אני אוהבת את חגי תשרי, את ההתחדשות שמגיעה איתם, ריח חזק של עצי הגויאבה והזדמנות לבחור בדרך חדשה. כילדה התרגשתי מאוד מהכנת אגרות שנה טובה ובכל שנה השקעתי מאמץ רב בכתיבתן ועיטורן, אפילו שלחנו אותן בדואר אמיתי ולא וירטואלי. אבל כבר כילדה צעירה אני זוכרת שהיה לי קושי להבין את משמעות הברכה "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". הרי כל ערב ראש השנה פיללנו ובירכנו שהשנה תהא טובה ומוצלחת, ואז כשזו מסתיימת אנחנו נשארים רק עם הקללות, עם הרע שהיה בה? איך מתיישבת האמרה הידועה שאנחנו כמו יין, משתבחים עם השנים, אם למעשה בכל סוף שנה אנו ממצים ממנה רק את הגֶפֶת (הפסולת, שאריות הענבים בייצור היין)? אני הראשונה לומר שאין טוב בלי רע, ככה בנויה ההכרה והחשיבה שלנו – אנחנו מודדים ומשווים בין קיצון אחד לשני כדי להעריך מה נכון עבורנו. אם הכול היה טוב, בוודאי היינו מתייחסים אל חיינו כמובנים מאליהם ועם כל משבר קטן היינו מתמוטטים ומתקשים להתמודד. אם כך, הקושי או הקללות הם דווקא שיעור טוב לקחת איתנו למסע שמתחיל בשנה החדשה.
עינב קורן
ואם כבר פתחתי במטאפורת היין, אז אספר לכם שהשבוע נחשפתי למוצר חדש שנקרא "מי יין". זה פיתוח ישראלי ייחודי מבית יקב רמת הגולן שכבר מסעיר את העולם כולו. מי היין מבוססים למעשה על מים וגפת ענבים. המים מכילים חליטה של קליפות הענבים בלבד, כך שהם גם דלים בקלוריות וכוללים את היתרונות הבריאותיים שגלומים בקליפות. המים כוללים ארבעה טעמים שונים וניחוחות של יין, אבל למרבה היתרון הם ללא אלכוהול. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, אין ספק. ואולי הברכה הזאת שמבקשת לכלות את קללות השנה הקודמת היא דווקא המהות האנושית (ויש שיגידו היהודית-ישראלית) של לתעל את הרע לטוב, את החיסרון ליתרון, כי מעז יצא מתוק. לאורך השנה ובפרט לאחרונה כתבתי כאן על קשיים ואתגרים שהעיר ותושביה עוברים באשר לתפיסות, התנהגויות או חוסר מודעות לתופעות שונות. עם זאת ובעיקר נוכח ההקדמה שלי, הייתי שמחה לשתף אתכם בדברים טובים במיוחד שגיליתי בשנה האחרונה.
קודם כול גיליתי קולות מגוונים ושונים בעיר, אנשים שמאמינים שביכולתם להשפיע לטובה ופועלים בהתנדבות, אכפתיות ויצירתיות כדי להוביל שינוי לרווחת כולם. גיליתי שאני לא היחידה שמאמינה בכוחן של מילים על סגולותיהן החיוביות. מטור לטור נוכחתי שזכיתי בבמה חשובה ב"כאן דרום" כי מעבר לאפשרות הלא מובנת מאליה לבטא את עצמי ודעותיי, זכיתי להיחשף לאנשים טובים ורבים בעיר שהשיבו לי את הגעגוע לאשקלון שאני אוהבת ומצד שני גילו לי איך אפשר להפוך את העיר לטובה יותר.
ענת שלג ואיילת בן עמי. קהילת רוח ים
דוגמה נהדרת לכך היא קהילת רוח ים, יוזמה נפלאה של צעירים חוזרים וחדשים בעיר בהובלתן של ענת שלג ואיילת בן עמי. ענת ואיילת יחד עם גרעין משפחות צעירות ייסדו את רוח ים – קהילה עירונית באשקלון. בכישרון רב מתרחב מעגל השותפים והמשתתפים שלהם בפעילויות ואירועי תרבות, חינוך וחברה שהם מעצבים במרחב החיים בעיר. הפעילויות רוויות תוכן ויצירה מקומית, החל מאירועי משפחות וטיולים, פעילות סביבתית וכלה בהרצאות טד מרתקות. אמנם חברי הקבוצה פועלים בהתנדבות מלאה, אך כחלק מתפיסת בינוי קהילה והתמחות בביסוס שלה ענת ואיילת חברו לעמותת ארץעיר שמסייעת בייעוץ והכוונה של קהילות יוזמות שינוי. אם אתם מחפשים תוכן אחר וחדש שבו תוכלו אתם וילדיכם לתרום ולהיתרם, ממליצה לכם בחום לחפש את הקבוצה הציבורית בפייסבוק – רוח ים.
