זוכרים איך רציתם משהו בילדות? חלמתם עליו? שיתפתם את ההורים, ביקשתם בכל הזדמנות. ההורים הבטיחו שאם תהיו סבלניים ותקפידו לנהוג בהתאם למה שמבקשים – תקבלו את מבוקשכם. ואתם בציפייה בכל נפשכם איחלתם להגעת המועד הנחשק, התנהגתם כמו שביקשו. ניגשתם להורים מדי פעם כדי לוודא – אם אכן הם זוכרים את מה שהבטיחו ואם מכינים את המתנה. הם, כמובן, הנהנו באהבה והבנה ואישרו את הבטחתם.
והנה, סוף-סוף הגיע היום המיוחל לו חיכיתם. בידיכם קופסה צבעונית עטופה בסרט מהודר. אתם הספקתם לספר לכל העולם שהיום זה היום, שאין גבול לתחושת האושר בליבכם התמים. אתם פותחים את הקופסה בהתרגשות ומגלים… שהקופסה ריקה. לגמרי. כלום. נאדה. יש סיכוי שהתחתית כפולה? לא. אולי התבלבלו בנמען? אולי זו לא אותה קופסה וזו שהייתה מיועדת בשבילכם הגיעה לנמען אחר?
תהיתי גם אני בשאלה הזו כשהתבשרתי בפרסום הבומבסטי של הממשלה השבוע – “הממשלה אישרה: עדיפות לאומית ותכנית לחיזוק הכלכלי של העיר אשקלון”. בהתאם לפרסום, הממשלה הכירה באשקלון כעיר המאוימת והמטווחת ביותר בארץ ובכך קידמה “מהלך היסטורי”.
נו, מעולה – אמרתי לעצמי. בהחלט משמח, הלחץ שלנו נשא פרי. בואו נציץ בהחלטה ונשמח יחדיו. הרי בחלוף הזמן וההבטחות של שרי הממשלה וראש הממשלה בביקוריהם באשקלון במערכות הבחירות האינסופיות (נניח לרגע לשם ההדגמה כי ההבטחות הן כנות ובעלות כוונות יישום אמיתי), בוודאי נעשתה עבודת עומק ראויה על התכנית.
- הממשלה אישרה: עדיפות לאומית לתעשייה של אשקלון
- מאות מיליוני שקלים ואזור פיתוח א': אלה פרטי התוכנית לחיזוק אשקלון
מסמך מסודר בעל 20 עמודים מביא בפתיחתו את ההצהרה כי “בהמשך להחלטת הממשלה מחודש פברואר 2020 ולנוכח הימשכות האיום הביטחוני עמו מתמודדים תושבי העיר אשקלון, מחליטים להניח את התכנית לחיזוק העיר ולהכיר באשקלון כאזור עדיפות לאומית”. פרט מינורי וחשוב: כל זה מוצע לשנים 2021-2022. מה אחר כך, אתם שואלים? יהיה בסדר. בלי נדר.
אז מה בתכנית?
כדי לחזק את החוסן הביטחוני-אזרחי של תושבי העיר – תודו, הניסוח מעלה תקוות – בראש ובראשונה הממשלה מתכוונת לסייע לעירייה לסייע לנו: להרחיב כיסוי כספי לרכישת המצלמות הפרוסות בעיר, לקדם את היכולות הדיגיטליות שלה, להשקיע באמצעים טכנולוגיים לשימוש הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול.
הפגנה שארגן קושניר באשקלון
הממשלה מערבת כמעט כל משרד שלה בתכנית זו ומטילה על כל אחד מהם אחריות: על משרד החינוך להקצות משאבים לטובת שעות טיפול וייעוץ רגשי בבתי הספר ובגני הילדים, הן לצוות והן להורים תלמידים; על המשרד לביטחון הפנים – להגדיל מימון פקחים ביחידת הפיקוח העירוני ואף להשתתף במימון רכישת רכב נוסף (אחד, רק אחד) לטובת פעילות מערך האכיפה העירוני; על שרי האוצר והכלכלה – לפעול להגדרת אזורי התעשייה המרחביים של העיר כאזור פיתוח א’, מה שיעניק לעסקים באזור זה? ואם כל זה עדיין לא נשמע לכם מספיק חלום, אז גם משרד המודיעין יכנס לפעולה אחר קריאת ממשלתנו ויעודד פיתוח יכולות טכנולוגיות הרלוונטיות לעולם הביטחוני באמצעות מגוון מענקים לחברות בתחילת דרכן. אפילו חינוך בלתי פורמלי לא נזנח ומשרד ההשכלה הגבוהה נדרש להקצות לטובת העניין 9 מיליון ש”ח מתקציבו.
