תאמינו או לא, עד יום רביעי בבוקר עוד התהלכתי בתחושה שהשכל הישר יגבר וקום תקום ממשלה. כמוכם, שמעתי את כולם מדברים ללא הפסקה ולכולם יש דעות, על הכול, כל הזמן. וכולם נחרצים, תקיפים, ידענים. רק אני כנראה חסר הבנה. איך זה שליברמן, שמחזיק בידיו את המפתחות להכרעה והצלת המדינה מלהידרדר שאולה, לא לוקח אחריות ופותר את כולנו מבחירות הרסניות? כלום לא ברור שמלבד הקיפאון והשיתוק בניהול המדינה יחלחל לכל אחד ואחד מאיתנו? לא ברור שרשויות מקומיות יקרסו ללא תקציבים? לא ברור שבכל נושא, מדיני, ביטחוני, חברתי, מדינת ישראל תדרדר עצמה לדעת ותחזור עשרות שנים לאחור?
פיני ביטון. צילום: פבל
מכיוון שלמרות הציפייה לנס שכנראה לא יתרחש, כולם מתכוננים לבחירות, ובהיעדר ציוציו של ליברמן, יש כמה שאלות שחייבות להישאל כדי לחזק ספקות. רגע לפני שהעם ייגרר לקלפיות ויצביע להשארת המצב הפוליטי כמו שהיה, מה התועלת שיפיק מכך? הרי שוב נחזה בתיקו גוּשִׁי משתק ומייאש. הרצון של ליברמן, יותר מכחול לבן ויותר מכל אחד אחר, לראות את ביבי מסולק מהבית בבלפור כנראה גובר על השיקול של טובת המדינה. מחצית העם תומכת בימין, כמעט מחצית מהעם השנייה תומכת ב"רק לא ביבי".
ואני תמה מה עובר בראש של הבוחר הסקטוריאלי של ליברמן? הרי לפי דבריו, ובזה אני מאמין לו, הוא קיבל הכול, כל הצעה אפשרית: הפנים, הביטחון, חופש הצבעה בנושאי דת ומדינה ועוד ועוד. האיש כיהן בממשלות צרות וישב עם החרדים במשך שנים, מה קורה פה? למה הבוחר של ליברמן העתידי ייתן שוב את קולו לאיש שהשיג הכול למעט הנקמה בנתניהו? או שמא יש משהו נסתר שאיש מאיתנו לא יודע? בכל מקרה, גם אני עייפתי מלנתח שוב ושוב ולשאול שאלות שאין עליהן תשובות אמיתיות חותכות וברורות, ומכין את עצמי נפשית לתקופה הקשה הצפויה למדינה. אני ואתם יחד כלולים בכל מצב, לטוב ולרע שישפיע על מדינתנו, כי הנס, שימנע מחר את פיזור הכנסת ה-22 וההליכה לבחירות, פעם שלישית כבר לא יתרחש, ושוב הלוואי שאני טועה.
שעתם היפה של חברי המרכז
תקופת הפריימריז בליכוד, שנפתחת עכשיו ומסתיימת ב-26 לחודש, היא התקופה היפה ביותר בחייו של איש מרכז – "תקופת החיזור". שיטת הפריימריז הינה כידוע "מיני-דמוקרטיה" המאפשרת ייצוג רחב ומעורבות לכל חברי המפלגה. יש שיאמרו שזהו כוחה, יש שיאמרו שזהו גם חסרונה. לא בכדי מפלגות רבות כבר לא פועלות בשיטה זו ומעדיפות שלל אלטרנטיבות כמו ועדה מסדרת, מועצת חכמי תורה או שליט יחיד – שיטות עם חסרונות רבים משל עצמן. מה יהיה עתידה של שיטת הפריימריז? האם, כדברי חלק מהפרשנים, היא הגיעה אל קיצה? אין לדעת. מה שבטוח, לתסיסה, לפעילות ההמונים ולסחף הפופולרי שמביאה עמה תקופת הפריימריז עדיין לא מצאו תחליף.
כך קורה גם הפעם, כשגולת הכותרת היא הדילים. מי נמצא בדיל? מי לא נכנס לדיל? עד כמה הדיל באמת שווה? כל זה מן הסתם כבר ידוע בעת יציאת הגיליון. בעת כתיבת שורות אלה רק הסתיימו הבחירות. תוצאותיהן, מן הסתם, כבר פותחות מהדורות ומככבות בפאנלים פוליטיים תקשורתיים. על פי המסתמן, יהיו שינויים מהותיים בעשירייה הפותחת – מה שמחזק את המצדדים בשיטה זאת כשיטה הטובה ביותר כיום.
קלפי בחירות לכנסת ה-22. צילום: גיל כהן מגן
ברשותכם אתעכב מעט על השיטה: שיטת הפריימריז הגיעה לארץ כהבטחה גדולה, אך כיום הפגמים בשיטה חשופים לכול. הפריימריז מאפשר לקבוצות לחץ להשתלט על המפלגות הגדולות. משמעות הביטוי "פריימריז" היא בחירות מקדימות. כל פוליטיקאי זוטר יודע שקבוצות ממוקדות שמחליטות להתאגד ולהתפקד למפלגה ולהצביע בבחירות המקדימות בתור גוש אחד שוות וחשובות בפועל הרבה יותר מכמות גדולה של מצביעים בבחירות הכלליות לפי ההערכות. קול אחד בפריימריז שווה כמו 45 קולות בבחירות הכלליות. כלומר, קצת יותר מ-2% מבעלי הקולות יקבעו במי 98% האחרים יבחרו.
את השיטה הזו ניצלו היטב – לפחות כדי לקבל דריסת רגל מאסיבית ותהודה רחבת היקף – "הליכודניקים החדשים". קבוצת הליכודניקים החדשים הפעילים עוד מלפני מערכת הבחירות לכנסת ה-18 (ב-2013) מאגדים היום כ-10,000-8,000 חברי ליכוד רשומים. חזונם המוצהר: בכנסת הבאה הם יריצו מועמדים משלהם, וזאת נוסף לפרסום רשימת מומלצים, כפי שעשו במערכות בחירות קודמות. זו בהחלט קבוצת כוח שיכולה להוביל מהלכים המשנים את פני המפלגה. חבר הכנסת יואב קיש, שקיבל תמיכתם בעבר, הפך לאחד השנואים, ויהיו לא מעט כאלו שיחסמו את דרכו הפעם עקב התמיכה בגדעון סער. כנראה דווקא הוא, שנהנה מכוחם.
היותם של מצביעי המרכז חבורה מגוונת בעלי דעות לא הכי אוהדות, עד כדי מתריסות לביבי – הם אשכרה יוצאים נגדו בגלוי! – מהווה מלבד משב רוח מרענן בפוליטיקה גם סכנה לניצול לרעה של שיטת הפריימריז.
דבר אחד בטוח: גדעון סער הוא האיום היחיד שקיים היום בתוך הליכוד, לא על ביבי, על הליכוד עצמו. תשאלו מי קבע? סער קבע. ברור לכול שאם אין כאן קונספירציה, הרי שסער בעצמו לקח את ההימור של החיים במגרש הפוליטי, מאחר שהם מכוונים בעיקר לבחירות הבאות, יהיה עוד זמן לבחון זאת. ימים יגידו.
