אי אפשר להיות חברתיים ללא מתן חשיבות להגנה על הסביבה, על הטבע ועל המשאבים ששייכים לכולנו, ולאף אחד אין זכות לפגוע לנו בהם. למה פתחתי בשורה הזאת? כי לפעמים נדמה שהמאבקים הללו הם זניחים עבור אנשים מסוימים, שסדר יום סביבתי הוא שולי. למי אכפת? עוד עץ, פחות עץ, עוד קצת זיהום אוויר. אבל בואו אגלה לכם משהו: 2,200 איש מתים מדי שנה מזיהום אוויר בישראל, ואשקלון במקום השלישי בארץ בזיהום אוויר לאחר חיפה וחדרה. הייתם מאמינים? בהשוואה לכל הפיח והזוהמה שבתל אביב, דווקא אנחנו כאן, בפינה שלנו, חוטפים שלא נדע מחלות. ונחשו מה? אף אחד לא באמת מדבר על זה.
ברק חדריאן
לנשום אוויר נקי זה לא מותרות, זו זכות קיום בסיסית. בשנה האחרונה חווינו לא מעט מקרים של ריח גז חריף שמרחף לעברנו מאזור תחנת הכוח ומתחם קצא”א אל העיר ואל בתי התושבים. בפעם האחרונה שזה קרה פורסם כי ראש העירייה בפועל שלל להם את הרישיון. לא עבר חודש, והחברה ביקשה להגדיל את ריכוז החומר המסרטן במכליה שבאשקלון. מדובר בסיכון בריאותי חמור לתושבי העיר והסביבה, ואסור לאפשר לזה לקרות.
כמו כן, העיר גדלה בקצב חסר תקדים. הציבור מורגל להתנייד ברכב הפרטי, דבר שמוסיף עוד פיח וגזים שנפלטים מכלי התחבורה. בחיפה והקריות וגם בהרצליה הכניסו לפעילות אוטובוסים חשמליים. זהו פרויקט משותף של קק”ל, המשרד להגנת הסביבה ומשרד התחבורה, שנקרא “קק”ל לנשום” ונועד לשלב אוטובוסים חשמליים במטרה לקדם טכנולוגיות של אנרגיה חלופית ולעודד מעבר לכלי רכב נקיים. האוטובוסים לא פולטים גזים לאוויר והם נטענים בחניונים ייעודיים, וכך לא רק הנוסעים בתחבורה הציבורית ייהנו מהיתרונות, גם התושבים והולכי הרגל ברחובות. מדובר בפרויקט מבורך, וחשוב שעיריית אשקלון תפעל לאמצו לטובת ציבור הנוסעים ולטובת הסביבה. עם זאת, חשוב לסלול שבילי אופניים מהשכונות אל מרכזי המסחר, לייצר הצללה בשבילים להולכי רגל ולרוכבים כדי לאפשר שימוש נעים ונוח במרחב הציבורי ולהעניק אופציה ריאלית לזניחה של הרכב.
מפגעי הסביבה בעיר לא מסתכמים רק בזיהומי אוויר. כשאני רוצה לספר על העיר שלי למי שלא מכאן הקונוטציה שתמיד עולה לי בראש היא של חופי הים היפים, חופים שנשאר בהם משהו טבעי, ממש כמו פעם, חופים שיש בהם סלעים ושקט. אך מצב החופים באשקלון מתדרדר, ויש לכך כמה סיבות: בחופיה של העיר מצויים שתי מעגנות, קצא”א והמרינה. אשקלון שוכנת במקום אזורי חשוב לסחף החול מהנילוס. כשהוקמו סכרים לאורכו במצרים, הגעת החול פחתה. תוסיפו לזה את מה שעוצר אותו, בדרך ונוצר מצב של מחסור חמור בחול לאורך החופים.
זו אחת מהסיבות למצב המסוכן של מצוק הטיילת. גלי הים לא נבלמים ונוגסים במצוק הכורכר. המדינה החליטה להקים חברה ממשלתית לטיפול במצוקים בארץ, והטיפול באשקלון היה הראשון לנוכח הדחיפות והסכנה. הוחלט להקים שובר גלים תת-ימי, ואני בטוח שכל מי שעבר לאורך החוף נתקל במנוף ימי שמבצע את העבודות. הגיעה הסערה הראשונה של החורף, ומתברר שחצי מיליארד שקל הולכים לרדת לטמיון משום שהשובר התת-ימי החל להתפרק, וחול ופלסטיק מוטמן החלו להיסחף אל החוף ולזהמו.
היום כשמסתכלים על החוף שבילדות נהגנו לקרוא לו “חוף גוטה” המצב פשוט עצוב. טרקטורים מקימים שם חומות הגנה על המצוק, וסכנת נפשות לעבור שם, נוסף לכך, הזיהום ההרסני מחק כל זכר למצב העבר של החוף ולאיך שהוא אמור להיות. כעת החוף מלא בפלסטיק, בחול מיובא בצבע כהה מטורקיה ובשקי חול שהתפרקו.
המצוק באשקלון
אשקלון היא עיר בעלת פוטנציאל גדילה עצום, אך בפועל הגידול הזה מתבטא כמעט אך ורק בבנייה של עוד שכונות ועוד מגדלים. בנייה של אלו חייבת להיות מלווה גם בחשיבה על הסביבה ובהקצאת שטחים נרחבים שיהפכו לריאות הירוקות של העיר. לא ייתכן כי כמעט כל עתודות השטח של אשקלון ייועדו אך ורק למגורים, תעשייה ומסחר. כולנו מכירים את המצב בשכונת ברנע בשנים האחרונות: המגדלים הולכים ומתרבים, והשטחים הפתוחים נעלמים מהעין. כך הפכה ברנע לשכונת מגורים צפופה ועמוסה שתושביה צריכים להרחיק לשכונות אחרות בעיר כדי ליהנות מפעילויות כמו רכיבה על אופניים, ריצה או סתם בילוי באוויר הפתוח. קיומם של שטחים ירוקים פתוחים וציבוריים משפר את איכות האוויר, את ריאות התושבים ומעודד הליכה ברגל ופעילות גופנית. חשוב לזכור כי איכות סביבה אינה מותרות, היא הבסיס לאיכות החיים של כולנו.
