ניצולי השואה ובני משפחותיהם יאלצו השנה לקיים את אירועי ההתייחדות עם יקיריהם שנספו בשואה בצורה שונה מזו שאליה הורגלנו כבר עשרות שנים. הטקסים בכל רחבי הארץ וגם מיזם 'זיכרון בסלון' יעבור אל המסכים בטלפונים הסלולריים, במחשבים ובטאבלטים.
בין כל אלה ישנו אירוע נוסף שלא יתקיים: תערוכת "מסיפורי שואה ליצירה" שהיה מתוכנן להתקיים בבית הספר מצפה ברנע ובעקבות המצב נדחה עד לחזרה של התלמידים ללימודים.
התערוכה שממתינה בפרוזדורי בית הספר מחברת לראשונה בין ניצולי שואה ששרדו אותה כילדים לבין ילדים, תלמידי בית הספר ומתרגמת את החוויה החזקה הזו לציורים אותם ציירו תלמידי מגמת האומנות.
את התערוכה יזמה קטיה טל שווב, המורה לאמנות בבית הספר. "אחד מהפרוייקטים שלנו הוא החיבור לניצולי השואה. עבדנו מול עמותת יש". עמותת יש היא עמותת בה חברים שורדי שואה ששרדו אותה כילדים. למעשה אלו קבוצת הגיל האחרונה שנותרה בחיים בתקופה זו.
אחד מאנשי העמותה באשקלון הוא שייקה גור אל שפעיל בה יחד עם אישתו הדסה שגם היא ניצולת שואה שהובילו את הפרוייק עם הילדים. "שייקה ארגן לנו את ניצולי השואה עם סיפורים, חקרנו את הסיפורים, קראנו אותם, כל אחד בנפרד, והילדים ציירו וביטאו בציורים האלה מה הם הרגישו. בסוף הזמנו למפגש את ניצולי השואה ועבדנו ביחד, היה לנו שיח מרגש. מה שעניין את הילדים זה איך הם הרגישו את השואה בתור ילדים, כל אחד סיפר את הזווית שלו וזה היה מאוד מרגש. אחרי כמה מפגשים ניצולי השואה היו מופתעים, כי בדרך כלל כשמזמינים אותם אז הם יושבים על כיסא, מספרים את הסיפור שלהם ואולי בסוף עונים על שאלות. פה היה משהו אחד, כל ילד עבד מול ניצול, עבר על קורות החיים שלו וחקר את הסיפור לעומק".
התלמידים עם ניצולי השואה.
שייקה גור אל עדיין נפעם מהחוויה עם הילדים, שכולם יכולים להיות ניניו. "זה היה פרויקט מדהים. יוזמה של קטיה שבפעם הראשונה מתקיים. אנחנו נפגשים עם ילדים בכל מיני הזדמנויות. אבל השנה מדובר במפגש אחר עם ילדים שלקחו את קורות החיים של שורדי השואה, למדו אותם והחליטו לצייר את התרשמותם. המפגש היה מאוד מרגש. גם מבחינתנו וגם מבחינת הילדים. הילדים מאוד התעניינו ומאוד רצו לדעת ולהבין, ואנחנו מאוד שמחנו שיכולנו להסביר ולספר להם את מקצת הדברים שעברנו" אומר גוראל ומוסיף "זה מסר שאנחנו צריכים להעביר מדור לדור מה שעברנו בשואה. אני בטוח שהילדים האלה יזכרו את המפגש הזה לדורות, הם יספרו את הסיפור הזה לילדיהם וגם לנכדיהם ולניניהם. אנחנו דור שהולך ונכחד. עוד מעט יצטרכו לחפש אותנו בנרות אז זו הזדמנות אחרונה שלהם. אנחנו בשואה היינו בגיל 6-7 וגם 9 זה המקסימום. אלה שהיו בשואה בגיל מעל 15 ומעלה כמעט ואינם.
רמה רייס קרמניצר עם התלמידה נויה וגימה
"חוץ מהסיפור של השואה אנחנו גם תרמנו להקמת המדינה. בנינו את אשקלון. אשקלון נבנתה בעיקר על ידי שורדי שואה, יחד עם העולים שהגיעו לאחר מכן" מוסיף גור אל.
הניצול סקג'יו דב שמואל עם התלמידה אורין יצחק
גם הדסה, אשתו של שייקה כאמור שרדה את השואה ומספרת כי מגיפת הקורונה החזירו אותה באחת לימים ההם. "הסגר הזה מחזיר אותנו לזיכרונות שהיינו בתקופת השואה. כשהייתי בת שנה וחצי אבי נספה ברכבת מוות בעיר יאשי. במשך יומיים 15,000 יהודים ביניהם אבי שנספו ברכבת מוות שהיתה מיועדת לבהמות, אבל אטומה לגמרי, פתחו חלון במקום 30 איש היו שם 200. איך הם שרדו? מידי פעם היו הנאצים יימח שמם עוצרים את הרכבת והיו מורידים גופות. היו כאלה שהיו גוססים אבל היה להם עוד כוח אז הם עשו את עצמם כמתים ונזרקו עם כל הגופות החוצה כי הם נראו כאלה. הכפריים שהיו קרובים לתחנות רכבת רצו לשדוד שיני זהב ומה שהיה ליהודי בכיס. אחר כך היינו בסגר שמזכיר מאוד את המסתור שהיינו בו עד שנכנסו הרוסים ושחררו אותנו".
הניצול שמואל ליברמן עם התלמידות מעין זיו וליה שלף
הציורים בתערוכה מבטאים את הסיפור ואת הרושם הכי חזק שעבר מניצולי השואה לתלמיד שעבד מולו. "היתה לנו כוונה לפתוח את התערוכה בערב יום השואה. אבל בגלל מצב הקורונה לא יכולנו. הילדים קצת התאכזבו אבל הם מבינים שזו בעיה ארצית ואפילו עולמית" סיפר היום המורה קטיה.
הניצול חיים וטורי עם התלמידות טליה פאר וניקול ברק
בתוך כך מתכוונים ניצולי השואה יחד עם התלמידים לצפות היום בטקס שיועבר כאמור בשידור חי באינטרנט. "היום בערב נראה את 'אשקלון זוכרת' בשעה 19:00. היינו מתוכננים לקיים אירוע זיכרון בסלון אבל בגלל הקורונה זה לא יצא לפועל. בשנים עברו היינו בחצרות של בתים באשקלון והגיעו הרבה אנשים. הציעו לנו לעשות את אותו אירוע ב-zoom אבל בחרנו שלא כי לנו זה קשה".
בינתיים אפשר להתרשם כאן מצילומים מהתערוכה.
הניצול ישראל בנדורי עם התלמיד יואב דניאל
לכשיחזרו הלימודים לסדרם תפתח התערוכה בבית הספר "מצפה ברנע" בטקס חגיגי עם קצת טעם של עצב.
