פיני ביטון מקווה שהאצטדיון המשופץ יביא גם מוטיבציה לשחקני הפועל

הדשדוש העכשווי של קבוצת הכדורגל שלנו הפועל אשקלון והחשש מנפילה לליגה השלישית לא מוסיפים לבריאות אוהדי הקבוצה הוותיקים והצעירים וכמובן קברניטי העיר. ראש העירייה מר תומר גולם, שכמו קודמיו, ממשיך לתמוך כלכלית ופרסונלית בקבוצה, היה בוודאי רוצה שבקדנציה שלו הקבוצה תחזור לימיה הגדולים. בעצם מי לא רוצה בזה? טוב נו, כולנו רוצים בזה וכדי שזה יקרה מן הסתם צריכים לקרות הרבה דברים, רובם על טהרת המקצוע, מקצתם קשורים לתנאים בשטח.

משרדי האצטדיון המחודשים

מאחר שהנושא המקצועי דורש הרבה מעבר למה שטור שבועי יכול להכיל החלטתי לנצל במה זו להפניית זרקור חד פעמי לנושא התנאים בשטח. כשאני אומר התנאים בשטח, אני מתכוון קודם כול למרחב הפעילות העיקרי: האצטדיון העירוני.

היציעים הישנים. לפני ואחרי

ראשית דבר, גילוי נאות מתבקש: מנהל האצטדיון העכשווי הוא אדם יקר לי מאוד. הוא לא פחות ולא יותר: אחיין שלי. כן, הבן של אחותי – דודו ג’אנו. האמת היא שחשבתי רבות לפני כתיבת שורות אלה. האם אין בכך טעם לפגם שדווקא אני אכתוב אותן? אתם כבר מבינים שאני בא לכתוב דברים טובים, כן? חשבתי וחישבתי: 1. למי זה יכול להפריע אם אכתוב דברי אמת?; 2. האם יש מניעה לפרגן לבעל תפקיד רק בגלל שהוא קרוב משפחה?; 3. כמה אובייקטיבי אני יכול להיות בכתיבת שורות אלה?

פיני ביטון. צילום: פבל

אז לפני הכול אנסה ברשותכם לענות על שלוש השאלות: 1. לא יודע, מקווה שלאף אחד; 2. אין מניעה חוקית. יש אולי ניצול של כלי תקשורתי שהועמד לרשותי לצורך הבאת דעה נוספת, וזה מה שאני עושה כל הזמן; 3. מבטיח להיות הכי אובייקטיבי שניתן, וזה ניתן להוכחה. עובדתית כשעוסקים בוויזואליה, הביטוי "תמונה אחת שווה אלף מילים"  מקבל משנה תוקף כפול.

אז אחרי שעניתי לעצמי ולכם על השאלות ה"קשות" אמשיך ברשותכם לעיקר (הטפל ממילא נמצא תמיד באוויר).

מושבי האורחים. לפני ואחרי

נכתב במקורות: "אישה נאה, דירה נאה, כלים נאים, מרחיבים דעתו של האדם". אצטדיון סלה, המגרש הביתי שלנו, הוקם בשנת 1961. הגם שהאצטדיון עבר שיפוץ בשנת 2016 לצורך התאמתו לעמידה בדרישות התאחדות על פי התקנות למגרשים בליגות הבכירות, עדיין מדובר באצטדיון בן 60 שנה לערך! חייבים להודות, מדובר בגוש הבטון האפור, הניבט מכל עבר במרכז העיר שלנו. אין הרבה יופי, אפשר להיות עוד יותר אמיתי ולומר שהוא כמעט מכוער, אם נדבר אדריכלית. כך זה נראה מרחוק בכל אופן. משתמשי המתקן בוודאי יחלקו על הקביעה הזאת, אני כמעט בטוח בזה. הסיבה העיקרית לכך: מתיחת הפנים שעובר המתקן מדי יום. כמי שמכיר מקרוב מאוד את מנהל האצטדיון, אני יכול לקבוע בוודאות שטביעות רגליו ואצבעותיו וכל גופו מורגשות בכל פינה באצטדיון.

