מי מתנער מקמחא דפסחא? | פיני ביטון "בלי חשבון"

מדינת רווחה

קִמְחָא דְפִסְחָא (בארמית: קמח לפסח, כלומר קמח להכנת מצות, נקרא גם בשם “מעות חיטין”) היא מגבית צדקה מיוחדת הנהוגה לקראת חג הפסח, שבמסגרתה אוספים מה תושבים כסף או מזון על מנת לחלק לעניים לקראת פסח.

האמת היא שבמדינת ישראל 2019 מתקיים קמחא דפסחא כל השנה. במדינת ישראל 2019 קיימות מאות עמותות, מבורכות יש לומר, שתכליתן לתת למי שחסר.

לפני שאגע בנושא טעון זה, גילוי נאות: כולכם כבר יודעים את הקשר החברי העמוק הקיים ביני לבין סגן ראש העיר והממונה על תיק הרווחה בעירייה דורון נקשרי. מי שמכיר יותר מקרוב יודע לומר שאני די שורץ במשרדו שבבניין העירייה זה מספר שבועות. אחת הסיבות העיקריות לנוכחותי הכמעט שגרתית שם נעוצה בעובדה שדורון לקח עליו, כפי שהבטיח, את תיק הרווחה, תיק חשוב מאין כמוהו. הסקרנות העיתונאית התחברה לצורך לגעת באוכלוסייה המוחלשת ולבחון מקרוב מה ניתן ואם ניתן בכלל לעשות משהו בתחום חשוב כל כך. אקדים ואומר שבאתי בידיים ריקות ומוח חלק ונטול דעה על מה שאני עתיד לגלות.

פיני ביטון. "בלי חשבון"

לדאבון הלב, מה שנגלה לעיניי מספר על מציאות קשה של כל כך הרבה אנשים. מדובר על קושי להתקיים של אנשים שעובדים, לא רק של מובטלים. כמובן שיש מדרג ברמת הקושי, כמו בכל תחום. אולם התמונה הכללית מדברת על מציאות שחייבת לקבל מענה ברמה לאומית. קיומן של עמותות זה דבר מבורך. רגע! כתבתי מבורך, אבל אני לא בטוח שזו המילה הנכונה, שכן, לפעמים מתגנבת לה התחושה שאולי עצם קיומן של כל כך הרבה עמותות המאפשרות לאנשים לא להגיע לפת לחם, מאפשר לממשלה להמשיך להעניק חשיבות עודפת למשרדים המרכזיים מבחינתה: חינוך, ביטחון, חוץ וכד’.

במדינת ישראל 2019, מדינה שבה קיימות מאות עמותות אשר מדי שבוע משלחות אלפי מנות אוכל ומצרכים לבתי נזקקים, תקציב הרווחה עומד על 10% בלבד מתקציב החינוך למשל. במדינת 2019 תיק הרווחה הוא אחד התיקים הכי פחות נחשקים בממשלה. בכל קמפיין של כל מפלגה יופיע הסלוגן: “אנו נעזור לחלשים”. בקמפיין כן, במציאות, מה פתאום? האמת היא שאני מבין אותם. מה כבר יכול לעשות שר רווחה עם תקציב כל כך זעום? תקציב שמנותק לחלוטין מהמציאות הקיימת בשטח.

כשדורון חברי היקר לקח עליו את התיק שעליו התחייב, הוא העביר מסר ברור: הבטחות צריך לקיים. לא אלאה אתכם כאן בקשיים הגדולים שעמם מתמודד אגף הרווחה בעיר. אני מניח שהקשיים הם אובייקטיביים, הנובעים שוב, מרמת התקציב. אף שנחשפתי לפרויקטים מדהימים (כמו “נושמים לרווחה במרכזי עוצמה” ועוד), שמטרתם לאפשר למשפחות להתמודד מול הקשיים על ידי ליווי והכוונה והענקת כלים להשתכרות בעתיד על מנת לא לחיות בתלות מתמדת, עדיין הדרך ארוכה וזרועת חסמים בדרך להיותנו מדינת רווחה. בינתיים אנחנו מדינת עמותות רווחה. המסר שלי לראש הממשלה שלנו: להכפיל ומיד את תקציב הרווחה. להציב במשרד הרווחה את השר שאתה הכי מחזיק ממנו ולתת לו כלים להצליח.

