תומר גלאם החל את הקריירה שלו כהבטחה של כנות, ענייניות וענווה. כל ראשי העיר שלפניו לא עמדו בניסיון, וכשלו בחטא הגאווה והיוהרה, שהם כידוע סגולה בדוקה לכישלון. אני מצפה מראש העיר הנוכחי לנהוג אחרת.
אביא לדוגמא שני עניינים אשר גורמים לי צער גדול, בגינם קיבלתי אינספור פניות של תושבים, גם מתוקף פועלי כיו"ר עמותת דין ומשפט, האגודה הישראלית לפיקוח והגנה על זכויות האזרח.
הראשון הינו מצבו האומלל והמדכא של המדרחוב הראשי במגדל. מדרחוב זה, שאמור להיות, כמו בכל עיר חשובה, מרכז ראשי – מכובד, רב רושם ונוכחות, וגדוש פעילות שוקקת חיים, מסחרית ותרבותית – הינו מוזנח ושומם בצורה קשה ומעליבה. תחת אשר לשמש מקום בילוי ופעילות מסחרית וחברתית תוססת – המדרחוב נראה כמו מדבר שממה, ויש אומרים בית קברות. לכל אורכו תלויים שלטים עצובים, המכריזים על חנויות ומשרדים למכירה והשכרה.
עו"ד אלון גורן
המיקום של המדרחוב הינו דווקא אידאלי, והנתונים הפיזיים שלו הינם מעולים. הבעיה הגדולה הינה שהעירייה אינה עושה מאמץ חכם ואמיתי לטפח את המדרחוב, לשקם אותו ולעורר אותו לחיים. זה לא מסובך, ולא בשמים היא! התוצאה הינה עגומה ומאכזבת. זאת שעה שבכל עיר מכובדת, המדרחוב מהווה מרכז תוסס ושוקק חיים של פעילות עסקית וחברתית, סביב רוב שעות היממה, שעה שאצלנו בשעות הערב לא תמצא במדרחוב נפש חיה, למעט כלבים (ואולי גם שועלים). רבות דובר על הצורך להשקיע במדרחוב, לטפח אותו, ולהחזיר אותו לחיים. למרבה הצער, שום דבר רציני לא נעשה בנדון, וחבל.
ראש העירייה ושר האוצר מסיירים במדרחוב
כאשר מגיעים לעיר איש ציבורי חשובים – ה'נוהג הפרלמנטרי' הינו דבר ראשון לעשות להם סיור במדרחוב. טרם בחירות מסתובבים המועמדים ופמליותיהם זחוחי דעת, דווקא במדרחוב. ואולם, לכל אורך השנים, נותר המדרחוב בשיממונו, ללא שום מחשבה יצירתית מצד הרשות על מנת להפיח בו רוח חיים. וכאמור, עם קצת מחשבה והשקעה – הדבר הינו בר יישום. המדרחוב אמור להוות הלב הפועם של העיר, והזנחתו פוגעת בתדמיתה של העיר. הדבר לא אמור להישאר כך!
עניין נוסף שמטריד אותי, וגם על כך קיבלתי פניות רבות, הינו הפקרת שכונת "גבעת מגדל המים". זו שכונה נפלאה באפרידר, שסובב אותה כביש טבעתי מיוחד במינו, הוא רחוב העצמאות. המצב בכביש זה הפך להיות איום ונורא, וכל הפניות ללשכת ראש העיר נופלות על אוזניים לא קשובות, וזוכות להתעלמות גמורה. הבטחות כמו חול – ונאדה…
הכביש הפך להיות עד כדי כך צפוף, עד שאין שם מקום חניה לרפואה. תושבי השכונה נאלצים להחנות את רכביהם 'אחד על גבי השני', בשני צידי הכביש, ובמקומות בלתי אפשריים, ולעתים אתה נאלץ ללכת 500 מטר ממקום החניה ועד ביתך. וזה אבסורד גמור.
העירייה, ברוב חוכמתה, צבעה את מרבית מדרכת הרחוב בצבעי אדום לבן אסור לחניה, ובכך הפכה את תושבי הרחוב לעברייני תנועה וחניה בעל כורחם. כל עוד העירייה לא תספק מסוק פרטי לכל תושב בשכונה – המצב הינו בלתי נסבל. יתרה מזו, המכוניות אינן יכולות לנוע אחת מול השנייה בתנאים האמורים, והדבר מהווה סכנה בטיחותית ממדרגה ראשונה.
גבעת מגדל המים
המצב האמור דורש פתרון דחוף ברמת עדיפות גבוהה; והדבר הראשון שצריך לעשות הינו הכי קל ופשוט בעולם – להפוך את הרחוב לחד סטרי. בשם תושבים רבים מאוד שפנו אלי בנדון – פניתי לראש העיר פעם אחר פעם, ולצערי הרב, חרף הבטחות – מאומה לא נעשה.
בעניינים האמורים – פניותינו הינן בבחינת קול קורא במדבר. האם ראש עיר אדיב, נעים הליכות ושופע הבטחות טובות ערב בחירות – חייב להשתנות לאחריהן? האין זה ראוי כי יפרע את השטרות שהתחייב להם?
תומר הנכבד, אל תלמד בבקשה מקודמיך. אחד אחד התפוגגו המה ונעלמו משמי חיינו ומהנוף הפוליטי והציבורי, והכל כתוצאה מהתנהלות 'חכמה' – זחוחה ומנוכרת.
אני פונה אל ראש העיר בקריאה לכבד את הציבור ממרום מושבו, ולפעול דחוף (גם) בנושאים הנ"ל. רק כך יבטיח לעצמו סיכוי טוב לכהן כבוד גם בעתיד.
הכותב הוא עורך דין ויו"ר עמותת דין ומשפט – האגודה הישראלית לפיקוח והגנה על זכויות האזרח