חניה של כוחות ההצלה. לפני ואחרי

אוסיף "פרט שולי": האיש מאוהב במה שהוא עושה! פשוט. וכשעושים באהבה… המתקן הישן הפך בשנה האחרונה לאחד המתקנים המטופחים בארץ. חזותו החיצונית אינה מעידה כלל על השינוי שמתחולל בפנים. הכול מטופח ומתוקתק. כל האבזור הדרוש נמצא במקומו. הסדר והניקיון מורגשים בכל פינה. העובדה שקבוצות ונבחרות מבקשות לקיים כאן משחקים ואימונים מדברת בעד עצמה. עובדה נוספת וחשובה: מוכנותו של המתקן ועמידתו בכל הדרישות המחמירות של ההתאחדות הרבה לפני תחילת העונה (פעם עוד היינו מתחילים את העונה במגרשים אחרים… זוכרים?) מהווה תעודת כבוד לעירייה ולעובדים שמתחזקים את המתקן.

אז כפי שציינתי לעניין התנאים בשטח, אפשר בהחלט להיות מרוצים על מה שיש למגרש להציע לשחקנים הצעירים שלנו ולאורחים שמגיעים. בתחום הזה כבר עלינו ליגה. מקווה שגם במגרש בעתיד הקרוב בע"ה. גם הפועל אשקלון תעלה על דרך המלך עם הפנים קדימה.

קרקס הקרדיטים

(או "כמה שאני שונא ימי בחירות")

ברגע קריאתכם שורות אלה ניתן כבר לומר שהיו כאן: כ-49 משלחות מהעולם, יותר מ-40 מנהיגים בינלאומיים: נשיאים, ראשי ממשלה, מלכים, נסיכים ויושבי ראש פרלמנט. זאת כמובן במסגרת פורום השואה הבינלאומי שמתקיים כאן. כמה חבל שזה קורה שבועות ספורים לפני הבחירות. אירוע של אולי פעם בחיים שבו מדינת ישראל הופכת למקום לגיטימי לקיום אירוע כל כך גדול בהשתתפות מנהיגים של כל כך הרבה מדינות, משל היינו שווייץ ממש. כאילו אין מחלוקת באזור המסוכסך שלנו, והכול כאן על מי מנוחות. איזה כיף ,איזה יופי.

אממה? אנחנו הרי בתקופת בחירות, כידוע לכם. שנה שלמה שאנחנו בתקופת בחירות. ודווקא משום כך, כל אירוע מקבל ממד נוסף, הרבה מעבר למה שהוא באמת. אז לחזור על זה שאני תומך נתניהו נלהב? אין צורך. לחזור על העובדה הברורה שבזכות מהלכיו ואישיותו הפכנו למעצמה אזורית ומדינה לגיטימית עד כדי נחשקת בתוך חבר הלאומים? אין צורך. אז מה כן יש צורך וחשוב לומר שוב ושוב? את זה: אנחנו בתקופה היסטורית ברמה המדינית! תקופה שייחלנו אליה שנים רבות כל כך! עניין הקרדיטים להגעתם של מנהיגים רבים כל כך או ערכם של היחסים האישיים הקיימים בין ראש הממשלה לבין מנהיגי המעצמות אסור שיהיו נושאים שיש עליהם מחלוקת.

על חשיבות הקשרים האלה הרי אין ויכוח. חייב להיות קונצנזוס מלא על היכולת של ביבי לנצל את הקשרים שיצר לטובת הכלל ולטובת הפרט (נעמה יששכר כמשל). אני בהחלט מבין את הנפשות הפועלות. הכוונה היא לפוליטיקאים. הם נמצאים בקרב יום-יומי על דעת הקהל. אותנו, הציבור, זה לא צריך לעניין. אנחנו אמורים להפעיל מסננות שנבנו במהלך שנים של ניסיון וידע. אנחנו בתקופה מופלאה. זאת עובדה. ביום הבוחר שכל אחד יעשה את בחירתו על פי מצפונו. אבל ראבק… תנו ליהנות מהקיים! ואם כל מה שקורה זה רק תעמולת בחירות, אז אולי כדאי בכלל להישאר ככה בתקופת בחירות עוד כמה שנים, לא?