מעשה בבחור די מוצלח,
ערכי, משכיל ומחונך,
על הישגיו תמיד טרח
ובמעשיו חלילה לא סרח.
הסתדר לבדו כך או כך,
מעולם לא דרש או נתמך,
מאחריות מעולם לא ברח,
ושום מחויבות לא זנח!
לימים הוא הגיע רחוק,
תפקיד ממלכתי – זה לא צחוק!
בראשות הרשות מַתְוֵוה חוק,
בידו להחליט ולפסוק!
אין ספק, זה כוח מתוק!
אך הוא לא טומן ידו עמוק,
לקח על עצמו ביושר לבדוק
בכל עניין ובעיה לעסוק!
ממש מופת ודוגמה לעילא,
והרי הוא אדם של מילה,
אך גם הוא… מעד לנפילה
כשהסתנוור מאורות התהילה
כל כך חשש מרמייה ומעילה
עד שמינה את חבריו ללא עילה
לתפקידי מפתח מעצבי קהילה
אך נטולי ניסיון ויכולת תחילה!
הקיף עצמו יועצי סרק… אך אוהבים,
מקבלי החלטות הרות גורל… אך חובבים.
וכל אותה העת אותו הם סובבים,
כמו ירח שיכור מאורם של כוכבים.
לא מצליח לראות עד כמה מאכזבים
נצנוצי שווא בחשיכה מהבהבים,
לבסוף, לבדו נותר עם רגשות מעורבים
עם הרבה ערבויות אך ללא ערבים!
רגע לפני הבחירות המתרגשות עלינו רציתי להסב את תשומת לבכם לסוגיה חשובה ומורכבת: מינוי מקורבים.
מבחינה אתית וחוקית חל איסור מובהק על העדפת מקורבים או נפוטיזם (העסקת קרובי משפחה) במערכת ציבורית דמוקרטית. בפקודת העיריות (מסמך משפטי תקף מימי המנדט הבריטי) נוסף תיקון בשנת 2001 שמוקדש כולו לסייגים להעסקת קרוב משפחה. הפירוט שם ברור ומדויק וחל על כלל הרשויות המקומיות בישראל ואף מגדיר היטב את כללי המינוי.
ואכן, תופעת העסקת בני משפחה נבלמה כמעט באופן מוחלט במשרדים ממשלתיים וציבוריים. עם זאת, מינוי פוליטי הוא תופעה עמומה יותר ולהגדרת מינוי זה פרצות שונות מבחינה אתית בגלל שהוא שנוי במחלוקת.
חִשבו רגע על מסע הבחירות של המועמדים לראשות העיר בשנה האחרונה. כל אחד בנה אסטרטגיה ייחודית, הגדיר חזון ומצע בחירות, הקדיש את מרצו, זמנו והונו לטובת ההזדמנות להיבחר על ידי הציבור. כל מועמד כינס סביבו מעגל של אנשי שלומו, תומכים ובעלי עניין… חבריו למסע ולמשא! והרי זה טבעי ולגיטימי דווקא בגלל תרבות הבחירות בישראל, שלצערנו מוּעדת לעיתים קרובות לפרובוקציות וחתרנות בין מחנות המועמדים, בפרט בישורת האחרונה כשלפעמים ישנה תחושה שכל האמצעים כשרים לטובת המטרה, גם במחיר הפגיעה האישית במועמד אחר, בסביבתו ומשפחתו.
אם כן, מה קורה ביום שאחרי הבחירות כשברור מי המועמד הנבחר? ראש העירייה הנבחר, נרגש ונלהב אך גם מחשב באחת את הסיכונים והמתיחות שליוו אותו לאורך כל תקופת הקמפיין. נקודת המוצא במצב שכזה היא שאלת האמון ועל מי ניתן לסמוך.
בואו נודה בעובדה הברורה – המינוי הוא בהכרח פוליטי כי ראש העיר הנבחר יזדקק לנבחרת שתסייע לו באמון מלא להוביל את דרכו.
פוליטיקה היא לא רק עניין מפלגתי אלא בראש ובראשונה נובעת ממערכת יחסים בינאישיים. לפיכך החלטת ההנהגה החדשה בעיר לגבי מינוי בעלי תפקידים היא קריטית וחשובה, בעיקר בכל הנוגע לתפקידי מפתח בכירים.
איני טוענת שהבחירה בבעלי התפקידים צריכה להתבסס על המנגנון המוכר לנו מימי בית הספר, עת שקיבלנו על ידי המורה לחינוך גופני את התפקיד לבחור את חברי הנבחרת שלנו מתוך כלל תלמידי הכיתה. באופן טבעי, בחרנו קודם כול בקבוצת החברים המקורבת לנו. להפך, אני מבקשת להסב את תשומת לבו של כל מועמד וכל תושב באשקלון להכיר באחריות שבמינוי הפוליטי ביום שאחרי הבחירות.
מחובתנו לא רק לממש את זכותנו הדמוקרטית ולהצביע למועמד הראוי בעינינו, אלא לוודא שהוא ידע להרכיב את הנבחרת שלו, קודם כול בהתבסס על האמון שרוכשים לו תושבי העיר, ולאו דווקא האמון שהוא רוכש לאנשים סביבו! זו משימה לא קלה בכלל, אך נדרשת מכל מי שמחשיב עצמו למנהיג. האחריות למנות בעלי תפקידים חייבת להיות בראש ובראשונה נטולת מניעים אישיים ודווקא כזו שרואה את טובת הכלל ונאמנה לכללים אתיים. בעלי התפקידים ברשות חייבים להיות אנשים מקצועיים, בעלי ניסיון בתחומם, כישורים ויכולות לפני היותם מקרובים או חברים של…
אשקלון במהותה היא עיר קטנה ובוודאי גם אתם שמתם לב שהשאלות השכיחות בכל מפגש הן בדרך כלל – “מה שם המשפחה שלך?”, “מי ההורים שלך?”. שאלות אלה קשורות בהכרח בחיבור האישי שקיים פה בין האנשים עוד מראשית ימיה של אשקלון. שנים התקשיתי להבין את מניע השאלות, אך היום אני מבינה את חשיבותן בעיקר בגלל הרצון לשמור על האחיזה בטוב המוּכָּר.
אני בעד צמיחה והעצמה של כוחות מקומיים בתפקידים בכירים, ועל כן, בהחלט ייתכן מצב שבו ימונה מקורב לתפקיד בכיר, אך כל מועמד צריך להיות ער לכך שהכישורים קודמים לקשרים, אחרת גם הוא יישאר עם הרבה ערבויות וללא ערבים!
