פולין מבקשת למחוק את חלקה בשואה במקום להתמודד עם פשעי העבר של עמה. לפתע העבר מטריד את העם הפולני. החוק הבזוי שעבר בפרלמנט הפולני השבוע קורא להטיל עונש של עד שלוש שנות מאסר על כל אדם שישתמש בביטוי “מחנות השמדה פולניים”. וקיים בה כבר חוק שאוסר על היסטוריונים להאשים אותה בפשעי השואה.
ברק חדריאן
בפולין מכהנת כיום ממשלת ימין קיצונית שמנסה להאדיר את הלאומיות ולרומם את חסידי אומות העולם הפולנים על חשבון האמת השחורה שאין הם מוכנים להודות בה: פולנים השתתפו ברצח של יהודים, בזזו את רכושם ומסרו רבים לנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.
רק כדי לקבל פרופורציה, לפני מלחמת העולם השנייה חיו בפולין כשלושה מיליון יהודים, והיא הייתה המדינה שהיה בה המספר הגבוה ביותר של יהודים בעולם.
לפני כארבע שנים, בעת שכיהנתי כיושב ראש אגודת הסטודנטים באקדמית תל אביב-יפו, יצאתי למסע לפולין עם משלחת סטודנטים מהמכללה בשיתוף ארגון “נפש יהודי”. את המסע התחלנו בוורשה, בסיור בבית קברות יהודי רגיל כביכול של לפני המלחמה. בבית הקברות הזה קבורים רבנים גדולים, סופרים, מחזאית שטיפחה תרבות יהודית בעיר.
פתאום נגלתה לעינינו קהילה יהודית שוקקת ממש. בגטו ורשה שמענו על סיפורי הגבורה והלחימה של המחתרות היהודיות בנאצים ובערב היינו במחנה השמדה ראשון, בטרבלינקה. המחנה הושמד כליל כדי לטשטש ראיות, אך האדמה צעקה שם את דמם של 800 אלף היהודים שהושמדו שם.
מחנה שני שביקרנו בו נמצא סמוך לעיירה לובלין, מחנה ההשמדה מיידנק. חיים שלווים יש בלובלין, אך כשנכנסים למחנה ההשמדה לא מצליחים להאמין למראה תאי הגזים, למראה המשרפות, למראה ההר העצום של אפר הגופות שנשרפו שם.
לפני שביקרנו במחנה ביקרנו בישיבת “חכמי לובלין” שהוקמה בשנת 1930 בידי רבי מאיר שפירא. למדנו על חיי הקהילה היהודית בעיירה, כיצד ציינו את החגים, מה למדו בישיבה ואיפה כל אחד מהמתפללים ישב. קצרה הנסיעה מהעיירה למחנה, ממש שלוש דקות. מול המחנה נמצאים בתי התושבים, משקיפים אליו במרחק של כמה עשרות מטרים.
הפולנים ראו בעיניהם את הנעשה במחנה. הם ידעו על הרציחות שנעשות שם, הבחינו בעשן המשרפות ושמעו את היריות ההמוניות אל בורות ההריגה. הכול היה נראה וגלוי לעין.
אותם יהודים שהיו במיידנק, במחנה השמדה אושוויץ, שהוקם סמוך לעיר אושוויצינים, או בטרבלינקה, ששכן סמוך לכפרים פולניים, ידעו שאין להם לאן לברוח כי שכניהם הפולנים לא יעזרו להם. השנאה והאנטישמיות חלחלו עמוק אל תוך פולין. בהתחלה הפולנים ראו ושתקו, ואחר כך הם גם שיתפו פעולה.
אני זוכר היטב את הסרט “שני אסמים” של חיים הכט על רצח היהודים בעיירה ידוובנה שבוצע בידי הפולנים עצמם. הגברים נלקחו קודם כול לחפור לעצמם בור הריגה, והנשים והילדים הובלו אל אסם בקצה העיירה. הפולנים הציתו את האסם ושרפו אותם חיים.
לא רק שהנעשה חלחל עמוק פנימה אל תוך החברה הפולנית והוציא מהם אנטישמיות שהייתה טבועה בהם, הם גם סייעו לנאצים וספגו מהם את הרוע והאכזריות. ובסיום המלחמה כשהניצולים ששרדו את המחנות רצו לחזור לבתיהם, הם גילו שהפולנים השתלטו על רכושם. לא רק זאת, במקרים רבים האשימו את היהודים בעלילות דם וביצעו בהם פוגרומים ורציחות אכזריות.
פולין הייתה באותה התקופה תחת הכיבוש הגרמנים. זה נכון שלא ממשלת פולין ביצעה את הרציחות או הגתה את הפתרון הסופי, אך העם הפולני היה שותף מלא לשואה, שיתף פעולה עם הנאצים וביטא במעשים את השנאה והאנטישמיות כלפי היהודים שחיו עמם והיו חלק אינטגרלי מהחברה הפולנית.
במסווה של אהדת ישראל וסלידה מהגירה מוסלמית קיימת בפולין אותה אנטישמיות מהעבר שהיא מנסה להסתיר. בסופו של דבר, אין זה משנה מהו המוצא שלך, שנאת הזרים בה תתפרץ החוצה גם כלפי יהודים. ישראל אינה יכולה לאפשר לסילוף ההיסטוריה להתרחש מולה ולתת לאותן מפלגות להכחיש את השואה כדי לבסס לאומנות. אנחנו כאן לומר בקול את מה שהיה כדי שאף אחד לא ישנה את העובדות וכדי להבטיח שזה לא יחזור עוד לעולם.
