השבוע גם אני נשביתי בקסמי פסטיבל הקפטילזם של נובמבר והוכנעתי סופית על ידי פרסומות ושלטי חוצות של הנחות והטבות. למי שפספס (לא ברור איך): כמו חגי תשרי, הפך נובמבר בשנים האחרונות לחודש רווי ימי חג ומועד – שופינג il, חג הרווקים הסיני, בלאק פריידי (Black Friday) והמהדרין מציינים גם את הסייבר מאנדיי (Cyber Monday). ככל שהשם יותר לועזי והמכירות הן אונליין, הרי זה משובח.
וכך, כמו בטקס חגיגי, עליתי לרגל עם המוני ישראל ל”מקדש” הצרכנות הקרוב לביתי – הקניון. מדלגת מחנות רשת אחת לשנייה, מבולבלת מהשפע ושלטי SALE שקוראים לי מכל חלון ראווה, התמקמתי לבסוף באחת מחנויות ההלבשה. בחרתי לי כמה פריטים וגיליתי מהר מאוד כי העומס בחנות יצר תור ארוך ומשתרך לתאי המדידה. גייסתי סבלנות רבה וחיכיתי לצד זוג צעיר, גבר ואישה שנפלו בפח ההנחות כמוני.
עינב קורן
הבחור שימש בעיקר כנושא כלים טיפוסי, מחמיא לעת מצוא ואתנחתא קומית על חשבון הבזבזנות של זוגתו. בקולי קולות פנה אליה במטרה להצחיק: “טוב שלא אספת את כל החנות! למה את צריכה את כל זה? עלאק חג הרווקים, הרגת אותי!” במבט משועשע ענתה לו נחרצות: “אל תתווכח איתי, אני צריכה!” אחרי סיבוב נוסף בחנות נתקלתי שוב בזוג הצרכני (או שנאמר הצרחני). הבחור חזר הפעם עם ערימת בגדים עבורו וזכה לביקורת הוגנת מזוגתו: “מה זה? ואתה עוד מדבר עליי?” בלי להסס הציג בפניה את בחירותיו וענה לה: “גם אני צריך חולצות!” היא הביטה בו בכעס, סיננה מילת גנאי (שאחסוך מכם) וענתה: “יש לך בדיוק חולצה כזו כי אני קניתי לך אותה לפני חודש!” חייבת להודות שבאותו הרגע נפל לי בבת האחת האסימון, או יותר נכון התגהץ לי כרטיס האשראי, לגבי תרבות הצריכה שלנו, שלא לדבר על כך שוויתרתי על הקנייה שלי. אנחנו צורכים (משתמשים) לא לפי מה שדרוש לנו, אלא לפי מה שצריך. ומי מגדיר מה צריך? לתחושתי, אנחנו מגדירים מה אנו צריכים בעיקר בהשוואה למה שיש לאחר או למה שיש לעולם להציע לנו ובהתאם למסגרת האשראי (שמתרחבת בקלות רבה מדי). הרצון בהגדלת הנכסים שלנו הוא לא עניין חדש, זה צורך אנושי מקדמת דנא, אלא שהגלובליזציה והתפתחות המדיה הציבורית הפכו את הצרכנות שלנו לאחת המחלות השכיחות של העידן החדש.
אז כשירות לציבור החלטתי להקדים תרופה למכה או לפחות להציע לכם טיפים הכרחיים לשרוד את חגי הקניות (הנ”ל מבוסס על ניסיון אמיתי):
קנה מידה סיני (לא טיפ ציני) – בכל הנוגע להזמנת מוצרי הלבשה מסין, השתמשו בסרגל המידות ומדדו את ההיקפים היטב. רובנו בורכנו באגן הים התיכון, ובכלל גובהו של הגבר הסיני הממוצע הוא 167 ס”מ וגובהה של האישה הסינית הוא 156 ס”מ. אז עדיף לבחון מהן באמת מידות מדיום ולארג’ הסיניות ולא להזמין בכל מצב כדי לא לפגוע בדימוי הגוף שלנו ולהזמין 3XL. בסופו של דבר, המידה של עינב (שם בדוי) לא מעניינת באמת את המוכר צ’אנג דו טאו מבייג’ין.
התמונה להמחשה – בקניות אונליין צמד המילים הללו מחייב בדיקה מעמיקה של חוות דעת על המוכר ובפרט על המוצר. חפשו תמונות של המוצר שהעלו קונים אחרים ובדקו אם הסדינים שהזמנתם מותאמים למיטתכם או לבית בובות.
דילים, הנחות ומבצעים – “קנה ב-400 שלם 200” נשמע דיל מצוין אך בררו עם עצמכם אם הייתם משלמים בפועל 200 שקלים על שתי חולצות טריקו. שיטת העלאת המחירים ב-80% והפחתתם ב-50% בחגי הקניות היא טריק ידוע שעובד על רובנו. במקרה זה, נותר לי להציע לכם להפעיל שיקול דעת אישי ואינטואיציה שלכם ולא של המוכרת המשכנעת בחנות.
ראי מעוות – קחו עמכם שותפים לקניות שאתם סומכים עליהם וישקפו לכם בכנות אם הבגד באמת הולם אתכם. אם נבצר מכם ונאלצתם ללכת לבד, אל תצלמו את ההשתקפות שלכם בראי אלא בקשו מהמוכרת שתצלם אתכם. ישנה ידיעה ודאית שהמראות בחנויות הבגדים מעוותות את בבואתנו לטובת הפנטזיה שלנו. אז אם אתם בעניין של ריאלטי צ’ק, שלחו ליועץ הקניות האישי שלכם תמונה על רקע מדפי החנות או שתרכשו לכם ראי שכזה.
תשלומים – אל תפלו בפח התשלומים, הסכום הוא אותו סכום ולפעמים אפילו גדל בגלל הריבית.
לסיכום, חגי הקניות, חגי הבזבזנות בנובמבר, הם שיטת שיווק חכמה שמטרתה למכור ולהיפטר מהסחורה שהצטברה רגע לפני סוף שנת העסקים האזרחית. מבצעים ושיטות שיווק קיימים לרוב בכל תקופה בשנה תחת מסווה אחר – פסח, קיץ, מצב ביטחוני, שנת שמיטה וכו’. ההמלצה הכי טובה שלי אליכם: קנו מה שחסר ובמידה.
חג קניות שמח!