לשמחתי, בעקבות ההיכרות שלי עם קהילת רוח ים נחשפתי לפנינה של ממש באשקלון, מסעדה אתיופית אותנטית – אננייה בשכונת שמשון. המסעדה הייחודית, שמעוצבת באווירה אתנית, מנוהלת על ידי הטבחית המהוללת אננייה שפראו, תושבת העיר. מעבר לאווירה האותנטית, האוכל פשוט מצוין. במסעדה ניתן למצוא תפריט טבעוני ללא גלוטן, צמחוני או בשרי, וכל המוצרים מבוססים על חומרי גלם טבעיים וטריים. הטעמים פיקנטיים עד חריפים ומלטפים את החך של כל חובב קולינריה ואפילו מזכירים טעמים רחוקים מהטיול אחרי הצבא שעשינו במזרח.
בכלל בתחום ההסעדה המקומית גיליתי עוד שתי מסעדות מקומיות שראוי לפרגן להן על בישול אותנטי ואיכותי. שתי המסעדות ממוקמות במתחם האקדמיה. האחת היא מסעדת טאשי – מסעדה גיאורגית שמביאה טעמים של טיול במחוזות השונים בגיאורגיה, טעמים חמים ומשובחים מהחצ’פורי המוכר ועד האצ’רולי המבעבע. תענוג! המסעדה השנייה היא המחמסים בע"מ – חומוסייה מתוחכמת, צעירה ומלאת שיק, גם וקודם כול בטעמים הטריים והמגוונים ולא פחות בקונספט השיווקי המרענן והחכם. חומוס אשקלוני איכותי, טרי וטעים – שווה ניגוב!
לפעמים כמה עלים של פטרוזיליה עושים את כל ההבדל… תנסו! 😉
תייגו חבר שבשבילו פטרוזיליה וכוסברה זה אותו דבר ובואו לחמס…פורסם על ידי המחמסים בע"מ ב- יום שני, 9 בספטמבר 2019
לסיום, התגלית הגדולה והמשמחת שלי היא החוגים העצמאיים שפועלים בעיר. החינוך הבלתי פורמלי חשוב לי מאוד ויש לו מקום רב בחיינו. אני מוצאת חשיבות רבה בפעילות שמפגישה את ילדיי עם טווח גילים רחב ומאפיינים שונים מכלל העיר, ולאו דווקא מהמעגל המוכר להם בכיתה או בגן. בנוסף, רמת ההעשרה והתוכן המקצועי שאליו הם נחשפים. אז אשמח לפרגן לשלושה "בתי ספר" עצמאיים שפועלים בעיר: האחת והיחידה רבקה שפירא, המורה לנגינה שהצמיחה דורות של נגנים מוכשרים בעיר. ואמנם לא גיליתי אותה רק השנה לשמחתי, אך אני מרגישה צורך עז לברך על הזכות של בתי ללמוד אצלה שיעורי פסנתר וחיים; המדריכה השנייה היא יעל ארביב, מורה לתיאטרון מדהימה, בוגרת בית צבי. ואמנם היא פועלת יחד עם חני אלימלך, שהצמיחה אותה עוד כנערה, יאמר לזכות יעל שהיא קול חריף, מרענן וחכם של תוכן איכותי ולא מתפשר על בימת התיאטרון; ואחרון חביב הוא חוגי הכדורסל דרך הכושר של ניר אמסלם. פעמיים בשבוע של ציפייה נלהבת מצדו של ילדון ישיר, החלטי ויודע בדיוק מה הוא רוצה – להשתתף בחוג! זה אומר כבר הכול, הנאה והנעה אצל ילד בן 5 שוות זהב.
אז ברוח הטור והכניסה לשנה החדשה אני מצפה ללמוד ולהכיר עוד דברים טובים שצומחים כאן, מי ייתן ותחל שנה וברכותיה וגם מקללותיה נלמד ונתחזק, חג שמח ושנה טובה!
