מגיל צעיר הבעתי עניין בצד המסתורי של עולמנו, הסמוי מהעין עורר בי סקרנות רבה. מה יש מעבר לחיים ומה קורה אחרי מותנו? האם יש ‘עין הרע’ ואיך היא משפיעה עלינו? נשביתי בקסמו של הכישוף, לחשים, שדים, מלאכים, סגולות וקמיעות… סקרנות טבעית ככל הנראה שמגלים ילדים צעירים ברגע שמתחילה תודעת המוות או כשנחשפים למנהגים וטקסים בבית סבתא או בטלוויזיה. ככל שבגרתי קראתי ונחשפתי לחומרים ומנהגים נוספים ממוסדים בתרבות היהודית כחלק מהפרקטיקה של הקבלה המעשית.
התעניינותי הגוברת לוותה תמיד ברגשות מעורבים בגלל הפער שהסתמן אצלי בין מדע לבלתי נודע. או במילים אחרות, איך חברה משכילה יכולה להכיל את האמונות "התפלות" האלה? כמו רבים חייתי בדיסוננס מושתק, כי לא יכולתי להודות שאני על התפר בין לוגיקה משכילית לרוחניות עממית. כשהגעתי לאוניברסיטה נפלה לידי הזכות לגלות שבמחלקה לספרות עברית יש חטיבה שלמה שעוסקת בפולקלור יהודי… והנה באקדמיה מוצעים קורסים רשמיים שעוסקים בדיוק בתחום העניין האפור אבל מאד צבעוני הזה. נרשמתי בהתלהבות רבה לכל קורס שיכולתי בתחום המאגיה היהודית על כל מרכיביה. מי היה מאמין שאזכה לקבל תשובות וגם נקודות זכות לתואר?
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
מרגע שהחל המסע שלי המחקרי בנבכי העולם הנסתר, קראתי שלל כתבי סגולות קדמונים ופגשתי שפע מטפלים, רבנים ורבניות, מרפאות, מתקשרים ומדיומים, קוראות בקפה ושלל שיטות למענה, חיזוי, ביטול כישוף או גירוש העין הרע. יצאתי עם תובנות רבות וחשובות שהעיקרית בהן היא לכבד ידע קדום ולא לנהוג בו בשיפוטיות וזלזול. אי אפשר לטעון שאמונה של אדם היא תפלה אלא צומחת מלמטה, מהשטח ואל ההגמוניה ולכן ראוי שנכנה אותן – אמונות עממיות.
בהתחלה ניגשתי לזה בעיקר מתוך סקרנות וחשדנות אך מהר מאד גיליתי עולם אמונה טיפולי ייחודי ומרגש. אמנם נוכחתי לגלות שתחום העיסוק הזה מועד ברובו לשרלטנות מבוססת בצע אך היו גם שהפתיעו אותי בגישתם, רגישותם, חכמתם ובידע הנסתר ללב האדם. מניסיוני, כל תחום מוצלח מקים בעקבותיו רשת של שרלטנים וחקיינים (בדיוק כמו במקרה של נייק או קוקה-קולה) וזה גם המצב בתחום האפור-צבעוני הזה, אין לו פיקוח וכל יום צומחים שלל רמאים גובי כספים באמתלת כוחות מלידה.
בתחילת הדרך, הביקורת העיקרית שלי הופנתה בעיקר כלפי רבנים שברכו וסייעו לאנשים או בלשון העם – מקובלים. לא הצלחתי להבין כיצד אדם מנצל בציניות את סמכותו הדתית כדי להשפיע על ציבור אוהדיו, בטענה ליכולות או כוחות מיוחדים שניחן בהם. למעשה, גיחכתי וביטלתי במחי יד את כל ה"באבות" ומאמיניהם, כפי שכיניתי אותם. עד לרגע שהמציאות המפתיעה הובילה אותי לסף דלתו של איש יקר, דודו של בן זוגי, הרב דוד קדוש ז"ל. הגעתי בחשש רב למפגש המשפחתי איתו כי הרגשתי שאני הכי חוטאת לעמדה הביקורתית שלי ומשתפת פעולה עם רעיון שדחיתי.
הייתי סטודנטית בתחילת התואר, בחורה צעירה וחשדנית וככל שנתנאל ניסה לרכך עבורי את ההיכרות, אני נדרכתי יותר. אני זוכרת עד היום את הפעם הראשונה כשעליתי במדרגות הבניין הישן לדירה ברחוב בנימין בשכונת גבעת ציון. דירת שיכונים קטנה וצנועה שהוארה ברגע שנפתחה הדלת ופגשתי ברב העיוור, אדם מלבב, איש מאמין שרואה דרך ליבו. מגושמת ומסורבלת פניתי אליו ביראת כבוד: "נעים מאד הרב קדוש" והוא ענה בלבביות: "אני לא רב עם אף אחד, תקראי לי דוֹד דָּוִד". בענווה רבה כבר אז הוא הצליח להמיס אצלי הרי שלג של התנגדות וככל שלמדתי להכיר את האיש הנפלא נוכחתי כמה כוח של השפעה חיובית יש לו על אנשים. עד כמה גישתו הטיפולית וראייתו הנסתרת (תרתי משמע) סייעה לאנשים, בפרט למתקשים להביא ילדים לעולם.
