כשכולם מדברים על הפערים בין מרכז לפריפריה, אני חייב לשתף שהמילה “פריפריה” לא עוברת לי טוב בגרון. מעולם לא הגדרתי את אשקלון כפריפריה. עם כל הכבוד, מדובר בעיר גדולה, שהיום הגיעה כבר לאוכלוסייה של 150 אלף תושבים. היא לא יישוב מבודד שנמצא בספר או בקרבת הגבול. אשקלון נמצאת 45 דקות מתל אביב, שוכנת לחופי הים התיכון, ויש בה מוסד אקדמי, מרינה, תחנת כוח ומפעלים גדולים.
אבל אי אפשר להיתמם וגם לא להתעלם מכך שגוש דן, המטרופולין החזק ביותר במדינת ישראל, מהווה מקור עוצמה למשרות בכירות וגם למערכת בריאות מתקדמת יותר. למה זה קורה? קודם כול כי מערכת הבריאות נשענת על נדבנים שיתמכו בהקמת בניינים יוקרתיים וברכישת מכשור רפואי מתקדם. ואיפה הם יעדיפו לשים את הכסף שלהם: בבית חולים בעיר שכל המי ומי בטח לא יעברו בו או באחד מבתי החולים החזקים כמו איכילוב, שערי צדק או הדסה?
בית החולים צריך תקציבים. ראש העירייה בפועל בביקור בברזילי
עצם ההישענות על תרומות היא בושה במדינה שאמורה לספק לכל אזרחיה בריאות טובה באופן שווה והוגן. זה לא צריך להיות ככה, וכדאי שממשלה תקבע רגולציה בנושא כך שמי שיקבל את התרומה הוא המקום שזקוק לה יותר מכול.
בעיה נוספת היא שבמחוז גוש דן יש פי שניים יותר רופאים מבמחוז הצפון ופי אחד וחצי יותר מבדרום. זאת אומרת שאם נשווה בין בית החולים איכילוב בתל אביב לבית החולים ברזילי באשקלון, נגלה שהמשימות שתלויות בשלושה רופאים בתל אביב מבצעות כאן בידי רופא וחצי, כך שבעצם הרופאים כאן קורסים תחת הנטל.
ברק חדריאן
זה מביא כמובן לירידה חדה בשירות. ולא יפתיע איש לגלות שבסופו של דבר במרכז תוחלת החיים ארוכה יותר, כי יש יותר רופאים שיוכלו לטפל באוכלוסייה. בפריפריה תוחלת החיים היא עד שמונה שנים פחות מבמרכז, ותמותת תינוקות נפוצה שם עד פי שניים. נתון זה מבהיל כשלעצמו. בתי החולים בדרום ובצפון מעניקים שירות ל-2.4 מיליון תושבים, המתגוררים בפריסה רחבה יותר על שטח גדול יותר, ואילו זוכים לתקצוב נמוך שאינו מתאים לצורכי האוכלוסייה.
המדינה צריכה לקיים מדיניות של בריאות דיפרנציאלית: בתי חולים ברשויות מקומיות רחוקות וחלשות יחוזקו על ידי הרשויות החזקות; ורופאים שעובדים בבתי חולים שיש בהם שירותים גבוהים יצטרכו לעבוד בבית חולים מרוחק פעם או פעמיים בשבוע. הוספת תקנים לבתי החולים הרחוקים לא תפתור את הבעיה, שכן אין שום הבטחה שיהיו רופאים שירצו לעבור לגור בערים הרחוקות מהמרכז. יש לתגמל את הרופאים שיבחרו לעבוד בערים מרוחקות ובבתי חולים שזקוקים לחיזוק, להעניק להם תמריצים וסיוע ברכישת דירה.
לא בכדי פתחתי את הטקסט שלי בהתעקשות שאשקלון איננה פריפריה. בעיניי זה צריך להתחיל בנו. אם נחליט שהעיר שלנו יכולה להיות עיר חזקה שמושכת אליה אוכלוסייה חזקה – זה יקרה. אם נחליט שבית החולים ברזילי יהיה בדירוג הגבוה מבין בתי החולים בארץ – גם זה יקרה. מה צריך בשביל זה? הרבה אמונה שהעיר שלנו יכולה להיות מובילה ולא מובלת; עיר מתקדמת ולא נגררת; עיר שנושאת דגל ולא נשארת מאחור. יבואו לפה כולם: רופאים, טכנאים, היי-טק ומה לא.
הכניסה לחדר המיון החדש. צילום: דוד לוי
נדרש סיוע של הממשלה זה נכון, אולי גם השקעה של כמה בעלי הון. אבל מספיק שנשנה אנחנו את התפיסה כדי שנקבל לעצמנו את מה שמגיע לנו: בריאות, חינוך ואיכות חיים. ברכות לברזילי על המבנה החדש.
