בא לקלל, יצא מברך
אין לי מושג ירוק מה תהיינה תוצאות הפריימריז בליכוד. הגם שברור לי, על פי מה שאני מכיר ויודע, כי ביבי ינצח ללא ספק והגם שברור לי כי השאלה העיקרית היא באיזה פער ינצח, אני חושב שהצעד של גדעון סער הוא בסופו של יום ברכה לליכוד. הקריאות נגדו כבוגד וחתרן לא הפתיעו, ואפילו הייתי מעז לומר שיש להן על מה להתבסס. המהלך של סער קיבל כבר את כל התארים הקיימים. יש מי שהפליג והשווה את ביבי לחיה מדממת ואת סער למי שבא להילחם מול אריה פצוע, ומכאן ועד לבגידה ותקיעת סכין בגב הדרך קצרה. אבל אחרי כל המלל וסערת הרגשות שחוצה את כל תומכי ביבי דומה כי איש לא עצר לרגע ושאל: האם וכמה בכלל יש נזק בקיום פריימריז בעת הזאת? לעניות דעתי, הפריימריז האלה הן ברכה לליכוד.
פיני ביטון. צילום: פבל
הליכוד של היום הוא מפלגה מאוחדת, שחרטה על דגלה הליכה כתף אל כתף עם המנהיג שלה. מנהיג שהביא להישגים הכי גדולים בכל התחומים במשך עשור פלוס. הליכה אחריו באש ובמים היא אך טבעית! עם זאת, נוצרה בציבור הרחב (בעיקר אלה המתנדנדים בין מרכז לימין לייט) מעין תחושה שהמפלגה עתירת ההישגים היא בסך הכול אסופה של בעלי תפקידים מתחלפים המיישרים קו עם מנהיג בלתי מעורער וממלאים אחרי מוצא פיו מתוך מורא וחשש משל היה דיקטטור. את האמירות האלה מפמפמים כאן כבר זמן רב מהצד השמאלי של המפה, למרבה האירוניה דווקא ממפלגות שאין אצלן בכלל פריימריז.
חוץ מזה, אין בריא יותר למפלגה דמוקרטית מאשר חשיפת מגוון הדעות הקיים בתוכה. הכעס שלי על סער היה ויהיה בעיקר על הסימנים שעשה בכיוון הליכה לפוטש. כעת לאחר שחשף את כוונותיו להתמודד באופן דמוקרטי, חרף העיתוי הבעייתי, אני נוטה לוותר לו על כל התארים השליליים מתוך ידיעה ברורה שבסופו של יום ביבי יקבל אמון מחודש בקלפי המפלגתי ובאופן כזה שייתן תנופה מחודשת לליכוד בדרך למספר היעד בחירות הכלליות (מינימום 61 מנדטים לימין בלי ליברמן). אני רק מקווה שאחרי ההפסד הצפוי סער ינהג נכון ויחזור יחד עם המחנה שיצר למאבק האמיתי על המשך שלטון הימין. כי אחרת, נגזר עתידו הפוליטי, והוא בהחלט יכול להתחיל לנסות (בעזרת גאולה כמובן) להשתחל לתקשורת כפרשן.
הבן ארי הנכונה?
המאבק החדש בין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לשר המשפטים אוחנה בעניין מינויה של הגברת אורלי בן ארי לפרקליטת המדינה הזמנית הוא אולי סתם מאבק כוחות ואגו. ואולי הוא מאבק על עקרונות. כך או אחרת ממשיכה להיחשף לפנינו במלוא עוצמתה הבעיה הגדולה של המדינה המתוסבכת שלנו: אי הפרדת רשויות. אין לי מושג לגבי מי צודק כאן. הגם שאני נמצא בצד של אוחנה ככל שהעניין נוגע למערכת המשפט בכלל ולפרקליטות בפרט, אני נוטה להסכים שהסוגיה, שאמורה הייתה להיות פשוטה וברורה (הרי זו סמכותו המעוגנת בחוק של אוחנה), הפכה למורכבת וסבוכה בגלל העיתוי, האנשים הנוגעים בדבר והנושא עצמו: המהלך המשפטי נגד בנימין נתניהו. והייתי אמור לכתוב "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו" כפי המינוח היבש. אבל מעדיף לדלג על הסעיף יבש הטומן בחובו סימני שאלה עצומים.
כך או אחרת, כשמינוי זמני לשלושה חודשים בלבד הופך לנושא המרכזי שעל סדר היום שלנו, קשה לברוח מדיון בסוגיה הזאת. על פניו מחד, הגברת אורלי בן ארי ראויה בהחלט, ואין שום סיבה שלא תכהן זמנית כפרקליטת המדינה. מאידך, האמירה של היועץ המשפטי לממשלה כי "זה כמו למנות רב סרן לרמטכ"ל" ולו גם לתקופה קצובה מחייבת ישיבה על המדוכה ובדיקה: כמה כבר נזק יכולה לעשות המשפטנית הזוטרה בתפקיד הרם במשך שלושה חודשים?
תראו, קוראיי היקרים, זה שאני מחסידיו הגדולים של נתניהו כבר ידוע לכם. זה שאני חושב שעשו ועושים לו עוול ברמה משפטית גם ידוע לכם. אז דווקא מהמקום הזה אני מרשה לעצמי לא למהר לצדד בהחלטתו הנחרצת של השר אוחנה. אני מאמין שהוא לא בא להוכיח "למי יש יותר גדול", בעיקר כשהחוק במקרה הזה לצדו. אני בא מהמקום שאומר: הרי ממילא הכול כבר הולך לפתחו של בית המשפט, מה בן ארי יכולה לעשות? לבטל את המשפט? לא. לבטל את צווי איסור הפרסום הקיימים היום שאותם מנסה מנדלבליט לשמר? אולי. אבל מה זה ייתן לביבי? ביבי זקוק לשקט ולהתעסקות רק בבחירות הקרובות.
הרצון שלי שעוד ועוד אנשים יבואו חזרה הביתה יקרה רק אם יהיה קצת שקט וענייני המשפט יזוזו הצדה לטובת העיסוק במהות. כי במהות אף אחד לא מצליח לבטל את ההישגים העצומים של ביבי בכל התחומים. העיסוק שוב בענייני המשפט יאפשר למתנגדים להמשיך לפמפם "הרס שלטון החוק" ויסיט את הדיון לכיוון שנוח להם. רק אמרתי.
