השבוע צוין יום המשפחה כבכל שנה בתאריך ל’ בשבט. מסורת לאומית שהחלה בישראל בשנת 1951 דווקא כיום האם ומזוהה כיוזמה של חנה חושי, אשת ראש עיריית חיפה דאז. המועד שנקבע על ידי אבא חושי היה כ”ז בכסלו, היום השלישי לחנוכה ויש אומרים שזהו תאריך יום הולדתה של אימו.
הכתבה בעיתון חירות מתאריך: 16.12.52, על גן האם במגדל
גם באשקלון אומצה המחווה החיפאית, וכבר בדצמבר 1952 חגגה עיריית מגדל-אשקלון לאימהות העיר בקפה “כסית” (כן, כן מסתבר שגם באשקלון הייתה שלוחה של חצקל איש כסית המיתולוגי). ראש העירייה אליעזר מילרוד בירך את האימהות והכשיר את הקמת הגן הציבורי הראשון, גן האם, המשתרע על שמונה דונמים. האימהות הנלהבות נטעו כ-50 עצים בגן באותו היום (הגרעין הראשון של מאמאשקלון). גן האם, אם תהיתם, ממוקם במגדל, מאחורי חנויות המדרחוב בין רחוב הרצל לרחוב העבודה. הוא עומד שומם וזנוח בדיוק כמו יום האם, שהחל משנות ה-90 הפך באופן רשמי ליום המשפחה בעקבות השינויים המהותיים שחלו על התא המשפחתי.
כאמור, תכלית היום שנקבע שונתה וגם המועד הועתק מחודש כסלו לסוף חודש שבט כשנקבע באופן רשמי על ידי משרד החינוך כמחווה ליום פטירתה של הנרייטה סאלד. הדינמיות הזו אופיינית מאוד למושג משפחה שמשתנה מדור לדור והופך להיות הרכב חדש מעבר לקשרי דם. מורכבות משפחתית היא לא המצאה של הדורות האחרונים, והיא מתחילה אי שם בקנאת האחים של קין והבל דרך העדפת יעקב על ידי אימו ומכירת יוסף על ידי אחיו.
העשורים האחרונים רק אפשרו הזדמנות להתעמת מחדש בכנות ישירה עם המובן מאליו הביולוגי. הרי למדנו לטוב ולרע שאהבה לא כרוכה בקשרי דם, והחיבור הלכאורה טבעי בין “אהבה ללא תנאי” ל”משפחה” כבר מזמן לא בתוקף. למעשה, המילה "משפחה" מקורה בשורש שפ”ח שמשמעו בעברית הוא להצטרף, להתחבר או אפילו בהסבה לסמ"ך, כלומר לספח. הפירוש הזה מסתדר היטב עם הטענה שמשפחה יוצרים ומחברים ולא נעים בתוכה מכוח האינרציה.
אז מה אתם אומרים, משפחה לא בוחרים?
תלוי את מי שואלים. למשל במפלגת הליכוד החליטו לקיים את הבחירות לפריימריז דווקא ביום שלישי השבוע, ל’ בשבט, יום המשפחה. בחירה מודעת ואולי קצת צינית בעיקר נוכח העובדה שראש המפלגה אימץ את המבנה הפטריארכלי של האב המקבע. ברמז דק לקוראים בין השורות הוא מבסס את מסר שלטונו המתמשך בכך שמשפחה כנראה לא באמת בוחרים. ישנם מקרים אולי כמו במקרה הזה, שהשימוש הנכון בביטוי משפחה צריך להיות דווקא בהקשרו המאפיונרי – פמיליה.
מעניין איך תיראה המשפחה הישראלית בעוד 20 שנה ואיך ישפיעו עלינו מגמות עתידיות של עולם גלובלי מתקדם. קראתי השבוע שלא רחוק היום שבו נוכל לבחור את מין הילוד, וחשבתי לעצמי שבטח לא ירחק היום שבו נעצב מודל גנטי של העובר המהונדס ברחם אימו. הרי מלבד עריכה גנטית כבר פותח רחם מלאכותי, והניסוי יושם על בעלי חיים. אולי בעצם הקידמה תכפה עלינו רגרסיה שלא נדע לצפות. כמו בתזמון המוזר של חשיפת הטריילר השבוע לעונה השלישית של הסדרה הפוסט-אפוקליפטית “סיפורה של שפחה”. נקודת מבט מתעתעת על היסטוריה עתידית שעלולה חלילה להתרחש בארה”ב או בעולם כולו בנוגע לערכי המשפחה ומקומה של האישה. ואני, ככזו המפגישה בין מחשבות, תהיתי על הקשר בין המילים “משפחה” ו”שפחה” ועד כמה אנחנו צריכים “לשפח” או לספח לחיינו רק אוהבים וחברים, כי אולי אחרי הכול משפחה כן בוחרים. מספחה אחת גדולה ושמחה!
עינב קורן
אז ברוח מנגינת השבוע, בין באסה לסבבה, יש דברים שבכל זאת לא משתנים כל כך מהר ואולי יסבו לכם מידת מה של נחת. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2017 מספר המשפחות בישראל נאמד בכ-2.06 מיליון. כ-2.73 מיליון ילדים עד גיל 17 התגוררו במשפחותיהם, מתוכם 92% התגוררו עם שני ההורים. כלומר, אחוז הילדים המתגוררים עם שני הורים בישראל, גבוה ביחס למרבית מדינות ה-OECD. ממוצע נפשות למשפחה באשקלון עמד ב-2017 על 3.34, קרוב למדי לממוצע הארצי שעמד על 3.37. מה יש לומר, ילדים הם שמחה! ולסיום, שם המשפחה כהן הוא עדיין השם הנפוץ ביותר בישראל (אחריו ברשימה הוא שם המשפחה לוי), למעשה אדם אחד מכל 50 נושא את השם כהן, ואילו אדם אחד מכל 85 נושא את השם לוי. שנדע לחגוג ולהעריך יום-יום את המשפחה שלנו ושנזכה להרחיב אותה באהבה ושמחה!
הכותבת היא מנהלת בתחום החינוך והחברה האזרחית
