ימין ושמאל זה לעיוורים.
איך קורה שבמדינת ישראל כל מחאה ציבורית תופסת צבעים מפלגתיים – ימין ושמאל?
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
מחאת הנשים, לכאורה, היא גם של גברים, שאימותיהן ואחיותיהן חיות ללא ביטחון והגנה במרחב הציבורי והאישי שלהן. גם הגברים צריכים לזעוק.
נשים רבות “מרקרו” בצבעים זועקים לעזרה את הכתובת על הקיר, אבל הכתובת לא העניקה להן הגנה, והן איבדו תקווה ואמון ברשויות האכיפה.
גם על המחאה הזאת היו קולות נגד שטענו כי זו מחאת הפמיניזם “הלבן” של השמאל. איך רצח נשים שנפלו קורבנות על לא עוול בכפם הפך לצבע פוליטי?!
דוגמה נוספת לצבע פוליטי כפוי הוא עצרת רבין. ראש ממשלת ישראל נרצח, ומדינה שלמה כאבה את מותו. ראש ממשלה של כולנו – ותיקים ועולים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים – ועדיין בכל שנה עצרת רבין מנוכסת לשמאל.
הרוצח לא מייצג את הימין!
בימים אלה הארץ גועשת בצדק עם מחאת “האפודים הצהובים”. המחאה תופסת כותרות וצבע בעל כורחה. הסטודנטים והסטודנטיות בישראל מצטרפים למחאה כמחאה צודקת, ואני, כמי שהצביעה בעד הצטרפות הסטודנטים למחאה בהתאחדות הארצית, מאמינה שיש מקום לצעירים וצעירות להיות במקומות שיובילו לשינוי. לאורך ההיסטוריה הסטודנטים הובילו מהפכות, ואם ההורים, השכנים שלנו זועקים על יוקר המחיה, אנחנו לא יכולים לשבת בבית.
אוסיף שלצערנו תמיד יהיו טרמפיסטים מכל הקשת הפוליטית, שינסו לצבוע כל מחאה בימין או שמאל. אך אסור לנו לחשוש, יוקר המחיה בוער בעם מעל כל צבע, ואנשים יוצאים לרחובות או מקלידים מילים כועסות כנגד יוקר המחיה.
כשקשישים צריכים להחליט תרופות או אוכל – אין קשר לימין או שמאל.
כשנכים צריכים להחליט עם קצבת הנכות הדלה – לחם או חלב – אין קשר לימין או שמאל.
כשבחורף משפחות נזקקות צריכות להחליט אם להדליק תנור לחימום, לשבת באור או בחושך כי אין מספיק לשלם חשמל – זה לא ימין או שמאל.
יוקר המחיה משפיע על כולנו, וכן יהיו רעשי רקע נגד השלטון או בעד השלטון. העם, רובו השפוי נטו נגד עליית המחירים. אז אם יש מחאה צודקת בחוץ, בואו נסנן את צבעי הימין ושמאל.
