דרסה קשיש למוות וזוכתה

בתחילת חודש נובמבר האחרון, בתום למעלה משנתיים של דיונים, זיכה בית המשפט לתעבורה באשדוד את תושבת אשקלון, שוש ארז, מאשמת גרימת מותו ברשלנות של משה אברמוביץ’. אך עדיין לא מדובר בסוף פסוק מבחינת ארז, שכן הפרקליטות פנתה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביקשה לערער על הזיכוי. קשה לדעת מה תהיה הפסיקה הסופית וכיצד יסתיימו עבור ארז השנתיים הללו, שהיוו עבורה, ללא ספק, טלטלה של ממש.

שוש ארז

שוש ארז (70) הינה גמלאית של משרד החינוך ומוכרת לרבים בעיר בזכות עבודתה רבת השנים במערכת החינוך בעיר. היא עסקה בחינוך 35 שנה ובמהלך הקריירה שלה הקימה וניהלה את אחד מבתי הספר היסודיים בעיר ואת תיכון מקיף עירוני ד’, והייתה מפקחת באזור דרום ויושבת ראש חבר המנהלים באשדוד. חייה השתנו ללא היכר בבוקר ה-22 באוקטובר 2014. סמוך לשעה 7:20 בבוקר, אז אספה ארז במכוניתה את חברתה והשתיים עשו דרכן מרחוב שדרות ירושלים לכיוון היציאה הצפונית מהעיר, כשהיעד הסופי הוא תחנת הרכבת. אלא שאל היעד הסופי השתיים לא הגיעו, שכן בצומת הרחובות מנחם בגין-אייר, סמוך למעבר חצייה,  פגעה ארז בהולך רגל. הולך הרגל, משה אברמוביץ’ בן ה-91, פונה מהמקום לבית החולים ‘ברזילי’ בעיר, כשהוא סובל מחבלות קשות, חמש שעות לאחר מכן הוא הועבר להמשך טיפול בבית החולים ‘סורוקה’ בבאר שבע וכעבור חמישה ימים נוספים נפטר מפצעיו.

ארז הועברה לחקירה ולאחר מכן גם שיחזרה את פרטי האירוע. על שאלת החוקר כיצד קרה שלא הבחינה בהולך הרגל הסבירה ארז כי התנועה בשעה זו של הבוקר הייתה עמוסה מאוד והיא  נסעה לאט, כשהיא לוחצת לסירוגין על הברקס ושיירת המכוניות שלימינה הסתירה לה את כל שהתרחש מהצד הזה, ממנו ככל הנראה החל המנוח לחצות את הכביש. “באופן טבעי נהג שנוסע ישר, כשהתנועה עמוסה ומכוניות לפניו עוצרות כל הזמן, לא מחפש בין המכוניות לראות מה קורה שם” אמרה. עוד מסרה ארז בגרסתה כי בשל תנאי הדרך והעובדה שהשמש סנוורה אותה היא נסעה באיטיות, נסיעה שלא עלתה על 30 קמ”ש. “מגן השמש לא ממש השפיע ולא עזר לסנוור ואני התגברתי עליו בכך שמיקדתי את המבט לשליש התחתון של השמשה, כדי שאוכל לראות כמה שיותר טוב את מרחב הנסיעה שלי”, אמרה והוסיפה כי הגיעה למעבר החצייה בזהירות ולא ראתה הולכי רגל.

