היום בצהריים, נהרו מאות אנשים אל בית העלמין הצבאי באשקלון. למרות שתקופת הקורונה כבר חלפה לה, רבים מהם עטו על פניהם מסכות קורונה, יחד עם משקפי שמש וכובעי מצחיה. הדבר נועד להסוות את זהותם, של אנשי הצללים, אנשי המוסד.
הם ובראשם ראש המוסד, דוד ברנע, יחד עם רבים אחרים, הגיעו לחלוק כבוד אחרון לאיש המוסד שהובא למנוחות באשקלון לאחר שנהרג באסון הסירה באגם מאג'ורה באיטליה. "הוא נהרג בתאונה טראגית במהלך נסיעה מטעם המוסד לאיטליה", סיפר ברנע, "אני הכרתי אותו מנסיעה משותפת אחרת ומשירות משותף רב שנים בארגון. במעמד זה אני מבקש לדבר על האדם, החבר, איש המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים שהקדיש את חייו הבוגרים לביטחון המדינה. הוא הצטרף אלינו לאחר השירות הצבאי ומימש שירות משמעותי וייחודי לאורך עשרות שנים במוסד.
"אחיו ואחיותיו, בניהם ובנותיהם, אתם הייתם משפחתו, במובנים רבים, אנחנו חבריו במשרד, היינו לו משפחה נוספת. הכרתי אותו כמקצוען ברמה הגבוהה ביותר, בעל נועם הליכות, אוהב אדם, טוב לב, רגוע ושקט. דמותו מצטיירת לי עם חיוכו הקבוע, עם גומות החן שלו. הוא היה איש של אנשים, תמיד היו סביבו מבוגרים וצעירים, זרים וישראלים ועם כולם ידע לדבר בשפתם תרתי משמע. עם כולם דיברו באופן רגוע מכבד ומאוד מכובד. הוא התמחה בתחומים ושיטות פעולה חלוציות במבצעים הרבים שבהם לקח חלק במהלך שירותו המגוון בארגון שלנו. תמיד היה שקט ורגוע. הכל פשוט, נהג לומר, גם כשלא היה פשוט בכלל. השקט והביטחון העצמי שלו אפשרו לו להתמודד באפקטיביות עם מצבים מאוד מורכבים. הוא היה צנוע, ענו ונטול אגו. כל דבר שעשה, לווה באותו חיוך צנוע שכולם מדברים עליו. הוא היה איש של ערכים, מצוות של בין אדם וחברו, אדם טוב וחבר אמיתי.
אגם מאג'ורה באיטליה. צילום: Alessandro Vecchi
"הוא אהב את הים והקסם של המים משך אותו לכן השקיע באהבתו למים והשלים קורס סקיפרים רק לאחרונה. הלב נשבר כשחושבים שאת מותו מצא דווקא במים סוערים. חבריו לשיט תיארו שבמהלך השיט מצב רוחו היה מעולה 'הוא היה בעננים' כפי שהם אמרו. הוא הרגיש הגשמה של ממש בחיבור שבין הספינה למים, לאגם.
"עכשיו אתה מביט אלינו מעננים ואני רוצה לומר לך, אנחנו אוהבים אותך, מעריכים אותך מאוד ולא נשכח לעולם את דמותך ואת תרומתך הרבה למוסד. אנחנו נפרדים היום מאדם נדיר, עובד מסור ונאמן, מי שהיה חבר של אנשים רבים שאהבו אותו כל כך והעריכו אותו כל כך. לדעתי, מעולם לא תיארת לעצמך עד כמה. לא נשכח אותך ואת משפחתך ואנחנו מאמצים לליבנו. הותרת לנו מורשת של מקצועיות ושל אנושיות. פעלת בחשאי במשך כל חייך הבוגרים וגם לאחר מותך לא נוכל לספר בפומבי על מעשיך הרבים, המשמעותיים והמועילים לעם ישראל. לכולנו. יהי זכרך ברוך".
הפגישה האחרונה
מי שפגש אותו ונפרד ממנו לפני הנסיעה לאיטליה היה ראש האגף שלו במוסד, שאף הוא נשא דברים: "נפרדנו לפני הנסיעה שלך, בראש ובזיכרון שלי זה קרה ממש אתמול. היינו אתה ואני, בקומה שלנו ליד מעקה הזכוכית. אתה באת מצויד בחיוך הנצחי שלך ואני בפעם המי יודע כמה, בניסיון שכנוע שתחזור לשירות מלא. ניסיון שהסתכם בחיוך רחב יותר שלך, אבל אני שוב פעם נותרתי ללא מענה. ניסיתי לשכנע אותך, גמלאי שעדיין מסתגל שככל שתהיה איתנו בשטח, אולי תשכח לרגע שאתה פנסיונר. האמת, שזו הדרך שמצאתי באותו הרגע כדי להגיד לך עד כמה אנחנו צריכים אותך, אוהבים אותך, רוצים ליהנות מהקסם שלך יותר. אתה כמובן, חייכת קצת הובכת. חששת שמא אפליג בשבחך בפניך, משהו שהצניעות שלך לא תסבול יותר.
