מודה, גם אני חשבתי על טור לסיכום שנה או אפילו עשור, אבל כשהתחלתי לכתוב נתקלתי בעשרות סיכומי עשור בערוצי המדיה השונים והחלטתי שזה מעייף מדי ואולי גם לא רלבנטי. אנחנו עסוקים מדי בסיכומים או בתחזיות אפוקליפטיות מאשר בכאן ועכשיו. לוח השנה האזרחי שלנו בסך הכול החליף סיומת, ואנחנו התבגרנו בשנה. סליחה, לא התבגרנו אלא השתדרגנו בגרסה מעודכנת של החיים. במקום להצטער, להתחרט, להתרפק על העבר או להלקות את עצמנו, אולי כדאי שפשוט נתמקד במה שקורה לנו, או לא מספיק קורה, עכשיו.
בואו נדבר רגע על התקציב הרשותי של אשקלון לשנה האזרחית 2020. למעשה, הייתי שמחה מאוד לדון בהצעת התקציב ותכנית העבודה המוצעת לשנה הקרובה אבל ערב השנה החדשה, בעודי כותבת שורות אלה, אין לי אלא להרים כתפיים בחוסר אונים. בכל חיפושיי ופניותיי לגורמים רלבנטיים ברשות לא הצלחתי לקבל תשובה קונקרטית לעניין אישור התקציב או לפחות טיוטה ראשונית שלו.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
אני לא עיתונאית חוקרת, אף שבהחלט יכולתי לנצל את הבמה הזו ולפנות לדוברות העירייה או לגורם רשמי אחר ולנופף ברצוני להעלות את הנושא. אני כותבת לכם כתושבת העיר שמצפה למידה של שקיפות יזומה מטעם הרשות, להצגה של נתונים ותהליכים באופן אותנטי, ישיר ובלתי אמצעי. דברו אליי במספרים ופחות בסרטוני תדמית מסכמי שנה. ספרו לנו מה קורה כאן ועכשיו, כיצד מתחלקת עוגת התקציב לרווחתנו.
קלה מדי היא הנטייה להאשים את מצבה הזמני-קבוע של האין ממשלה בכך שלא גובש תקציב רשותי. יתרה מכך, בתחילת אוקטובר נשלח מכתב לכלל גזברי הרשויות המקומיות מטעם המרכז לשלטון מקומי, ועיקרו עדכוני כלכלה ותקציב לקראת שנת 2020 (גם מכתב זה נגיש ושקוף לכול בגוגל). מסמך זה מציג עקרונות ודגשים להיערכות ובניית תקציב רשותי גם בתקופת אי הוודאות שהיא נחלת כולם.
תופעת האין-הונות (לא, זו לא טעות דפוס) של הרשות היא באחריותו הבלעדית של העומד בראשות העיר. די לכתוב בחיפוש בסיסי בגוגל “תקציב רשותי 2020”, והנה עולה תמונה מפורטת (או יותר נכון, טבלאות אקסל) של רשויות רבות ושונות בישראל שקידמו בחודשיים האחרונים תהליך הצבעה על התקציב ואישורו. עיריית רעננה למשל הגדילה להציג באתר האינטרנט העירוני חלוקה תקציבית מפורטת הנפרסת על גבי 209 עמודים. אפרופו עשור, ניתן למצוא באותו אתר פירוט תקציבי לכל שנה עד עשר שנים אחורה, כולל דוחות כספיים ותקציבי פיתוח. רעננה היא לא יחידת סגולה, המצב דומה גם ברשויות אחרות, החל ממועצה אזורית מטה יהודה וכלה בקריית מלאכי.
לצורך העניין, גם פרסום על אודות שלבי התהליך אל מול מועצת העיר ועקרונות מהותיים היו יכולים לספק אותי בשלב זה, אבל כאמור אין שום אזכור באשר הוא. ראוי לציין שבאתר עיריית אשקלון מופיעים ספרי התקציב של ארבע השנים האחרונות 2019-2016, אך ספר התקציב של 2019 עלה לאוויר רק ביולי האחרון, כשבעה חודשים לאחר אישורו הרשמי. אמנם מועד הגשת תקציב הרשויות המקומיות לאישור משרד הפנים נקבע לסוף פברואר אך אין סיבה לפתוח שנה בעיכוב משמעותי ולהתנהל בדוחק זמנים.
השתיקה סביב עניין תקציב 2020 מעלה סימני שאלה רבים, ובפרט שדף הפייסבוק הפעיל מאוד של ראש העיר עוסק בכל עניין מקומי מעקרוני ועד אישי. אם כן, מדוע ישנו מעטה חשאיות וסודיות לגבי עניין מהותי וחשוב כל כך ברמה הציבורית? ואם יתברר כי לא מדובר בחשאיות, אלא במצב השהיה שבו טרם נערכו לתקציב 2020 – אם כן, מדוע? האם ההנהגה המקומית לא נערכה באופן מיטיבי לשנת התקציב או שמא יש קשר גם לקואליציה המעורערת של גלאם?
שקיפות וחופש המידע הציבורי הם חלק מזכויות היסוד האזרחיות ומהווים כלי חשוב בשמירה על דמוקרטיה תקינה. חוק חופש המידע שנחקק בשנת 1998 מבטא תפיסה שעל פיה המידע הציבורי הוא קניינו של הציבור, ועל כן, יכול להיחשף אליו בכל עת שיבחר. ככזה, קנייני כתושבת הוא מידע שוטף, שקוף וזמין, ואיני צריכה לגשש, לנסות לברר ו”להפעיל קשרים” כדי ללמוד מה נעשה בתחום (השיטה היעילה ביותר היום להשיג תגובה מהעירייה היא ככל הנראה הממים המצוינים של “אשקלונים מודאגים” בפייסבוק).
אסכם בדבריו של השופט האמריקאי-יהודי לואיס ברנדייס, שהיטיב לנסח כבר לפני 100 שנים בספרו “כספם של אנשים אחרים: “בצדק מהללים את הפומביות כמרפא למחלות חברתיות ותעשייתיות. אומרים שאור השמש הוא המחטא המשובח ביותר, ואור החשמל – השוטר היעיל ביותר”.
שתהא לנו שנת מס ותקציב מיטיבה ומועילה ושנראה רחוק – נראה שקוף.
