שימו לב מה קורה מתחת לאף שלנו: השבוע נפתח מושב החורף של הכנסת. במושב זה יעלו מספר הצעות חוק שחברי הכנסת עמלו עליהן במהלך פגרת הקיץ. הצעה הזויה במיוחד היא “חוק מימון הפריימריז” של חבר הכנסת דוד אמסלם (הליכוד), המכהן כיו”ר ועדת הפנים של הכנסת. לפיה חבר כנסת, סגן שר ושר החברים במפלגה שבה נערכות בחירות מקדימות (פריימריז) יקבל מימון מהמדינה. סך כל עלות ההצעה – 30 מיליון שקל בהתחשב בכל המפלגות שבהן יש בחירות מקדימות. אולם למפלגות נוספות נפתח התיאבון, ושר האוצר משה כחלון (כולנו) סגר דיל עם אמסלם, ולפיו במפלגה שבה אין פריימריז היא תקבל על כל חבר כנסת מכהן 50 אלף שקלים.
ברק חדריאן
אמנם שיטת הפריימריז היא דמוקרטית במהותה ויוצרת תחרות בין גלריה של מועמדים שרואים את עצמם מרשימת מפלגה המתמודדת בבחירות, אך יש בה המון רעות חולות. הראשונה שבהן היא התלות בבעלי הון בגיוס תרומות והמחויבות הנוצרת בינו לאותו נבחר ציבור שקיבל את התרומה. שלא לדבר על חברי כנסת שמחפשים להיות כוכבים בגלקסיה המפלגתית, ליצור פרובוקציות כדי להגביר תהודה והכרה או הצעות חוק הזויות שירצו את קהל הבוחרים מבית.
אם נתייחס להצעתו של חבר הכנסת דוד אמסלם, הרי שהיא מוסיפה חטא על פשע ויוצרת מועדון סגור של חברי כנסת המסדרים לעצמם עבודה בשל הישענות על כספי ציבור ותמיכת המדינה בהם ותיצור תלות גבוהה יותר בבעלי הון למועמדים חדשים אשר שואפים להיכנס אל הזירה הפוליטית, זאת בעקבות החסם הראשוני שלחבר כנסת יש הילה כלכלית גבוהה יותר על פני מועמדים חדשים.
אז מה הפתרון? פריימריז פתוחים. לשיטה זו יש די.אן.איי שיכול לפרק את מפקדי הארגזים והעסקנות שנוצרת בעקבות התמודדות בבחירות פנימיות. הכוונה היא שביום הבחירות יגיע הציבור הרחב אל הקלפי, וכאשר הוא מעוניין לבחור את המפלגה שלה הוא רוצה להצביע, הוא גם יסמן את חברי הכנסת שהוא רוצה לראות ברשימה. ככה גם ניתן לנטרל את המרדף עבור גיוס הכספים וקיבוץ הנדבות מבעלי אינטרס וגם להוסיף חגיגה לדמוקרטיה כשכל העם בישראל לא רק מחליט מי המפלגה שתוביל – אלא גם איך היא תיראה. ככה חברי הכנסת יצטרכו להילחם באמת עבור כל הציבור ולא רק עבור מועדון חברים שיש מאחוריהם אלפי מתפקדים שמצייתים לבעל המאה שהופך להיות בעל הדעה ביום הפריימריז.
בנוגע להצעתו של אמסלם, אי אפשר שלא לתהות איך יו”ר ועדת הפנים של הכנסת המפקחת על השלטון המקומי, גופים חברתיים, משטרה וסביבה מרשה לעצמו לספסר ככה ב-30 מיליון שקל. לפני שבוע סערו הרוחות בעקבות סגירת התקצוב שמעניק משרד החינוך למדרשת שדה בוקר שהקים בן-גוריון בנגב. רק 12 מיליון שקל צריכה המדרשה כדי להמשיך לעבוד ולטפח נוער חושב, ערכי וביקורתי. אבל לדאוג לקדנציה הבאה בכנסת חשוב יותר, מדובר בכספי ציבור, ונכון שינותבו לטובת חינוך דור העתיד, לקשישים אשר זקוקים לארוחה חמה או תוספת לתרופה חשובה לחולי סרטן בסל התרופות. מדובר לא רק בהצעה לא שוויונית הפוגעת בעיקרון השוויון בחוק יסוד הבחירות, אלא גם בזבזנית מלאה ביהירות כאילו הפוליטיקה היא סידור עבודה. אז לא, אם לא ברור, הפוליטיקה היא מקום חשוב לקיים מכלול של ערכים ולפעול לטובת חברה טובה יותר, וזה מה שמצופה מחברי הכנסת.