אסיים בתודה גדולה מתבקשת. מלבד התודה לכל העמותות הפועלות בעיר כל השנה, תודה גם למספר פילנטרופים מקומיים (מתן בסתר. אז אכבד ולא אפרסם שמות) על שהעניקו לנו את האפשרות לסייע למספר לא מבוטל של משפחות עם קמחא דפסחא. וכמובן, תודה אישית לחברי דורון נקשרי על שהעניק גם לי את האפשרות להיות שותף מקרוב בפרויקט הקדוש הזה. מקווה שבפסח הבא כבר תהיה כאן תמונה אחרת.

הנשיא של כולנו

אני יודע שתכף יקומו עליי כל תומכי ביבי הנלהבים. אבל אני חייב, פשוט חייב. תראו, הנשיא ראובן רובי ריבלין אמר אמירה אומללה אחרי המקרה המצער והכואב שבו נשרף התינוק הערבי עלי דוואבשה למוות בכפר דומא. מקרה מזעזע וכואב מאין כמותו (אנחנו בני אנוש, וכל מוות של חף מפשע הוא כואב).

החיפזון של הנשיא לומר את המשפט “בני עמי בחרו בטרור” עורר עליו ובצדק תרעומת בציבור הרחב. ויש כמובן גם את העניין של הסכסוך הידוע בינו לבין ביבי. כל זה מוכר וידוע. אבל, ויש אבל גדול, למול הדברים האלה יש כאן גם איש ערכי מאוד, שאמנם הוא יציר כפיה של תנועת בית”ר, אבל בהיותו נשיא הוא מחויב בייצוג של כל הזרמים, ואת זה אנו נוטים לשכוח. אני כועס עליו על דבריו לאחר המקרה המזעזע. אני לא אוהב גם אמירות שלו שהיה בהן ריח פוליטי. אבל הוא הנשיא שלי ואלה חוקי המדינה. זאת הדמוקרטיה. רובי ריבלין הוא נשיא מדינת ישראל. אם ארצה או לא, זה הנשיא שלי ומי שטוען אחרת שלא יעקם את האף כשהזויים משמאל צועקים: "ביבי, אתה לא ראש הממשלה שלי" (עוד שטות מהצד ההזוי). ולאלה שכעת רצים בבהלה לבטל את מוסד הנשיאות, לאט לכם. אני לא רוצה לבטל כלום.

לפחות לא לפני שדוד לוי היקר ייבחר לנשיא. מה נסגר אתכם? תנו ליהנות פעם אחת מראש מדינה מרוקאי. אפילו אם זה ייצוגי בלבד. אז בקשה תרגיעו, בסדר?

מישל בדרך הנכונה

שלא תתרגלו שאני כותב רק על חברים שלי, אבל גם כאן גילוי נאות מתבקש: מישל בוסקילה הוא לא רק חבר ילדות, קשרי המשפחות בוסקילה-ביטון הפכו ברבות השנים (עוד מימי בית ספר ישורון) לחוט בל יינתק. אבל אתם הספקתם להכיר אותי: פרגון רק למי שמגיע. אז נעזוב בצד את החברות, בסדר?

להצלחה של הליכוד בבחירות אשקלון יש כנראה מספר גורמים. אבל שלא נתבלבל, לגורם העיקרי קוראים מישל בוסקילה. כדי להנהיג בתקופתנו אתה חייב לדעת קודם כול לנהל ולשלוט במנגנון. בלי זה אתה יכול מקסימום לקבל תמונה יפה פה ושם וכמה מילות עידוד וסלאמת. כשאתה רוצה להביא מספרים בקלפי, אתה חייב לנהל מנגנון. מנגנון הפעולה של הליכוד באשקלון הוא אחד המשומנים ביותר. הרבה מזה נזקף לזכותו של מישל בוסקילה. למישל, שהוא איש עסקים מצליח, יש חוש ריח פוליטי בריא. הוא יודע להתחבר לכפתורים הנכונים במנגנון הארצי ומשם להביא לחיבור נכון במנגנון המקומי.

מישל בוסקילה. צילום: אורי קריספין

"חיבור" היא המילה השולטת כאן. זה אותו חיבור שיביא אותו לקדמת הבמה ברמה הארצית. מבחינתי, הקידומת "חבר כנסת" לפני השם מישל בוסקילה היא רק עניין של זמן. לא הרבה זמן. לאחל בהצלחה למישל זה בעצם לאחל בהצלחה לנו. אנחנו צריכים עוד ועוד אנשים במנגנון המרכזי.

אסיים בתקווה שבשבוע הבא כבר תתבהר לחלוטין התמונה הפוליטית ואז אוכל להתייחס גם לזה.

שבת שלום וחג שמח!

קבוצת ה-WhatsApp של "כאן דרום"

רק חדשות ועדכונים, בלי דיבורים ובלי חפירות. הקליקו להצטרפות: https://bit.ly/2DbKE5N