ביום הבחירות, ממש לפני שהמדגמים שיקפו לנו את התוצאות, שודר ב"ארץ נהדרת" מערכון על השיר "שבט אחים ואחיות". במקום האמנים ששרים, דמויות של הפוליטיקאים שלנו פצחו בשיר "ארץ שבטים ומחנות". זו הייתה סאטירה מדויקת למצבה של החברה הישראלית.
בחודש אפריל, ממש אחרי בחירות מועד א’ לשנת 2019, יצא לו השיר בביצוע 34 אמנים ישראלים. למילים של דורון מדלי וללחן של עידן רייכל המוכשרים הייתה מטרה מוצהרת ליצור איחוד בעם ולאחות את השסעים. אני מודה שקצת מאסתי בשנים האחרונות מקלישאות. השיר, שהוא יצירה מופלאה ממש, לא הצליח לעורר בי כלום. יסלחו לי כל הרגשנים והמתמוגגים מ"כאן זה בית, כאן זה לב" – אנחנו חברה מפולגת, ואף שיר לא ישנה את העובדה שיש כאן הנהגה שעוסקת בשיסוי איש באחיו.
ברק חדריאן. צילום: שחר תמיר
אני זוכר שקיבלתי טלפון מחברה טובה. היא התלהבה מהשיר והופתעה מרמת האנטי שלי, לא לקסם שיש בו, אלא לניסיון לעטוף מצב חברתי של שבטים שבטים לאחדות מזויפת של שבט אחד. אזל אצלי המלאי להעמדות פנים. אחדות לא יוצרים בשיסוי, אלא בהנהגה חדשה שלא נהנית מהמצב ומעוניינת לשמר אותו לטובת שמירה על הכיסא.
אנחנו עסוקים בהשמצות של ימנים, שמאלנים, אשכנזים, מזרחים, ערבים, יהודים, חרדים, חילונים, פריפריה, מרכז, ומה לא. במקום לחיות יחד במצב שזה בסדר ואף רצוי שתהיה דעה שונה, כל אמירה שנוגדת את דף המסרים של השלטון יוצרת השתלחות כוללת מכל כיוון ובכל מדיה אפשרית.
מי שטיפח את מלאכת הפרימה הזאת יום-יום הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהעצים בכל הכוח את ההסתה וההשמצות: חמוצים, שמאלנים, בוגדים, חלשים, משת"פים ותקיפה של מיעוטים והפיכתם לאויב. ניכור של אוכלוסיות שונות כלפי הממסד התבסס כאן – דרוזים, יוצאי אתיופיה ולהט"בים – יותר מדי חלקים מהפאזל הוצאו החוצה מהמועדון במשמרת האחרונה.
צפו ב"ארץ שבטים ומחנות":
היום, כשאנחנו כבר אחרי מערכת בחירות שנייה, אני רוצה לשתף אתכם כאן בתחושות שלי: אפשר להשתחרר מהמעמסה שישבה לנו על הכתפיים. במשך שנים בוצעה שחיקה שיטתית של הדמוקרטיה דרך תקיפה של מוסדות אכיפת החוק ובתי המשפט. הרגשנו שהכוח שבידי השלטון הופך להיות בלתי מוגבל, ומערכת הבחירות הזו שמה לזה סוף. הקיום המשותף שלנו כאן הוא סביב אותם ערכים דמוקרטיים, ומי ששם לו במטרה להרוס אותם חטף את מה שיושב אצל הציבור. מגיע לנו לחוש את ההקלה סוף-סוף.
אין ממשלת חסינות. יש שוויון בפני החוק. מה שצריך להיות זה ממשלת אחדות שתייצר דיאלוג אמיתי על המציאות כאן, על התרבות הפוליטית הקלוקלת, על הקווים שנחצו. הגיע זמנה של הדמוקרטיה שלנו להתאחות ולתת לחברה הישראלית לאסוף את השברים. זה הדבר הכי הגיוני ושפוי שצריך לקרות.
לפני כשנתיים הייתי חלק מצוות היגוי שיזם את פרויקט "יום במקום" של שותפויות רוטשילד קיסריה ובית הנשיא. זהו מיזם ארצי שבמסגרתו מתקיימים ברחבי הארץ חילופים בין בעלי תפקידים דומים, אך משבטים שונים, ברוח נאום השבטים של נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. חילונים, ערבים, חרדים ודתיים, אקדמאים, אנשי רוח, אמנים, מנהלים, מהנדסים, סטודנטים, בני נוער ושלל בעלי תפקידים נוספים מתחלפים בתפקידיהם ליום אחד רק כדי להכיר מקרוב את העשייה, האנשים ואתגרי היום-יום של קהילה שכנה ושונה במפגש אישי ומאוד ישראלי.
לקראת השנה החדשה שתבוא עלינו לטובה תשאלו את עצמכם כל אחד ואחת אם עשיתם מספיק כדי להכיר אוכלוסייה שונה החיה כאן, מה חשוב להם, מה השאיפות שלהם, איפה אתם מוצאים את החיבור. קחו משימה לעצמכם, לילדיכם, וצאו מאזור הנוחות שלכם כדי לחשוב על חיים משותפים ולא מפולגים. לא כל היום מי יותר צודק, אלא איך מוצאים מכנה משותף.
יש אחריות רבה להנהגה החדשה שלנו. גשו אליה בגובה עיניים, בענווה ובתחושת שליחות גדולה עם הבנה של כובד המשקל המונח על כתפיכם.
הגיעה העת לתקן ולהרכיב מחדש.
בהצלחה לממשלת ישראל החדשה.
ושנה טובה לכל בית ישראל.