"עכשיו באתי לומר לך ולא רק בשמי, אלא בשם אגף שלם, כמה אני מצטער. אנחנו חבריך על פני תבל שלא הספקנו לומר לך כמה ראינו בך איש מקצוע, דוגמא ומופת. מהסוג שכל כך מעט מהם יש. רצינו להזכיר לך עד כמה הערכנו את טוהר המידות שלך. איש צנוע, נעים הליכות כזה שמכיר מול כל אתגר, רק את המילה כן. סלח לי שאיחרנו, באנו לומר לך עד כמה ראינו בך איש של מעשה, תמיד תכליתי. בלי אגו, מסור וללא חת".
קברו של איש המוסד בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון
חווית הילדות שלו
אחיו הגדול, עלה אף הוא לספוד לו וסיפר שתי אנקדוטות מהילדות שלהם: "בכיתה ג' או ד', הייתה תחרות של בניית ארמונות בחול בחוף הים של אשקלון. אחי זכה במקום הראשון והפרס היה כרטיס טיסה למקסיקו, כדי להשתתף בתחרות בינלאומית. אבי ז"ל, לא היה מוכן אפילו לשמוע, אם זה היה תלוי בו, הוא לא היה מאפשר לו לצאת מעתיקות ג'. אפילו אנשי חינוך מביה"ס ניסו לדבר עם אבא והוא נפנף אותם. ואולי רק בגלל החוויה המתסכלת הזאת, הוא החליט שלא רק שהוא יבקר במקסיקו, הוא יבקר כמעט בכל נקודה על פני כדור הארץ וכך הוא חי את חייו. הוא ידע שפות, הכיר תרבויות ובילה בהמון מקומות ברחבי העולם. הוא היה באמת איש העולם הגדול במלוא מובן המילה.
"סיפור נוסף, גם בכיתה ג', גרנו בעתיקות ג' והוא היה תולעת ספרים, כל הזמן ישב בחדר וקרא ספרים והלך למתנ"ס וולדנברג להחליף ספרים ואחר כך למתנ"ס מול צ'יריבום, להחליף עוד ספרים. הוא היה יושב בחדר וקורא ופתאום אני שומע צחוק מתגלגל, צחוק בריא ונכנסתי 'מה קרה?' והוא אמר לי 'כדי להבין, אתה צריך לקרוא את הספר, לחוות את החוויה'. והוא המשיך לחיות את החיים שלו עם הצחוק המתגלגל ועם החיוך המתמשך ועם גומות החן המדהימות שלו, כך הוא חי את חייו, עם הרבה צחוק וחיוכים וחוש הומור והוא ידע באמת לחוות את החיים בצורה מלאה".
לאחר מכן ספדו לו בני משפחה נוספים, אחייניתיו סיפרו על הדוד שהיה חד להם חידות נושאות פרסים שהיה מביא מרחבי העולם וכך דיברן אותם להרחיב את ידיעותיהם. אחת האחייניות סיפרה שתמיד שאלה אותו במה הוא עובד והוא היה משיב בהומור: "אני כל בוקר הולך לשוק, מקבל את הבננות ישרות והתפקיד שלי זה לכופף אותן".
"הישראלים פונו במהירות"
הצנזורה הטילה איפול רב על פרטיו של האיש ובתקשורת האיטלקית הוא נקרא ארז שמעוני.
האיש בן 54 נהרג כאמור באסון באגם מאג'ורה שבאיטליה. לפי הדיווחים השונים הוא ועוד אנשי מוסד נוספים נפגשו שם עם אנשי מודיעין מקומיים לחגוג יום הולדת ונפגשו לשיט בסירה שהתהפכה בסערה שפקדה את האגם.
היום פרסם העיתון לה רפובליקה תיעוד של הסערה שגרמה לאסון:
View this post on Instagram
באסון ההתהפכות נהרגו עוד שלושה בני אדם: שני סוכני ביון איטלקים ואזרחית רוסיה, אשתו של בעל הסירה.
בדיווח בתקשורת האיטלקית נכתב כי עשרה ישראלים נוספים ששרדו את האסון באגם שבצפון איטליה הובהלו בחזרה לישראל במטוס מיוחד. "18 מה-20 ששרדו את האסון באגם מאג'ורה היו סוכני מודיעין, בהווה או בעבר", נכתב בעיתון האיטלקי לה רפובליקה, "הישראלים הותירו במקום גם את רכבי הפורד ששכרו למסע, וגם האיטלקים פונו במהירות מחדרי המיון ומהמלונות שאליהם פונו, כדי לא להשאיר עקבות".
