למה פיני ביטון מפרגן לתומר גלאם על הזיגזג בעניין הזיקוקים?

על תבונה ורגישות 1

אני חייב לפתוח הפעם במילות ברכה לראש העיר תומר גלאם. אני מניח שמי שקרא כבר טור או שניים בשנה האחרונה כבר ראה פרגונים שלי לתומר למול ביקורת נוקבת בנושאים שונים. לומר את האמת? הפעם דווקא הכנתי קיתונות של ביקורת בתחילת השבוע,אבל איכשהו לקחתי אוויר מעט והכנסתי ל"הולד" את הפתיל המרוקאי,עד שהתמונה כולה תתבהר. ו…וואלה, טוב שלקחתי אוויר. כי אחרת סתם הייתי יורד על ראש עיר שבסך הכל רצה טוב מלכתחילה, חכך בדעתו לאחר ששמע את הציבור, הפך את החלטתו הקודמת מה שתחילה חשבתי כשגיאה של מנהיג ללא חוט שדרה ובסופו של יום הסתבר שהוא צדק ואני טעיתי.

פיני ביטון. צילום: פבל

מילות התודה שלי לתומר מכוונות הפעם ליכולת שלו לקחת אחורה, אולי להודות בטעות, לשנות החלטה שלכאורה נראית הגיונית ומתקבלת על הדעת ופשוט לצאת גדול, אנושי ובעיקר רגיש לרחשי הלב של הציבור אותו הוא אמור לשרת. למי מכם שטרם הבין במה מדובר, קצת רקע: לפני מספר ימים יצא ראש העירייה בהודעה לציבור בנוגע להחלטה שלו לקיים את מופע הזיקוקים בעיר חרף ובניגוד למתוכנן בערים אחרות. הנימוק שלו: שלא לתת לקורונה להשבית לגמרי את שמחת החג, היות והזיקוקים מסמלים עבור רבים מאתנו את מסמר הערב בחגיגות והיות וניתן להאיר את השמים ושכולם יראו זאת בלי לצאת מהבית ולהסתכן. נימוק הגיוני שאימצתי בחום ואפילו הכנתי כבר מנגל ובשרים לאור זיקוקים, חשבתי לעצמי שזה יהיה אחלה פיצוי על הסגר וההתבודדות מרצון בעקבות הקורונה. ואז התחילו לעלות קריאות מכיוונים שונים. לקריאות היו גוונים רבים. חלקם הגיוניים לחלוטין חלקם פופוליסטיים/פוליטיים להחריד.

ההגיוניים בעיניי היו הטענות על החרדה שמייצרים הזיקוקים בקרב בני אדם וחיות הבית גם יחד. בני אדם, זה ילדים ומבוגרים עם חרדות (באזור מוכה המלחמות והטילים שלנו, מסתבר שזה די שכיח) וחיות הבית אלה בעיקר כלבים שזה פשוט סיוט עבורם. הטענות הפופוליסטיות בעיניי היו אלה שדיברו על ה"מחיר". טענות אלה שבאו בעיקר מפוליטיקאים וממונים חברי קואליציה לכאורה. היו לא פחות מפוליטיקה זולה! הרי מדובר כאן בכמה עשרות אלפי שקלים ,שהם חלק זניח מתקציב עצום שהוקצה לחגיגות ושנחסך ממילא! ריחה הבאושים של הדמגוגיה הפוליטית ניכר למרחוק. בטח כשזה בא מאת אנשים שיודעים דבר וחצי דבר על ניהול תקין ומשמעת תקציבית בתקופה מורכבת.

• "מנותק מהמציאות": 7 מוקדי זיקוקים יופעלו ברחבי אשקלון בעצמאות
• בעקבות הביקורת הקשה: בוטלו מופעי הזיקוקים באשקלון

בסופו של יום תומר "התהפך" לטובה! ועל כך מגיעות לו כל המחמאות. מנהיג בעל שיעור נמדד להבנתי, גם ביכולת שלו לשנות החלטה שהוא האמין בה ולהיות קשוב לרחשי לב העם. להודות בטעות גם אם לא ניתן להוכיח אותה, הרי הוא יכל לקיים את מופע הזיקוקים ולצאת צודק בעיני רבים ובעיני לפחות, ביכולת לשים לנגד עיניו שיקול אחד קטן בודד ולהפוך אותו למרכזי: הדאגה לנפגעי חרדה. גם אני שתמכתי בהתחלה חייב לכבד! אישית, הייתי בעד קיום מופע הזיקוקים לא אהבתי את ההחלטה לבטל אך יחד עם זאת מכבד את החלטתו של ראש העיר לבטלה ולצאת מנקודת הנחה שגם בשנים הבאות לא יתקיימו אותם מופעי זיקוקים ושלא נשכח מהר את אותם חיות, נפגעי חרדה והלומי הקרב שבגינם החליט ראש העיר לבטל את הרעיון להאיר את השמים ביום עצמאותנו.

