השבועיים האחרונים נעו בקיצוניות רבה על ציר המציאות שלנו, בין חרדה והיסטריה לאדישות וזלזול. בין חוסר ודאות להצפת מידע, ועל מה? על מה לא… יש ממשלה או אין? גוש הימין התחזק או שהמצב נשאר אותו דבר? בחירות רביעיות? סבב טרור נוסף מעזה או שקט יחסי? ובעיקר קורונה, קורונה ועוד פעם קורונה, שוב ושוב. זה עובר באוויר או במגע? כמה זמן זה שורד במשטחים? מי צריך להיכנס לבידוד? כמה זמן? ואם שהיתי בקרבת חוזר מחו”ל במשך 15 דקות במרחק של מטר וחצי בזווית של 45 מעלות נגד כיוון הרוח – אז גם אני בסיכון? אירועי פורים מתקיימים או מבוטלים? רגע, אם יש 1,500 איש באולם סגור זה בסדר, אבל 5,000 באוויר הפתוח זה סיכון? לא ברור.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
אצטט ברשותכם חלק מדבריו של איש יקר בעבודתי שהיטיב להגדיר את מהות המצב: “אחת מהמיומנויות החשובות במאה ה-21 היא עבודה בסביבה של אי ודאות: מידע, תשתיות, הון אנושי, תפיסות, כלכלה ועוד אינם ודאיים, ואנחנו צריכים ללמוד לעבוד תוך כדי אי בהירות, מידע חסר ועתיד מעורפל”. ככל שזה נשמע מופרך, בדברים אלו לא מצויים רק חסרונות התקופה אלא גם יתרונותיה – יש במצב הזה גם הזדמנות לחשיבה יצירתית וחדשנות ובעיקר הערכה מחודשת של נסיבות והשלכות. הפור נפל, ולנו נותר לקחת אחריות על המצב ולנהוג בקור רוח ובפרופורציות הראויות. כישראלים, אני חשה שאנחנו מוכנים לכל תרחיש כי היתרון הכי גדול שלנו מצוי בחוסן שפיתחנו.
אנחנו עמידים לטלטלות, זעזועים, אי ודאות ושינויים תכופים – אנחנו מוכנים למאה ה-21! במסגרת שלל הזעזועים של התקופה האחרונה בוטל בין היתר ערב הפואטרי סלאם שתוכנן באשקלון והטקסט שהכנתי עבור אותו ערב מתאים מאין כמוהו:
גם אני רוצה לקבל חסינות
אני מתכוונת לזה ברצינות
זו ה-מתנה הכי מבוקשת היום
לא חופשה בחו”ל או טבעת יהלום
אני רוצה חסינות, לא סתם, באמת
אפילו פוליטיקאים רוצים בה ביתר שאת
רוצה להרגיש חסינה כמו שימשה משוריינת
שלא יעברו דרכי קליעי כאב, לא תודה, לא מעוניינת!
אבל אם כבר חסינות אז שתהיה משודרגת:
למשל, חסינות מפוליטיקה משסעת ומפלגת
מאנשים גסי רוח, ביריוני מקלדת,
מרשעות אנושית נרכשת ומולדת.
חסינות משוביניזם רדוד וצקצקני –
בסגנון: “אוי אישה שבי בשקט, תירגעי”,
חסינות מקנאים, רכלנים וצרי עין
מגברים ששולחים לי בפייסבוק תמונות של…
חסינות מחרדת אזעקות, שריקות רוח וצפירות
חסינות מסבבי היכרות, טילים ובחירות
חסינות לאהובים שלי תחת כיפת שמיים, לא ברזל
בלי עפיפונים ובלוני חבלה – שאלה ילכו לעזאזל
חסינות מאלה שלא רואים בעיניים
נוהגים בלי חשבון, 20 קמ”ש או 200
מסוונרים ונצמדים, אפילו ידחקו לשוליים
יפתחו חלון ויטרחו לסנן קללה או שתיים
גם אם תצפרי למוות, הם ימשיכו להתעלם
חושבים שהכביש של אבא ש-ל-ה-ם!
חסינות ממוכרות בגדים ששואלות: “מסתדרת? מסתדרת? מסתדרת?”
וואלה, עשיתי דבר או שניים בחיים, כולה שמלה בוחרת
“צריכה מידה אחרת?
וואו, יפה לך נהדרת,
מ-ה-מ-מ-ת!”
היא אומרת,
משקרת,
כי זו השמלה הכי לא מחמיאה ומכוערת!
בא לי חסינות מקבוצות ווטסאפ מעייפות
שמתחזקות אצלי עבודה של שעות נוספות
לא! זה לא בסדר לענות בחצות על שאלה מהצהריים
ולשלוח מזל טוב ליום הולדת בקבוצה של 200
למחזר את אותו דיון כל שעתיים
“אז מה בסוף, קבענו לשתיים?”
ותמיד יש אחד על תקן עזב,
הוא בדרך כלל גם הנעלב
ולא משנה מה יקרה עכשיו
צריך להתחנן ולהתרפס בפניו
ולכי תסבירי שזה כזה טרחני
אוי געגועיי לטלפון שולחני.
רוצה חסינות מהתפשטות נגיפים,
ולא רק כאלו שמגיעים מעטלפים
למעשה מכל המחלות והמגפות
מאלה הנדירות וגם היותר נפוצות.
מעדיפה חסינות ממוות אכזרי או דרמטי
זה יקרה בסוף, אז לפחות שיהיה אלגנטי
ואם אפשר אז שהסוף יגיע ממש בסוף
כי יש לי עוד עולם ומלואו לטרוף,
לאן לשאוף
ולנשוף…
אז לסיכום, הכי ישיר שלי בלי עדינות
עוד לא הבנתם? גם אני רוצה חסינות!
שיהיה לנו סוף שבוע של נחת ובריאות ונמצא בעצמנו חסינות וכוח להתמודד עם המצוי והבלתי צפוי!