האישום והזיכוי

בחודש יולי 2015 הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום נגד ארז, כשסעיפיו הם גרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה. לטענתה, היה על הנאשמת להאט עד למהירות המאפשרת עצירה, ללא קשר לקיומו של הולך הרגל, היה עליה להבחין במנוח בטרם הפגיעה, להגיב, ובכך למנוע התאונה או לפחות להפחית את נזקיה.
על פי כתב האישום תוך כדי הנסיעה הגיעה ארז עם רכבה לצומת הרחובות המסומן במעבר חצייה ומתומרר בהתאם. אברמוביץ’, שאחז במקל הליכה, חצה את הכביש במעבר החצייה, הספיק להגיע למרכז הנתיב השמאלי, בו נסעה ואז נפגע מרכבה. “בהגיעה למעבר החצייה, הנאשמת המשיכה בנסיעה מבלי לשנות את אופן נהיגתה וזאת למרות שהן לפניה והן מצידה הימני נסעו כלי רכב נוספים, אשר הסתירו מפניה את הנעשה בצידו הימני של מעבר החצייה, ממנו הגיע המנוח. הנאשמת לא הבחינה כלל בחציית המנוח ופגעה בו עם חזית רכבה”, מתאר כתב האישום. “כתוצאה מכך המנוח נחבט בחלקו הקדמי של הרכב, עלה על מכסה המנוע, ניפץ את שמשת החזית, הוטל על הכביש ונבחל חבלות קשות”.

אילוסטרציה. צילום: דוברות מד"א

על פי כתב האישום, התאונה, על תוצאותיה הקטלניות, נגרמה כתוצאה מרשלנות הנהגת בכך שהתקרבה למעבר חצייה וכלל לא הבחינה בהולך הרגל, שחצה את הכביש, לא נתנה לו זכות קדימה ולא אפשרה לו להשלים את החציה בבטחה. כמו כן נכתב כי ארז, “לא שמה ליבה אל הנעשה במעבר החציה ובקרבתו ולא שינתה את אופן נהיגתה בהתאם לתנאי הדרך, ובמיוחד לא האטה את מהירות הנסיעה כמתחייב, למרות ששדה הראיה שלה לעבר הנעשה בצידו הימני של מעבר החצייה היה מוגבל עקב נסיעת שיירת כלי הרכב”.

בדיון שנערך בבית המשפט הסבירה ארז כי לא שינתה את מהירות נסיעתה כשהתקרבה לצומת, שכן היא כבר נסעה לאט בשל העומס ששרר בכביש. “נסעתי באמת בנסיעה מאוד איטית, כי התנאים היו כאלה. כשהגעתי למעבר החצייה, שאני מודעת אליו, ואני יודעת שיש צורך להאט וזו שעת בוקר, המשכתי עם הנסיעה האיטית. נסעתי לאט כי הייתה הרבה תנועה, נסעתי לאט כי היה מעבר חצייה, נסעתי לאט כי היה סנוור, נסעתי לאט כי אני נהגת זהירה” אמרה ארז. עוד אמרה בעדותה כי אינה יכולה להצביע על המהירות בה נסעה, אך ברור לה שזאת לא עלתה על 30 קמ”ש ואולי אף הייתה מתחת ל-20 קמ"ש.

בנוסף, הגיע לאולם בית המשפט עד הגנה מומחה מטעמה, דורון פת, שנתן את חוות דעתו המקצועית, לאחר שחקר את הזירה והממצאים. לטענתו של פת התאונה כלל לא התרחשה במעבר חצייה והולך הרגל חצה את הכביש מספר מטרים אחריו. “הפגיעה התרחשה 10 מטרים אחרי תחום מעבר החצייה, מתבססת על מיקום הרכב כפי שמצא הבוחן, מרחק העצירה, ומכיוון שהנהגת הגיבה לבלימה כתוצאה מהפגיעה. אני החזרתי את הרכב לאחור מנקודת העצירה הסופית עד למקום בו הגיבה וזה יוצא 10 מ’ בקירוב אחרי קצה תחום מעבר החצייה” אמר. בנוסף טענה הגנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תוצאות התאונה לבין מותו של המנוח, זאת משום שלא הובא התיעוד הרפואי באשר למצבו של המנוח בבית החולים ברזילי. למרות שפונה לשם כשהוא בהכרה עם לחץ דם ודופק תקינים, במצב קשה אך יציב, לא הובא תיעוד לאופן העברתו מברזילי לסורוקה ואף לא בוצעה נתיחה לאחר המוות. לדבריה, ועל פי הפסיקה אליה הפנתה, ללא נתיחת הגופה לא ניתן לקבוע את הקשר הסיבתי בוודאות גבוהה.

