לעירייה אחריות על תרבות הנהיגה בעיר

במחקר מעמיק שביצעה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עלו הממצאים כי באשקלון יש את הסיכוי הגבוה ביותר להיפגע בתאונות דרכים. אשקלון במקום הראשון בארץ, ואחריה בת ים, באר שבע וחולון. כן, ממש אצלנו, בעיר ה-13 בגודלה בישראל יש את מספר הנפגעים הכי גבוה בתאונות דרכים לנפש. רק לפני כשבוע נפטר אדם יקר שהכרתי מגיל אפס, מורי ישראל פדאלי ז”ל, שבגיל 89 רכב על אופניו, ובעת שהגיע לחצות בהליכה את מעבר החציה בצומת הרחובות אלי כהן-קיבוץ גלויות, פגעה בו נהגת רכב פרטי, והוא הוטח על הקרקע. אדם מקסים, מלא בחיבה ואור לסביבה, שהיה מוערך על ידי אנשים רבים כמחנך וכאיש נעים הליכות.

תאונות דרכים הן לא גזירת גורל, יש שישליכו את מקורן על תשתיות ירודות, וברור כי אין להן פתרונות קסם. הפתרון צריך להיות ארוך טווח, ויש לקדמו עד לשינוי מגמה. אך יש לומר את האמת: לגורם האנושי משקל מכריע בגרימה או במניעה של תאונות דרכים. הרי אם נעשה סקר קטן בין כל התושבים מי מתעסק בטלפון במהלך הנהיגה, לא נופתע מתוצאות שבהן מדדים שזועקים לשמים שיש כאן סכנה יום-יומית.

לעבור מהר ולא להיפגע…. אילוסטרציה: אדי ישראל

נשאלת השאלה: מה כן ניתן לעשות? קודם כול, משרד הרישוי צריך לחייב אמצעי מיגון והתראה במכוניות חדשות. כשמתקרבים למעברי חציה, לא יקרה מצב כזה שרכב ידהר במהירות מופרזת ויעבור בלי לשים לב אם הולכי רגל ממתינים לחצות את הכביש. בנוסף – דבר חשוב ביותר – להגביר חינוך ותודעה לנהיגה בטוחה, חיזוק כללי הנהיגה ושמירה על זכות קדימה לכלי רכב ולהולכי רגל ודגש נרחב על התנהגות נכונה יותר בדרכים – כל אלו ישנו את המציאות. וכן, להיות אנשים סבלניים יותר. כמו כן, חשוב להסתכל על החברה כמכלול, וכל התנהגות חברתית ושיח בחברה הישראלית אשר מגביר את חוסר הכבוד ההדדי, את ההסתכלות על האחר, תוצאתה הסתכלות פנימית רק על עולמנו העצמי.

ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל בריאיון האחרון שלו, שלושה ימים לפני שנרצח, נשאל כיצד הוא חש בימים אלו וענה: “יש הסתה פרועה, אלימות מילולית. אלימות ברחוב הישראלי, ואחר כך שלא ישאלו: למה יש תאונות דרכים והרוגים בתאונות דרכים? האלימות, כמו המשמעת בצבא, איננה ניתנת לחלוקה. אם אין משמעת מנהלתית, אין משמעת מבצעית. אם יש אלימות בכנסת, אלימות מילולית, אלימות ברחוב – יש אלימות בנהיגה”. את התוצאה הרת הגורל מה קרה לאחר מכן כולנו יודעים.

האחריות של העירייה. ברק חדריאן

נכון, החברה הישראלית לא רגועה, אנחנו מלאים באינטריגות פנימיות ומחלוקות. הישראלי הממוצע אוהב להתווכח, לתפוס שתי חניות במקביל ולעקוף בתור. בכלל, הכנסת ירדה מהפסים בשנים האחרונות, כשהתרבות הפוליטית נהפכת פופוליסטית יותר ויותר, ויש תחרות מי צועק חזק יותר וזוכה לפרסום תקשורתי, והופכים את דוכן הנאומים, במקום לבמה לרעיונות ולקידום סדר יום, לשוק של צעקות. להנהגה יש תפקיד מחנך ומוביל דרך, הציבור מסתכל על הנעשה, וזה מחלחל למטה לאזרחים. אך עלינו לגלות גדולה מעל זה ולפעמים לנהל חיים אחראיים יותר ממה שהמנהיגים שלנו מציעים. בישראלים יש יופי שאין לאף עם אחר בעולם הזה: העזרה בשעת צרה, הלכידות החברתית שאנחנו יודעים לגלות ברגעי משבר, הערבות ההדדית, החום והחיוך שיש לכולנו – כל זה צריך לגבור על כל עניין שלילי שתופס מקום בינינו.

דבר שלישי שחייבים לעשות ולקדם בהקדם הוא חיזוק ועידוד השימוש בתחבורה הציבורית באשקלון. אוכלוסיית העיר גדלה בקצב מהיר בשנים האחרונות. יש לחשוב על דרכים אלטרנטיביות לזנוח את הרכב ולהשתמש בצורה יעילה ונוחה בתחבורה ציבורית מתקדמת בתוך העיר ובהגעה בזמן קצר ממקום למקום. אוטובוסים בתדירות גבוהה, להכניס מוניות שירות פנימיות אם צריך, ואפילו לתכנן רכבת קלה מהשכונות למרכזי קניות ובילוי, כפי שמתוכננת בימים אלו בבאר שבע. לציבור האשקלוני זה אולי יישמע מוזר אם יצטרך פתאום לחשוב איזה קו אוטובוס הוא לוקח כדי להגיע ממקום למקום ולהשאיר את הרכב בחניה – אבל אם יהיה לו את השיקול שעדיף לו להשתמש בתחבורה הציבורית ושזה יהיה יעיל וזול יותר, אין שם סיבה שבעולם שזה לא יקרה. אך קודם כול צריכה להיות לו האופציה. כשהיום זה לא במחשבה של אף אחד, השאלות צריכות להישאל ברמה העירונית: איך משנים את המצב שהתחבורה הציבורית תשרת לא רק את הציבור שאין לו רכב?

תחבורה ציבורית באשקלון. מעט מידי, חלש מידי. אילוסטרציה: אלירם משה

מנכ”לית הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עו”ד רחלי טבת אמרה עם פרסום המחקר האחרון: “דוחות הבטיחות מוצגים בפני ראשי הרשויות המקומיות על מנת שניתן יהיה לשפר את מצב הבטיחות בעיר. כשאנו באים לבחור מקום מגורים ועיר על מנת להשתקע בה, יש לבחור לא רק על פי מצב החינוך בעיר, פיתוח וכדומה, אלא אם העיר בטוחה לנו ולילדינו ואם היא עיר ששמה לה את נושא הבטיחות בדרכים בין המטרות המרכזיות שלה”.

זהו בדיוק העניין. כששכונות רבות מתוכננות לקום באשקלון, העירייה חייבת לקדם חזון כולל למצב התחבורה בעיר, לגבש אסטרטגיה לעתיד איך להפחית את מספר הנפגעים וההרוגים בתאונות הדרכים ולהוריד כלי רכב מהכביש ולשים לה למטרת על לפתח תחבורה ציבורית מתקדמת, אחרת נישאר מאחור ונמשיך להוביל במדדים שליליים.