המכתבים הרבים ששלחו לו אנשים (ביניהם גם אנשי מדע, רופאים ומהנדסים) לאורך עשרות שנים הם עדות מרגשת להשפעתו המופלאה על חייהם. הוא פעל מתוך אמונה חדורת שליחות שיש בכוחו לעזור גם על חשבון אורח חייו ופרטיותו. העיסוק בכוחותיו הוא דיון בפני עצמו ולא אקדיש לו את הטור כי לשם כך נדרשת יריעה רחבה יותר, אבל במבחן הפעולה והתוצאה הוא נחל הצלחה רבה.
האנושות מתבססת על שלוש מערכות ידע עיקריות. המערכת הראשונה היא המאגיה. בתקופות קדומות כשבני האדם לא ידעו כיצד להתמודד עם העולם על תופעותיו, הם התנסו בשלל פרקטיקות, החל מסגידה לפסלים, ריקודי גשם ועד הקרבת קורבנות אדם. מה שעבד הפך לטקס שיטתי. המערכת השנייה היא הדת המונותאיסטית והיא מתחילה עם ההסכם המוצלח הראשון בין אברהם אבינו לה', לפיו עלינו לפעול באופן מוסרי ולא אינטואיטיבי, להבנות כללי סדר חברתי תקינים ובכך להשפיע על מה שקורה בעולם.
המערכת השלישית היא המדע. המרחב החקרני החל להתפתח בצעדיו הראשונים כבר בתקופות עתיקות והתגבש לאורך אלפי שנים עד לצורתו הקונבנציונלית בימינו. אדם בן ימינו שמתמודד עם מחלה קשה או משבר יפנה ככל הנראה לשלוש המערכות כי מה שלא מזיק בוודאי יכול להועיל. הוא יפנה לטיפול רפואי במחלקה הכי מקצועית אצל הרופא הכי מנוסה ובמקביל יפנה לברכה של רב או דמות רוחנית דתית ועל הדרך, ילך גם למתקשר או מרפאה (לא בהכרח יהודייה). כי כשאדם מצוי במשבר הוא ירתום את כל הכוחות העומדים לרשותו כדי להתמודד וזה חל על כל האנשים באשר הם, מכל המגדרים, המגזרים והמעמדות.
הרב נתנאל שריקי
כשפורסמה השבוע הידיעה הקשה על הרב המקובל מנתיבות, נתנאל שריקי החשוד בניצול ומעשים מגונים בנשים שבאו לקבל את עזרתו, נזעקתי עד מאד. כאב לי מאד לשמוע על פי עדותן של המתלוננות כי הלה חשוד בניצול בוטה של מעמדו ובפרט כשהנשים הפונות לעזרתו הגיעו מתוך אמון מלא ותחושת משבר. עצוב היה לי לקרוא את התגובות המזלזלות כלפי אחת הנשים, רופאה במקצועה על שבכלל בחרה לגשת לרב לטיפול קבלי בבעייתה. בעיני יש בזה מידה רבה של האשמה על כך שלא הפעילה שיקול דעת בפנייתה, לעומת האצבע המאשימה שצריכה להיות מכוונת כלפי החשוד במעשים תוך ניצול המצב ומעמדו.
אני מאמינה מאד בכוח ההשפעה של הטיפול העממי בין שהוא מגיע מסבתא מרפאה, רב מקובל, מטפלי NLP, כותבי קמעות או קוראות בקפה. אבל אין זה אומר שכל נצלן, רמאי, מטרידן, עבריין, נוכלת, גזלנית וכו' מעידים על כל הרבנים והמרפאות. במיומנות מחקרית של שנים אני מזהה שרלטנים ממאות קילומטרים אבל האדם הממוצע המצוי במשבר קשה מגיע לכל מפגש כזה עם תקווה ואמונה רבה בסיכויים להינצל, להיוושע ונוטה לאידיאליזציה או מיסוך. באותה מידה שאי אפשר להאשים נאנסת על כך שנאנסה, מטופל שהופעלו עליו מניפולציות של הפסיכולוג המטפל בו, קשישים שנוצלו או הוכו על ידי המטפלת החייכנית או הורים שגילו לתדהמתם על מעלליה הנפשעים של הגננת בילדם הרך. כך עלינו להיות זהירים בהאשמת מאמינים ומאמינות בבני אדם, בסמכות רוחנית או טיפולית. כולו תקווה שנתבשר בשורות טובות במהרה ונזכה לשמירה והגנה בלי עין הרע, שבת שלום!
