השבוע עבר חוק המרכולים בקריאה ראשונה בכנסת. החוק נולד בעקבות פסיקת בג”ץ כי הסמכות להחליט על פתיחת מרכולים בשבת תהיה בידי הרשות המקומית. לפי דבריה של נשיאת העליון היוצאת מרים נאור בעת הקראת ההחלטה: “בצד ההגנה על צביונה הייחודי של השבת, יש לאפשר לכל פרט ופרט לעצב את השבת שלו על פי דרכו ועל פי אמונותיו ולצקת בה תוכן כראות עיניו. לא בכדי ראה המחוקק לנכון להטיל את מלאכת האיזון הזו על הרשות המקומית”.
ברק חדריאן
מה קרה בהמשך? בא שר הפנים אריה דרעי ואמר אין שום בעיה. אקח מהרשות המקומית את מלאכת האיזון ואחוקק חוק שאני אקבע בעצמי אם מקומות יהיו פתוחים בשבת או לא. על הדרך הוא שיגר איומי התפטרות אם החוק לא יעבור. ליברמן התנגד, וראש הממשלה מיהר להגיע לכנסת לאחר שחזר מאירופה כדי שממשלתו לא תיפול.
בשבוע שעבר שיגרו 58 ראשי רשויות מכתב לראש הממשלה, לשר הפנים ולשרת המשפטים נגד החוק. “מדובר בפגיעה חמורה בתושבי מדינת ישראל באמצעות פגיעה בסמכויות נבחריהם בשלטון המקומי, ובשינוי דרסטי של הסטטוס קוו הקיים לגבי פעילות עסקים בשבת ברשויות המקומיות ברחבי הארץ”. עוד הוסיפו: “הצעת החוק שוללת כמעט לחלוטין את היכולת לחוקק חוקי עזר לפתיחת עסקים בימי המנוחה, ולכן תוביל בפועל לסגירת כלל העסקים הפועלים כיום ונותנים כבר שנים שירות למיליוני אנשים”, ציינו ראשי הערים במכתב.
גם ראשי העיריות של ערים כבאר שבע ודימונה חתומים על המכתב, ואילו אשקלון – השואפת להפוך לעיר תיירות, ושרק לאחרונה נפתח בה מרכז תיירותי במרינה, ובו מסעדות ומקומות בילוי – היא כמובן לא חתומה. המתחם החדש במרינה הומה אדם בשבתות, וכמעט שאין בו מקום לזוז מרוב שהציבור חש כמיהה אדירה לגאווה מקומית ותרבות בילוי משל עצמו. חשוב שלא נוותר על הערכים שלנו בעיר שייחודה הוא היכולת להיות עיר של כולם. אני מבין את החשיבות של עסקים כשרים
לטובת הציבור הדתי וחושב שחשוב מאוד שהם יהיו, אך באותה מידה סבור שחשוב שיהיו גם עסקים פתוחים בשבת לטובת הציבור החילוני.
במילים אחרות, הם אמרו לממשלה: לא רק שאתם מפרים את המרקם החברתי העדין שמצליח להישמר במדינה, אתם הולכים לפגוע קשות בפרנסתם של העסקים הפועלים בשבת ובציבור החילוני, שביום המנוחה שלו טיפח לעצמו תרבות בילוי.
העמקת שסעים, בטח זה שבין החילונים לדתיים, משרתת רק קבוצה אחת – את הפוליטיקאים שמעוניינים להיבחר שוב – ולא את המטרות האמיתיות ולמען טובת הציבור. שהרי חוק הסטטוס קוו עובד כל כך הרבה שנים, וכולם חיים איתו בשלום, אז למה לשנות נוסחה מנצחת?
יהיה שומם בשבתות? מתחם מרינה מול. צילום: אבישי פינקלשטיין
אני אוהב את הדת ואת מסורת ישראל, אבל בואו נפריד. אהבה לדת לא יכולה לבוא לצד כפייה דתית על אחרים. החוק הזה עבר על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כשהוא פוגע באלפי בעלי עסקים ומתערב בחייו של ציבור שלם וקובע עבורו מה לעשות (ובעיקר מה לא לעשות) ביום השבת.
הייתי מצפה מהפוליטיקאים לקרב ולא להרחיק, לחבר ולא לנתק, ליצור גשרים ולא להעמיק שסעים בין מגזרים. אבל אני אולי תמים ונאיבי, כי הרי בעולמנו אם תשגר ספין לבסיס הפוליטי שלך, תראה להם שהשבת היא הדבר החשוב ביותר, ואתה מוכן לשלם מחיר, אז בטח תקפוץ בסקרים ותקבל יותר מנדטים. אבל את המחיר לא ישלם דרעי, אלא כולנו. החברה הישראלית היא נפיצה, ולבסוף התוצאה של המשחקים שהם עושים שם בכנסת תהיה שנאת חינם ופילוג בתוכנו.
ביום שלישי פורסם “מדד הדמוקרטיה הישראלית” של המכון הישראלי לדמוקרטיה. 45 אחוז מהציבור חש שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה. 80 אחוז חושבים שהפוליטיקאים דואגים יותר לאינטרסים שלהם מאשר לאינטרסים של הציבור. הכנסת והממשלה נמצאות בתחתית הרשימה בנוגע למוסד שהישראלים נותנים בו אמון.
אברהם לינקולן אמר כי הדמוקרטיה היא “שלטון העם, על ידי העם, למען העם”. אך האם מישהו מאיתנו פעם עצר ושאל את עצמו: מה זה להיות דמוקרט?
להיות דמוקרט זה לכבד את זכותו של האחר לחיות אורח חיים שונה לחלוטין משלך ולהבין את היופי שבשוני. להיות דמוקרט זה להיות בעל זכות לבטא כל השקפה, להתארגן בכל צורה כדי להביע את העמדות שלך. דמוקרטיה היא לא רק צורת שלטון שבה הרוב קובע; ללא זכויות לכולם מדובר בשלטון עריץ, גם אם הוא נבחר בדרך דמוקרטית.
דמוקרטיות ליברליות מאופיינות בסבלנות ובפלורליזם עם בסיס של כבוד דתי, חברתי ותרבותי, בשוויון זכויות ובחופש ביטוי. ואשקלון במשך שנים הייתה כזו: עיר שמאפשרת לאוכלוסייה מגוונת לחיות בכבוד הדדי. אם אנחנו, הציבור, נסכים על זה כולנו, המחוקקים בכנסת יישארו מיותמים מעיסוק בתפל ויחוקקו חוקים שבאמת חשובים למען הציבור.
ההנהגה שלנו, שנבחרת באופן דמוקרטי, שוכחת לפעמים להיות נאמנה לעקרונות הללו, אבל דמוקרטיה אינה רק שלטון, היא מתחילה מהעם. בואו נזכיר להם אנחנו למה הם מחויבים. אני דמוקרט. בואו תהיו גם אתם.