נשמע לכם אחלה? אבל איך זה קשור למטרות ההחלטה? טוב, לזה נחזור בהמשך.
כעת בואו נבחן האם במה שכן מוצע בהחלטה יש סעיפים שאפשר לקיים אותם.
ההתעמקות בניסוחי הסעיפים מלמדת כי הכסף הבטוח שמיועד להשקעה מידית במטרות המוצעות הוא כמעט ואינו קיים בתכנית. הממשלה “מבקשת” מהמשרדים “לבחון” ו”לשקול” את ההחלטות שהיא בעצמה גורסת. חלק אחר ולא פחות מהותי מהתקציבים מותנה בקיום פרויקטים אחרים, הן ברמה המוניציפלית והן ברמה הארצית. פיתוח ותקצוב של הסעיפים הנוספים נשען על התקציב הממוחזר של שנת 2020 ולא מוסיף שקל לטובת הפעילות 2021-2022. כסף אין אבל המחזור שלו – בשפע.
אזור התעשייה הדרומי. צילום: אחי בנאי
והסעיף של הפיתוח הכלכלי-חברתי של אזורי התעשייה כלל אינו יכול להתקיים אלא במסגרת קידום תיקון החקיקה לעידוד השקעות הון. כלומר, אתמול בערב כמה שעות לפני פיזור הכנסת, הממשלה מאשרת תכנית בה נמצא סעיף שמותנה בהעברת חקיקה? לשיפוטכם.
ובנוסף לכל זה ביצוע התכנית כולה תלוי באישור תקציב לשנת 2021. ממש ריאלי.
בחלק השני של ההחלטה, ניכרת השקעתם של מנסחי המסמך לתאר את המציאות של העיר ומורכבות חייהם של תושביה. בהתחשב בזה שלא תושבי אשקלון הם קהל היעד אליו מיועד המסמך לקריאה, נותר לי להניח כי תיאורים קורעי הלב האלה מופנים אל שרי הממשלה. ואז נשאלת השאלה מדוע קיים בכך צורך? הרי האשקלונים ממילא מודעים למציאות בה הם חיים מזה עשור. הייתכן כי שרי הממשלה נדרשים לאפיון המציאות בעירנו? הייתכן כי אינם מכירים את הסוגיה? אולי המידע היה נסתר מעיניהם זמן רב כל כך וזו בעצם הסיבה האמיתית להמתנה הארוכה של התושבים לאישור התכנית?
ההצהרה הצבעונית שקיבלה כותרות ענק לממשלה אמש, מורגשת יותר כעצם נגוסה לתושבים. זרקו – ויאללה, תסתדרו! ה”מתנה” המהודרת שעליה כה נאבקו תושבי אשקלון מזה מספר שנים התגלתה כבלון הליום ריק מכל תוכן וחשיבה אמיתית על האנשים.
כל מה שבאמת יכול לשנות את חייהם של האשקלונים לא קיבל מקום אפילו של אזכור בתכנית “המסייעת” הזו. הקשר בין מטרות ההחלטה לבין התוכן שלה פשוט לא קיים. התחושה היא שניסו “לזרוק” לתוכה כל מה שרק אפשר כדי לזרות חול בעיניי התושבים ולייצר נפח מלאכותי עם תקציבים מדומיינים וממחוזרים. התושבים ימשיכו לחלום על הטבות המס שמוענקות בערים המופגזות האחרות, על סטטוס אזור עדיפות א’ לכל העיר ולא רק לאזורי התעשייה, שגם זה בכפוף לחוק שמי יודע מתי ובאיזו כנסת יתקבל.
ולבסוף, 40 אלף יחידות דיור, לא מעט מבנים ציבוריים, ביניהם גני ילדים ובתי הספר, שוב לא יקבלו מיגון וימצאו את עצמם חשופים לאש הרקטות בכל סבב וסבב.
נפגש בסבב הבא.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם "ישראל ביתנו" ותושב אשקלון
