שמונה חודשים בלבד לאחר שהתגייס לצה"ל, נפל סמל אורי אשכנזי נחמיה בעזה. הוא אמנם היה רק בן 19, אבל הגבורה שהפגין כשיצא להילחם עבור המדינה, הייתה מעוררת השראה. "הוא התגבר על כל הפחדים שלו, והאמין שלהילחם עבור המדינה חשוב יותר מהפחד", מספר אחיו הבכור שלו. "הוא היה גיבור אמיתי".
כאחיו הבכור, חברו הטוב ואיש סודו, מספר שלו על האח שהיה לו אורי, על הילדות מלאת החוויות שלהם, על האהבה הגדולה של אורי – בת זוגו שיר, על החלומות שלו ועל הדברים שהספיק לעשות.
"היינו שלושה אחים, ונשארנו שלושה, אני, אורי וטוהר. העובדה שהוא כבר לא כאן לא אומרת שאין לנו אח, אז קשה לומר שנשארנו שניים", אומר שלו. "היינו מאוד מחוברים לאורך השנים. בילינו המון ביחד, היינו עושים שטויות, דברים של אחים. לפעמים בשעות לילה מאוחרות הוא היה דופק אצלי בחדר ואומר לי בוא נזמין אוכל אסיאתי, ולמרות השעה המאוחרת ולמרות שצריך לקום למחרת מוקדם, הייתי אומר 'יאללה נו, בוא נזמין'. הוא היה האור בבית, כשמו כן הוא".
אורי ז"ל ואחיו שלו. צילום: אלבום משפחתי
בגיל 16 אורי הכיר את שיר, האהבה הראשונה שלו. הם למדו יחד באותה שכבה, בתיכון מקיף ה'. "הם הכירו לראשונה ביום ההולדת של אורי, ואז בתקופת הבגרויות הם התחילו לצאת יחד. הוא אהב אותה מאוד, הם היו כל הזמן ביחד. הוא תמיד אמר שהוא רוצה להתחתן איתה. היו לו הרבה חלומות להגשים", מספר שלו.
בשבת השחורה, היום בו החלה מלחמת 'חרבות ברזל' אורי היה לפני גיוס. אשקלון הייתה מותקפת בטילים וכל הזוועות שחמאס עשו באותה שבת גרמו לו לרצות להתגייס ליחידה הכי קרבית שיש. "הוא רצה להסתכל למחבלים בלבן של העיניים", אומר שלו.
אורי ז"ל ושיר חברתו. צילום: פרטי
בדצמבר 2023, חודשיים לאחר הטבח, התגייס אורי לצבא. "אני זוכר שביום הגיוס שלו אמרו לו שהוא משובץ לחיל שריון והוא לא הסכים. הוא רצה ללכת ליחידה קרבית יותר", מספר שלו. "אבל בערב הוא התקשר לאמא שלי וסיפר לה שכמה קציני שריון הגיעו לדבר איתו. הוא אמר שהם סיפרו לו על התפקיד, אמרו לו כמה הוא משמעותי, וריגשו אותו. באותו רגע הוא הודיע לה שהוא הולך לשריון ומתכוון לתת את המאה אחוז שלו, ובאמת תוך כמה חודשים ראיתי אותו הופך לגבר. הוא היה מתאמן גם לפני בחדר כושר באשקלון, אבל תוך כדי הגיוס לצבא והטירונות, ראיתי אותו הופך למשהו אחר, בוגר יותר. אמיץ".
אורי ז"ל ושיר חברתו. צילום: פרטי
בתום תקופת טירונות מקוצרת בשל הלחימה, נכנסו אורי והפלוגה שלו לעזה. כמה ימים לפני הכניסה ביקש אורי משלו להצטרף אליו לרכישת ציוד צבאי לקראת הכניסה. "בדרך הביתה הוא אמר לי – 'בלי דרמות. כתבתי מכתב בפתקים בטלפון, ואתה היחיד שאני סומך עליו שהוא מספיק חזק לספר לו על זה. תקרא אם זה רק אם משהו יקרה".
זו הייתה הפעם האחרונה שראית אותו?
"הפעם האחרונה שהוא היה בבית הייתה שבוע וחצי לפני שנפל. הבילוי האחרון שלנו היה ב-30.7 – שבועיים לאחר יום ההולדת שלי. חיכיתי שהוא יחזור מהבסיס כדי שנצא לבלות את יום ההולדת שלי ושלו ביחד כי לו יש יום הולדת בסוף יוני, וזה היה הבילוי האחרון שלנו כאחים".
אורי ז"ל ומשפחתו בחופשה משפחתית. צילום: אלבום משפחתי
"ראיתי את אבא בוכה על הרצפה, ושלושה קצינים לידו, והבנתי לבד"
ב-22.8, בעת פעילות של צה"ל ברפיח, פגע טיל נ.ט ישירות על הטנק שהיה בו אורי, שנפגע מרסיסים ונהרג באופן מיידי. כמה שעות לאחר מכן הגיעו קציני צה"ל לבית משפחתו של אורי, לרגע ששלו לא ישכח. "היינו בבית אני, אבא, וטוהר, שהיא רק בת 12. פתאום שמעתי מהחדר צעקות וצרחות בסלון ולא הבנתי מה קרה.
