בידיים רועדות ולב כואב, אני כותבת על נשיא המכללה, פרופ' שלמה גרוסמן, הפרופסור שלי, שאיננו עוד, ליבו הפסיק לפעום, ככה, בלי התראה מקדימה ואנחנו נאלצים בתדהמה וכאב רב להיפרד.
אני מנסה לכתוב ואז מוחקת, כותבת מוחקת.
אני, אני קטונתי לספר על האיש, כל המילים אשר יהיו לא יצליחו לתאר את צניעותו הגדולה, ענוותו ואישיותו שהיו בקנה מידה שכל רגש שאביע ואכתוב יהיו קטנים מדי לתאר את האיש הדגול שהיה. כמה קשה לכתוב בלשון עבר, על אדם שללא התראה הלך מן העולם, גם במותו בחרה נשמתו להסתלק מן העולם בצניעות.
פרופ' שלמה גרוסמן, נשיא המכללה האקדמית אשקלון. צילום: גולן סבג
רבות כתבו ואמרו על שלמה גרוסמן שהיה פרופ' אמריטוס לביוכימיה בפקולטה למדעי החיים, נשיא המכללה האקדמית אשקלון, ראש המחלקה למדעי הטבע, דיקאן הפקולטה למדעי הטבע וסגן נשיא למחקר של אוניברסיטת בר-אילן ויו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). אבל מעבר לכל תפקידיו הבכירים היה גרוסמן איש נעים הליכות, אדם שפיו וליבו שווים, בעל חכמה אדירה, סבלני, ובשבילי הוא היה הפרופסור שלי. כזה שנותנים לו כבוד ובו בזמן אפשר לפנות אליו בלי גינונים, נגיש עם דלת פתוחה ולב רחב, כזה שאפשר לצחוק איתו גם על הקטנות והוא שם להקשיב לכל אדם.
היום נאלצנו להיפרד, צפיתי המומה במסע הלוויה הקשה שהתקיים היום וכמה סימבולי שביום זה שכולנו חוגגים את יום האהבה, אנחנו נפרדים מאדם אהוב כל כך, הנשיא הכי אהוב באקדמיה ובכלל. איך אפשר היה שלא לאהוב את פרופ' שלמה גרוסמן, יעידו ויחתמו על כך כל מכריו. הוא מלאך שהצטרף לשמיים.
אני יודעת שאין מילים שינחמו, ניסיתי למצוא כאלה, אבל אני יודעת שהפרופסור לא היה רוצה שירגישו צער, קרוביו ומכריו וזוהי בקשה גדולה מדי. אני בוחרת לקחת ממנו את תכונת הענווה.
פרופסור, יישמת הלכה למעשה את אגרת הרמב"ן, דבריך היו בנחת, ודבקה בך מידת הענוה, ראשך כפוף ועיניך הביטו מטה לארץ וליבך למעלה. כיבדת עשיר ורש, ועל כן זכויתך בעולם הזה ובעולם הבא גדולים הם. תודה על הזכות להכיר אדם נפלא כמוך! לעולם לא אשכח אותך! ובכל פעם שאקרא את אגרת הרמב"ן אדע שהכרתי אדם צדיק שידע ליישם אותה הלכה למעשה בחייו. תודה לך פרופסור. לעולם לא אשכח אותך.
אסיים בתנחומים,
אני שולחת תנחומים למשפחתו, הנהלת המכללה ועובדיה, הסטודנטים/יות, וכל מי שהכיר אותו וליבו מסרב לעכל.
ברוך דיין האמת.
