מי מפחד משיתוף ציבור?

שיתוף ציבור הוא תהליך של אימוץ כלים מגוונים לביצוע השתתפות ומעורבות של התושבים בקביעת מדיניות. מדובר בביטוי ישיר של הדמוקרטיה ושל רחשי הלב של התושבים בצורה הטובה ביותר בכך שהם יכולים להשתתף בדיאלוג בלתי אמצעי עם הרשות המקומית. התפיסה אומרת שכדי להגביר את שיתוף התושבים על העירייה ליצור שקיפות ושיתוף במידע ובידע שבידיה על מנת לגבש חזון משותף שייתן מענה מסודר על כל הצרכים השונים, ובכך תשופר איכות החיים בעיר.

תהליכי היוועצות עם הציבור פועלים לייצר שיח בין נותני השירות למקבלי השירות, ובמקרה הנ”ל בין העירייה לתושבים. שיתוף ציבור מביא ליצירת גופי עבודה נכונים בין היחידות השונות בעירייה שעוסקות בפעילות ציבורית וקהילתית. בכך בעצם, תגדל האקטיביות של התושבים, תגבר האמונה במערכת, ויווצר מצב של WIN-WIN לכל הצדדים משום שהתושבים ישתתפו בהליך קבלת החלטות שכל כולו למענם.

בערים רבות ההליך הזה הוא דבר שבשגרה בהתנהלות העירונית. המובילה בכך היא כמובן תל אביב-יפו, וממבט חטוף באתר העירייה אפשר לראות נושאים שונים ומגוונים שהועלו לשיתוף ציבור: קחו לדוגמה את שיפוץ שכונת יד אליהו. העירייה מקצה 3.2 מיליון שקלים לשיפוץ השכונה ומציעה סוגי עבודות, והתושבים יחליטו לאן הכי חשוב להם לנתב את הכסף, למשל שיקום כבישים ומדרכות, הקמת מפרצי חניה, שיפורי תאורה, תמרורים והתקנה, פיתוח שטחים ציבוריים פתוחים, נטיעת עצים וחורשות, חידוש גינות משחק לילדים, הצבת פינות כושר, הצבת ריהוט רחוב ופינות ישיבה.

עוד דוגמה שמופיעה באתר של תל אביב-יפו היא בחירת מתקן שעשועים לגן משחקים שיוקם בשכונת ביצרון. הייתם מאמינים? שתי אופציות לגן שעשועים מגניב וחדשני, והדגם שיקבל את מספר המצביעים הגבוה ביותר הוא זה שייבחר. נשמע לכם לא מספיק חשוב? תארו לכם ילד שיושב עם הוריו ורוצה לבחור איזה גן שעשועים יקימו לו בשכונה. זוהי נוסחה מנצחת! פעולה שמייצרת הליך השתתפותי דמוקרטי מגיל קטן תביא להבנה שיש לכל אחד ואחת חלק בקביעה איך העיר תיראה.

העיר אשקלון הולכת לשנות את פניה בשנים הקרובות, והמהלכים העתידיים של העירייה ישפיעו על כולנו. לכן חשוב שהציבור ידע איך המרחב העירוני שאליו הוא היה מורגל עד כה הולך להשתנות ואיך. הייתי מציע לעירייה לערוך שיתוף ציבור בכמה נושאים:

ראשית, נושאי חינוך והעשרה: שכונות חדשות הולכות לצוץ בעיר בתוך שנים אחדות, בתי ספר חדשים ייבנו כדי לתת את המענה לתושבים החדשים. למה שהעירייה לא תשאל את אותם אנשים איזה אופי של בית ספר ירצו שיקום בשכונה: ממלכתי, ממלכתי-דתי, בית ספר למצוינות, למדעים או בית ספר דמוקרטי. בואו נחשוב מחוץ לקופסה וניתן למגוון להיות כלי בחירה, ובטח לתת להורים בשכונה לקבוע את חינוך ילדיהם – זה נהדר! בנוסף, בעניין המתנ”סים, למה לא לצאת בפרסום נרחב של הפעילויות שהמתנ”ס יוכל לקיים ולבדוק אילו חסרות בשכונה? לבצע חשיבה של רעיונות שהציבור יצטרך לבחור ביניהם? לדוגמה, למה שלא להוסיף במתנ”סים פינות עבודה עם מתחמי FI-WI ולהעניק מרחבי למידה לסטודנטים?

נושא נוסף הוא תחום של התחדשות עירונית. לשכונות הוותיקות יש תכנית מתאר של פינוי-בינוי ותמ”א 38. האם התושבים המקומיים באמת יודעים איך זה ישפיע על חייהם כשיתווספו עוד אלפי תושבים למקום הרגוע והשקט שבו הם גרים? איך ייראו הכבישים? מקומות החניה? האם יהיו פארקים? נכון יהיה להכין אותם לשינוי, להביא להם ארגז כלים של מידע וידע ולתת להם לקבוע איך השכונה תיראה עם מרכזים קהילתיים וגני שעשועים. תחושת ההשתתפות תביא לתוצאות הרצויות ולסיפוק של כל הצדדים, תמנע חיכוכים ותייצר תחושת שייכות חזקה.

פה הכל נקבע. מועצת עיריית אשקלון

אשקלון נמצאת הרחק מאחור בתחום מערים אחרות. מספיק לעבור על האתרים של רחובות, חולון, ראשון לציון, הרצליה, כפר סבא ותל אביב כדי להבין זאת. נותר לי רק לתהות אם אולי מישהו מפחד מהליך של שיתוף ציבור ומנסה לשמר לעצמו את מוקדי הכוח. בסופו של דבר, רצון התושבים אמור לבוא לידי תוצאה סופית באופן המובהק ביותר.

בתקופה שבה כל בעל דעה ברשתות החברתיות הופך למוביל דעה, עלינו לגלות דרכים יצירתיות איך לערב את התושבים כדי שיקבעו איך ייראה המרחב הציבורי שבו הם גרים ובכך להגשים את רצונם, לגרום להם להבין שהשתתפות דמוקרטית לא מתחילה ונגמרת בפוסט בפייסבוק. בין נבחרי ציבור לאזרחים יש פער שהולך ומתעצם, בטח ברשויות המקומיות, דבר שמייצר אדישות להיחלשותה של המערכת. זוהי סיטואציה עגומה במיוחד, והיא משפיעה על הלגיטימיות השלטונית. השתתפות התושבים תתרום לביטוי השקפתם, תגרום להם להיות מרוצים, ובכך תשרת היטב את האינטרס הציבורי. רוצים ליצור איכות חיים? בואו שתפו.