יצאתי לסלון וראיתי את אבא שלי משתטח על הרצפה ושלושה גברים במדים סביבו, ואז כבר הבנתי. היה בכי וצעקות וצרחות, והתחילו ברקע דיבורים על איך מספרים לאמא שלי – שהייתה בעבודה, ולסבתא שלי, ודיברו על זה שיביאו אמבולנס למקום כי אין לדעת כיצד הן יגיבו, ותוך כדי הבנתי שאחותי לידי והיא רואה את כל הרגע הטראומתי הזה ולקחתי אותה מהר לחדר שלי והבאתי לה להיות קצת באינטרנט ולנסות להסיח את דעתה".
אורי בילדותו לצד אימו. צילום: אלבום משפחתי
בשלב הזה נזכר שלו במכתב שהשאיר אחיו בפתקים בטלפון שלו, "למכתב הזה היה משקל רגשי גדול. ויחד עם זאת הוא היה קצר ולעניין. הוא אמר את הדברים כמו שהם, סיכם איך הוא חיי את חייו ואיך הוא רוצה שנמשיך הלאה", הוא אומר.
בהלוויה הקריא שלו את המכתב שכתב אורי: "משפחה יקרה, אם אתם קוראים את זה סביר להניח שהדברים לא קרו כפי שתוכנן ונכשלתי, אני לא יודע איך לכתוב את המכתב הזה ולמה אני עושה את זה אבל למקרה ש,רציתי שיהיה משהו שתוכלו למצוא ושאשאיר בשבילכם. אני אוהב אתכם המון ומצטער אם גרמתי לכם לכאב. עשיתי את מה שעשיתי ואת השירות הזה מתוך אהבה גדולה למדינה המוזרה שלנו, ואם הצלחתי וקידשתי חיי אדם בלכתי, אני לא מצטער על כלום, הצלחתי ונכשלתי במשימתי בו זמנית".
המילים שהקריא שלו בהלוויה פילחו את ליבם של כל הנוכחים ולא הותירו עין אחת יבשה. הם נתנו גם לשלו אחריות לשמור שהמשפחה באמת תמשיך הלאה, לבקשתו של אורי ז"ל. כשהם הגיעו לקבר של אורי, שלו עמד שם והבטיח לו: "אל תדאג. אני אדאג לטוהר, לאמא ואבא שימשיכו לחיות", ובאותו הרגע הדמעות שלו החלו לזלוג.
"אורי רצה קריירה צבאית מפוארת"
כמה ימים לאחר מכן הגיע אל המשפחה טקסט נוסף שכתב אורי במסגרת הצבא. "זה משהו שהמפקדים קוראים לו 'ה-למה שלי', ומבקשים שהחיילים יכתבו להם למה הם עושים את מה שהם עושים. וזה מה שאורי כתב: 'להתחשל, להתבגר בתור בן אדם, להכיר חברים לכל החיים, לצבור חוויות ותחושת סיפוק. לצאת לפיקוד ולקצונה, לחתום קבע, לסיים קריירה צבאית איכותית, להגן על אזרחי ישראל, לשמור על ביטחונם, לנצח את המלחמה. לחיות'".
אורי אשכנזי ז"ל. צילום: אלבום משפחתי
"זה היה מאוד מרגש לקרוא את הדברים האלה, ולהבין כמה הוא באמת רצה לחיות, כמה הוא רצה קריירה צבאית, כמה שהוא רצה לתרום", אומר שלו, "הוא באמת חי חיים מלאים. חודש לפני הגיוס שלו הספקנו לנסוע לחופשה משפחתית באילת ונהנינו מאוד. היינו יחד גם במשחק כדורגל בברצלונה והוא זכה לראות את מסי בלייב".
אורי אשכנזי ז"ל. צילום: אלבום משפחתי
מה לדעתך הכי חשוב שיזכרו ממנו?
"אורי היה ילד רגיל לכל דבר, הוא אהב לשחק כדורגל, להתאמן, עשה כל מה שילד בגילו עושה, עד שהוא התגייס לצבא. פתאום הוא הפך ללוחם ולגיבור, וידע שהוא צריך להתגבר על הפחדים שלו ולא ברח מהם. אני חושב שיש מסר חשוב – שאנשים צריכים לדעת איך לא לפחד מהפחדים שלהם, להתמודד איתם, כי אם יש לך רצון כלשהו ומשהו בדרך מפחיד אותך, תתמודד ואל תפחד. אורי פחד מהמוות, והוא התמודד עם זה. הוא יצא למלחמה".
אורי אשכנזי ז"ל. צילום: אלבום משפחתי
בשבעה סיפרו לכם עליו דברים שלא ידעתם?
"כן, היו הרבה סיפורים. בצבא היה לו כינוי א.א.א – שזה אומר אורי אחראי אווירה. הוא תמיד היה אדם של שמחה וצחוקים ואהבה, אהב להרים את כולם. כל משימה שנתנו לו בצבא הוא ניסה להגדיל ראש. הוא רצה ללמוד דברים מעבר להגדרת התפקיד שלו כי הוא היה כזה. אוהב להבין את הדברים לעומקם.
"אני בטוח שהוא עשה בלב שלם את מה שהוא עשה, וכמו שהוא אומר, בסופו של דבר אין טעם להמשיך ולבכות. הוא היה ילד מדהים, והלך גיבור. ובמוות שלו הוא ציווה לי, למשפחה ולעם ישראל חיים. הוא התמודד עם הפחדים שלו ונלחם ודברים כאלה קורים וזו מלחמה בסופו של דבר. אורי היה כזה שלא משנה אם קרה משהו רע, לא קרה כלום. צריך להמשיך הלאה ולא משנה מה".
אורי אשכנזי נחמיה ז"ל
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