לאחר ששמעה את נימוקי שני הצדדים החליטה, כאמור, שופטת בית המשפט לתעבורה באשדוד, נועה חקלאי, לזכות את ארז מסעיפי האישום מחמת הספק. “הגם שהוכח כי הולך הרגל המנוח נפגע על ידי רכב הנאשמת עת חצה באזור מעבר החצייה (עד 10 מ’ אחרי המעבר) והוכח כי הפגיעה בו היא שגרמה למותו, לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הכרעה בשאלה האם הנאשמת התרשלה בנהיגתה והאם התאונה הייתה נמנעת אלמלא התרשלה: לא הוצגו כלל נתונים ביחס למהירות הנסיעה בה הייתה התאונה נמנעת, לא הוצגו נתונים לגבי משך האיחור בתגובה וכי אלמלא האיחור בתגובה, התאונה הייתה נמנעת. למרות התוצאה הטרגית של התאונה, שגרמה למותו של המנוח, לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי כי התאונה נגרמה עקב נהיגה רשלנית של הנאשמת” כתבה השופטת.

השופטת נועה חקלאי. צילום: אתר בתי המשפט

יש לציין כי למרות הזיכוי קבעה השופטת כי הוכח מעבר לכל ספק שהמנוח נפטר כתוצאה מהפגיעה בתאונה. ארז זוכתה מחמת הספק גם בעבירה של אי מתן זכות קדימה, שכן קיימת האפשרות שהולך הרגל חצה שלא במעבר החצייה עצמו, אלא עד 10 מ’ לאחריו.

“הייתה כאן נהיגה רשלנית שגרמה למותו של המנוח”

בחודש שעבר הגישה פרקליטות מחוז דרום ערעור על הזיכוי של ארז, בטענה כי לאור הממצאים העובדתיים, שנקבעו על ידי בית המשפט עצמו, מן ההכרח היה להרשיע את המשיבה במיוחס לה. בערעור ביקשה הפרקליטות להדגיש כי ארז מכירה היטב את מעבר החציה בו אירעה התאונה ואת התמרורים, המתריעים מפני קיומו ומפני החציה של הולכי הרגל במקום. ולמרות שהיא הייתה מודעת לכך שישנם רכבים שמסתירים את הנעשה במעבר החצייה היא לא שינתה במאומה את אופן נהיגתה ולא האטה את מהירות רכבה. בנוסף היא כלל לא הבחינה בהולך הרגל ובפגעה בו בעודה נעה באותה המהירות בה נהגה לפני שהתקרבה אל מעבר החצייה. “העובדה שלא שינתה את אופן נהיגתה, על אף שהכירה את מעבר החציה, מעידה כי הייתה כאן נהיגה רשלנית שגרמה למותו של המנוח”, נכתב בערעור.

עוד נטען כי הבדיקה באיזה מהירות הייתה צריכה לנהוג ארז בכדי למנוע את התאונה אינה רלוונטית, שכן, חלה עליה החובה להאט את מהירות נסיעתה ובמידת הצורך אף לעצור, עוד בטרם נכנסה לתחום מעבר החצייה. לסיכום נכתב כי “על המשיבה חלה חובת זהירות מוגברת עת נהגה בתחום מעבר החציה בו חצה המנוח, הרי שאין כל ספק, כי מותו של המנוח נגרם עקב רשלנות. החלטתו של בית המשפט לזכות את המשיבה מחמת הספק, הנה מוטעית מן היסוד”.

עורכת דינה של ארז, אמירה רינגר, סירבה להתייחס להגיב להגשת הערעור מצד הפרקליטות.