצמאותו מהווה הגנה עלינו, האזרחים, מפני החלטות השלטון שעלולות לפגוע בזכויות היסוד המגיעות לנו. יש שיקשרו מיד מאבק על זכויות אלו כ”שמאלנות”. הרי מדובר בדמגוגיה מוחלטת, שכן תנועת החירות שהקים ראש הממשלה המנוח מנחם בגין צידדה בהשקפה לאומית ודמוקרטית-ליברלית. בגין האמין שהאדם נולד עם זכויות שקיבל מהבורא ולא מהשלטון. מכאן שהשבת היא של כולם, ולאף אחד אין בעלות עליה.

ראיתי השבוע סקר שכמעט 80 אחוז תומכים בהחלטת בג”ץ בנוגע לפתיחת מרכולים בשבת בתל אביב. חברים, הייתכן שהיוצרות התהפכו? לא, ממש לא. במקרה הנ”ל בג”ץ קבע כי לרשות המקומית הסמכות לקבוע את ההתנהלות בהתאם לצביונה של העיר, ואין צורך בהתערבות של השלטון. נכון, לפעמים לבג”ץ החלטות פופולריות ולפעמים לא, אבל תחשבו על זה: הגנה על הדמוקרטיה, גם אם עלולה לעקם את האף לפעמים, במהותה חייבת להגן על מיעוטים שעלולים להידרס מהחלטות הרוב, ועל כן בית משפט עצמאי זה לטובת כולנו.

בהקראת ההחלטה אמרה נשיאת העליון היוצאת נאור: “בצד ההגנה על צביונה הייחודי של השבת, יש לאפשר לכל פרט ופרט לעצב את השבת שלו על פי דרכו ועל פי אמונותיו ולצקת בה תוכן כראות עיניו. לא בכדי ראה המחוקק לנכון להטיל את מלאכת האיזון הזו על הרשות המקומית”.

העיר אשקלון היא עיר הטרוגנית, בתוכה ציבור רחב עם קהלים ומגזרים שונים. עלינו להבטיח ייצוג הולם לכולם, לדאוג כי יישמרו זכויותיו של כל אדם לחיות את אורח חייו בשבת יהודית, דתית, ישראלית ודמוקרטית חופשית – זוהי חובה שלטונית של העיר להבטיח שהשבת היא לא בלעדית לאף מגזר ועל פי האמרה: “חייה ותן לחיות”. מחובתה של העיר לקדם רב—תרבותיות שמבוסס על שוויון, על מגוון ועל מקום לכולם, כי אשקלון היא עיר של כולם: חילונים, שומרי המסורת, דתיים וחרדים.