על תבונה ורגישות 2

התקופה המיוחדת בה אנו חיים (מציאות הקורונה) מוציאה מאנשים דברים. מרביתם, לשמחתנו, דברים טובים. המיזם המיוחד של "אמץ לוחם" והאפליקציה שמאפשרת להעלות ברשת תמונה עם סיפור של חייל שנפל הפכו את יום הזיכרון הזה (עבורי בכל אופן) ליום זיכרון שלא אשכח. אני בטוח שאצל כולכם (בוודאי אצל בני משפחות שכולות לצערנו, אבל לא רק) יום הזיכרון מביא לתודעה זיכרון צרוב עם פנים מהעבר. אצלי תמיד ביום הזיכרון עולות תמונות של חללים שדבר לכתם נחקק בזיכרון הילדות שלי. אותם פנים קיבלו פתאום סיפור ושם. האפליקציה אפשרה לי להיחשף בעצמי לדברים שלא ידעתי לגבי אותם פנים שליוו את זיכרוני. זה דבר גדול. האפליקציה השנייה של "אמץ" המאפשרת לקבל באקראי לוחם ו"לאמץ" אותו על ידי קריאת פרק תהילים לזכרו מיד בתום הצפירה, הפכה עבורי את יום הזיכרון הכללי למשהו כמעט אישי. ביני לבין חלל שלא הכרתי. תחושה מדהימה לאדם מאמין. ואני אדם מאמין.

על תבונה ורגישות 3

ברגע כתיבת שורות אלה, רביעי בבוקר, עוד אין לי מושג מלא לגבי הצלחת/ אי הצלחת קיום המופע הנייד ברחבי העיר. אני כמעט בטוח שהרעיון הזה (שכבר הוכיח את עצמו) להביא את שמחת העצמאות עד לחלונות בתינו יזכה להצלחה רבה. גם כאן שאלת המחיר מלווה את השיח. גם כאן אני מחשיב את דעתם של תושבים פשוטים על פני דעתם של ממונים ופוליטיקאים בעלי עניין. אלה שניחוח פוליטי ילווה כמעט כל אמירה שלהם.

המכתב שכתבה משפחת מוריוסף לבנם יובל ז"ל

כך או אחרת הציבור שחווה את החוויה ישפוט. על נושא אחר אין וויכוח לטעמי: ההיערכות של העירייה ליום הזיכרון כשגולת הכותרת הנחת זר אישי על קברו של כל חלל בציון שמו ובצירוף הקדשה. קיבלתי אין ספור תגובות מרגשות של משפחות שכולות ליוזמה הברוכה הזאת. למול ההחלטה הקשה שלא יתקיים הטקס הקבוע ביום הזיכרון, העובדה שמישהו חשב עליהם והניח זר על קבר יקירם, זר שקידם את פניהם בבואם לקיים טקס צנוע יום או יומיים לפני, חיזקה את נפשם ויצקה תוכן של עידוד בתוך כל הכאב הקיים ממילא. אני מניח שלראש העירייה יש חלק מרכזי בהחלטה על כך, אבל אני רוצה לשבח גם ודווקא את הנפשות הפועלות שמאחורי הקלעים וגם בחזית. אין לי מושג מי הם אלה שמאחורי  הקלעים, אבל אני בטוח שישנם! אני רוצה גם לשבח את עובדי הרשות, הפקחים וצוותי אגף הביטחון על קיום המיזם הרגיש והיפה הזה במסירות וללא תקלות. מהיכרותי את הנושא מקרוב, זה עניין לא פשוט, בכלל רגישות, זה עניין לא פשוט.

ולסיום, ברכת הקורונה

כולנו תקווה שנעבור את תקופת הקורונה כשאנחנו שלמים כעם, כמדינה, כבודדים. אני בטוח שכולנו כבר מבינים את גודל השעה, את עוצמתו של האירוע המכונן שנקרא מגיפת הקורונה. אני גם יודע שכולנו הולכים לשלם מחיר כלכלי על האירוע כשהתפילה העיקרית שיחלוף כבר ונוכל לחשב מסלול מחדש. אבל בתוך כל זה, כבר טענתי כאן שיש גם ברכה בקורונה. היא מוציאה מאתנו דברים טובים. היא מלמדת אותנו התנהגויות חדשות. היא מחייבת אותנו להיות מתחשבים אחראים .היא מכניסה את כולנו לפרופורציות. הקורונה כנראה תישאר כאן ותהפוך לחלק מחיינו עוד שנים רבות. אני מקווה ומאמין שהיא כבר לא תהיה הדבר הגדול המפחיד אלא עוד סוג של שפעת שמתחסנים לקראתו. עבורי הקורונה כבר מייצרת חיסונים לדברים אחרים, ברמה החברתית והאישית.

תודה גם על זה.