הבחירות הארציות נוחתות בכל בית בישראל, וגם בבית הוריי הן נחתו, ושם הן סוערות ומצחיקות.
הגעתי השבת לבקר את הוריי, וכמו בכל שבת, ההורים שלי התרגשו לראות אותי. התרגשות כזו שבכל פעם שאני מגיעה היא מצחיקה אותי מחדש. כזו שכאילו חזרתי מטיול ארוך מסביב לעולם והגעתי אחרי חודשים רבים, בעוד שעבר רק שבוע מהפעם האחרונה שביקרתי. אני משתדלת בכל שבת לקפוץ לבית הוריי, וכל שבת הם עם אותן ברכות: “טוב שבאת”, “כל הכבוד” ושאר ירקות.
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
השבת אימא שלי דיברה איתי דיבור צפוף, והייתה לה בקשה: אני רוצה שתכתבי עליי בטור שלך, כתבת על אבא והחתונה מאיסטנבול שלא קרתה. תכתבי עליי. צחקנו והמשכנו לדבר.
סיפרתי לה שגם אני בבחירות לאגודת הסטודנטים, לקדנציה נוספת, שאני רצה כי יש לי חזון ומשימות שלא סיימתי בעולם הסטודנטים, שלקחתי אחריות ואני חייבת לבצע את המשימה במלואה. שיש לנו עוד שיאים להגיע אליהם ולקחת את האגודה, הסטודנטים והמכללה לשיאים גבוהים וחדשים.
בשטף דיבור מתלהב ומלא תשוקה סיפרתי לה בפרוטרוט על נוהל הבחירות הדמוקרטיות, שיהיו קלפיות, וכל סטודנט וסטודנטית מצביעים בחשאיות ממש כמו בבחירות הארציות. סיפרתי לה גם שאני מתרגשת הפעם הרבה יותר מהבחירות הראשונות, בכל זאת הבחירה בפעם השנייה היא תעודת יושר על עשייה שמגיעה מהלב, תעודת יושר על עשייה ענפה שהורגשה בקרב הסטודנטים שזוכה להערכה. לאחר “ששטפתי” את אימא באינפורמציה על הבחירות לאגודת הסטודנטים, היא ענתה לי בהתלהבות שיא: “בעזרת ה’ ביבי ינצח שוב. ויהיה ראש הממשלה”.
יש לי הורים מצחיקים ואני אוהבת אותם. אפילו כשאני מדברת על הבחירות שלי הם מדברים איתי על ביבי. בבית שלי אסור לדבר על ביבי באופן שלילי ליד אימא שלי, אנחנו מכבדים אותה, אבל בסוף היא יודעת שכל אחד ואחת מאיתנו עושה את הבחירה שהוא מאמין בה.
בבחירות האלה אפשר לא להסכים, אפשר לבחור שונה, אפשר להניף דגל חברתי, מדיני או ביטחוני ולבחור במפלגה שמניפה את הדגל שבו אנחנו מאמינים. אבל לפני כל הדגלים חשוב שנרים כציבור דגל גדול וחשוב – דגל השלום בינינו לבין עצמנו. ונגיד שלום ולא להתראות למחלוקות, פילוג ושיסוי.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך
אמרתי לאימא שליש אני מכבדת אותה אבל בוחרת אחרת. ענתה שאעשה מה שמתאים לי ואז שאלה: “מה עם הבחירות לאגודה? איך הולך”. כמעט התחלתי להסביר שוב מהתחלה, אבל היה לי דה ז’ה וו.
בטור הבא אכתוב על הבחירות לאגודה, ומה אימא שלי עוד מספרת על הבחירות הארציות, ובאותה נשימה אני אאחל שנדע לשמור על שפה מכבדת ומכילה בבחירות ושנדע יותר אהבת חינם.
