השנה זכיתי להדליק נר שביעי של חנוכה עם חבורת נשים נפלאה, כמיטב המסורת הנשכחת של “עיד אל בנאת” – חג הבנות בערב ראש חודש טבת. בהמשך לטור שכתבתי על סיפור יהודית חגגנו יחד עם נשות המועצה בהובלתה של מיריי אלטיט, סגנית ראש העירייה, בביתה של אילנה שפיר ז”ל, אמנית בינלאומית ידועה שחיה באשקלון. שפיר מוכרת לרוב כאמנית פסיפס בשל הסגנון הייחודי שפיתחה, אך למעשה היא שלטה בטכניקות אמנות מגוונות, ויצירותיה הרבות מעטרות את ביתה כאילו היו חלק ממנו מאז ומעולם. גיורא שפיר, בנה של אילנה, פתח עבורנו את ביתה של אימו שמשמש בשנים האחרונות, מאז הלכה לעולמה, מוזיאון קסום וראי לעולמה היצירתי והמרתק.
אילנה שפיר
כפנינה זוהרת השמורה בתוף צדף מחוספס, כך מתגלה בית פרטי בלב חצר ענקית ברחוב קפסטט בשכונת אפרידר. אין זה בית ראוותני מבחינת עיצוב וניצול השטח, וכבר בפסיעה הראשונה בשביל הכניסה ניכר כי הבית נועד לשרת את סביבתו ולא להפך. בכל פינה בבית, בפנים ובחוץ, מלאים הקירות בציורים מופלאים בצבעי מים, יצירות פסיפס רבות ועשירות בצבע, חומרים ומרקמים ושלל פסלי קרמיקה – יצירי דמיון עשיר במיוחד. רותם, נכדתה של אילנה, שיתפה אותנו בהשראה שעוררה בה סבתה בעקבות סיפור חייה כשורדת שואה, לוחמת בשורות הפרטיזנים (בכישרונה שרטטה מפות שסייעו לניווט בשטח) ולימים אמנית ואשת חינוך מהמעלה הראשונה. לשמחתי, זכיתי לפגוש את אילנה באופן אישי בשנותיה האחרונות, והיא פעלה והתנהלה היטב גם בגילה המופלג.
אילנה הייתה אישה מרשימה לכל הדעות ובפרט בשל צניעותה ואהבתה האותנטית לאמנות. יצירותיה פזורות גם ברחבי העיר, בין היתר בבית הכנסת נצח ישראל ובהיכל התרבות. יצירותיה הוצגו בשלל תערוכות בעולם והיא הרצתה והנחתה סדנאות בכנסים בינלאומיים, ועדיין חיה בצניעות ופשטות.
שפיר בסטודיו שלה. צילום: גיורא שפיר
בשנת 1986 זכתה בתואר ההוקרה “יקירת העיר אשקלון” בשל תרומתה לחינוך, לאמנות ותרבות ברמה העירונית ובעולם כולו. עם זאת, רובכם בוודאי לא מכירים את אילנה שפיר ז”ל, סיפור חייה המרתק ואמנותה פורצת הדרך, וראוי שהציבור באשקלון, לרבות הדור הצעיר, ילמד ויכיר את פועלה.
עינב קורן
בשבוע האחרון התוודענו גם להחלטת השדולה לזמר העברי בכנסת (כן, כן, מסתבר שיש ועדה כזו) להעניק אות הוקרה לזמר אייל גולן. למעשה, כך מתברר, ההחלטה לא התקבלה על ידי הרוב, אלא על דעת יו”ר השדולה חברת הכנסת נאווה בוקר. בשונה מאילנה שפיר ז”ל, כולנו מכירים היטב את השם אייל גולן, לטוב ולרע. שיריו מתנגנים בפלייליסט הישראלי כבר יותר מ-20 שנה, הוא צבר אינספור תארים בסגנון “זמר השנה”, “שיר השנה” ו”אלבום השנה”, כיכב בתכניות ריאליטי על שמו וגם כבש את קיסריה והיכל נוקיה. אין ספק, אייל גולן הוא אחד הזמרים היותר פופולריים בישראל ומתפקד כתעשיית מוזיקה כלכלית ענפה. זאת אף על פי שאינו כותב או מלחין את שיריו, אלא מבצע בלבד, וכשרון השירה שלו מתועל בעיקר לרווחתו האישית. פופולריות היא לא תנאי להוקרה, ובטח לא הישגי מכירות או אחוזי השמעה, אלא הערך המוסף וההשפעה שיש ליצירה המוזיקלית במסרים המילוליים או המולחנים על המאזינים, ובפרט כשמדובר בהוקרה בשם הזמר העברי.
אייל גולן בכנסת. צילום: אמיל סלמן
בנוסף, אני חייבת להודות שאיני מוצאת טעם להוקיר אדם אלא אם כן עשה מעשה שהוא אינו מחויב לו, ובפרט שהמעשה הוא לטובת האחר או הכלל. במקרה של גולן, לא רק שהוא לא עונה על ההגדרה הזו הוא גם חטא לה בשל התנהגותו המזוויעה שנחשפה בפרשייה שנקראה “משחקי חברה”. במסכת אבות יש ביטוי נפלא בארמית שמתייחס לתפיסת הגמול ביהדות: “לפום צערא אגרא”, שמשמעו “לפי הצער, השכר”. כוונת הביטוי היא לכך ששכרו של אדם, הגמול או ההוקרה שלו קשורים בהכרח למידת המאמץ שהוא השקיע והדרך הקשה שעבר עד שהשיג את מטרתו. הדרך היא זו שקובעת את הגמול, ועל כן לתפיסה זו אייל גולן לא ראוי להוקרה.
אייל גולן. צילום: יח"צ
מה גם שטקסי הוקרה למיניהם מלכתחילה לא נועדו לפאר אדם מסוים, אלא נועדו לעצב סטנדרט חברתי בכל תחום שהוא. ההוקרה מעניקה חותמת לגיטימית של הכרה וכבוד, אבל יותר מהכול היא מכתיבה מי הם גיבורי התרבות שלנו ומהו סולם הערכים שלפיו אנחנו חיים. בתקופה כל כך משמעותית שחותרת לשינוי במעמדן של נשים וביחס הוגן ושווה כלפיהן, אסור לנו להסכים בשום מצב להכתרת משמרי דיכוי והחפצה נשית כסמלי תרבות. גולן אמנם לא הורשע והתיק נסגר, ויש שטוענים כי המחאה נגד הוקרתו מתנהלת כמשפט שדה, אך טבעה של המחאה לגיטימי מאוד בהתבסס על הצהרותיו המחפירות ובלי קשר להכרעה המשפטית. אני מקווה שגולן יכיר בהשלכות של מעשיו ואמירותיו ויבין מדוע עליו לוותר על ההוקרה דווקא מתוך אחריות ציבורית וחינוכית. נכון לכתיבת טור זה ההחלטה האם להעניק לגולן את אות ההוקרה טרם התקבלה, אך מלאת אופטימיות אסיים בכך שיש לנו את הזכות להוקיר או להוקיע תופעות, התנהגויות וסמלי תרבות. יתרה מכך, עלינו לבחור בהם. אני מזמינה אתכם לחפש אחר בית שפיר בפייסבוק, ללמוד על האישה המופלאה שחיה בינינו ואהבה כל כך את אשקלון וללמד את ילדינו כיצד, את מה ואת מי להוקיר.
