ראש עיריית אשקלון בפועל, תומר גלאם: "אף אחד לא ינהל אותי"

בבית הישן ברחוב העבודה בשכונת מגדל, מקבלת רחל גלאם את בנה, תומר, בחיבוק חם ונשיקה במצח. "תלך רק בדרך הטובה והדרך הנכונה", היא אומרת לו. "תיזהר מהגזל! תיקח רק את שלך וגם את שלך תיתן. אל תיקח מה שלא שלך ותעשה מה שטוב לעיר, כדי שכולם יהיו מרוצים".

כשהיא נשאלת אם האמינה שהוא יגיע לתפקיד הזה היא עונה שזה לא מפתיע אותה, זאת לאור העבודה שאביה היה ראש העירייה בטריפולי, "התפוח לא נופל רחוק מהעץ, אבא שלי היה ראש העיר והיה הרב של העיר טריפולי, בן אחי הוא ראש העיר של הוד השרון, חי אדיב. אף פעם לא אמרתי לילדים מה ללמוד ומה לעשות, לא הכרחתי אף אחד מה לעשות, כל אחד בחר לו דרך. להיות ראש עיר זה לא קל ואני מקווה שאלוהים יעזור לו שיהיה קל".

"תיזהר מהגזל". רחל גלאם מברכת את הבן תומר. צילום אורי קריספין

את היום הראשון שלו לתפקיד, בחר גלאם להתחיל מול עובדי העירייה, "הם נמצאים באי וודאות, יש בעיה של קבלת החלטות והם היו צריכים להרגיש ולהבין שיש מי שנמצא ויכול להיות קשוב ולפתור את הבעיות ושהמדיניות שלי כלפי העובדים היא כזו שקודם כל עובד צריך להרגיש הכי נוח, לבוא לעבודה בכיף", הוא מספר. "אנחנו מבינים שהצלחה שלי תלויה המון בעובדים עצמם. יש אגפים שסיירתי בהם כמו אגף הרווחה. עובד סוציאלי שלא מרגיש בנוח בגלל שהתנאים שלו לא טובים או בגלל שיש עליו לחץ, הוא מקבל כל יום כל כך הרבה פניות ולהכיל את מה שהוא צריך להכיל, זה לא פשוט. לכן אני חושב שקודם כל צריך להשרות אווירה נעימה ואני סומך על ראשי המינהל ועל כל בעלי התפקידים שיעשו את העבודה בצורה מצוינת ואני מאמין שכל העובדים יעשו הכל כדי שנצליח כי העיר צמאה להצלחה".

"לא צריך מצלמות, צריך אווירה נעימה"

אחד הצעדים הראשונים שעשה גלאם, עם היכנסו לקומה הרביעית הייתה להסיר את הקיר המפריד והדלת המשוריינת בקומה הרביעית וכן להסיר את המצלמות הרבות שכיסו את כל שטח הקומה. "הורדתי כדי שההרגשה תהיה פתוחה. אתה רואה את הדלת של ההורים שלי, כל הזמן שהייתי קטן, הדלת הייתה פתוחה לכולם לקבלת אורחים. לא צריך מצלמות, צריך אווירה נעימה".

גם את חניית ראש העירייה ביטלת מקדמת בניין העירייה, יש בזה אמירה.

"חניית ראש העירייה הייתה תמיד מאחורה, היה שינוי תעבורתי שהיה אפשר להוסיף עוד חניה והציעו לראש העירייה. בחנתי וראיתי שאין בעיה להחנות את רכבי מאחורה. אני עדיין עם אותו הרכב (שברולט מאליבו מודל 2004), יותר נוח לחנות מאחורה וגם התפנתה חניית נכים".

המשא ומתן לקראת הבחירות, היה ארוך מאוד והשותפות הקואליציוניות דרשו עוד ועוד. גלאם נעתר כמעט לכל בקשה.

לא הרגשת שמנסים לסחוט אותך?

"לא. נפגשתי עם כולם וכולם קיבלו הצעות להצטרף ולהקים קואליציה רחבה וברורה וזה הליך שהוא מקובל. אני אשמח שכל אחד מה שהוא קיבל שיישם ויבוא ויגיע לוועדות ואם יצטרכו אז נוסיף להם. אני אמרתי את זה לכולם. גם אלה שלא הצביעו. אמרו הספינה תקועה, הכל חורק, אז הנה הגיע מישהו ניטראלי שהוא לא מזוהה, לא מהצד של איתמר שמעוני ולא מהצד של בני וקנין וזה הזמן להצטרף".

בתחילת הדרך כאשר גלאם הכריז כי הוא יתמודד לראשות העירייה, היו לצידו רק שני אנשים: חי דהרי ומשה אטיאס. חברי המועצה התלבטו אז בין שלמה כהן לאפי מור ולא ממש ספרו את גלאם. אך דווקא הוא, בנחיתות המספרית בה היה נתון, המשיך לשדר ביטחון שהוא הולך עד הסוף כשבאותו הזמן כל האחרים מצמצו וגמגמו והחליפו מועמדים.

מהיכן היה לך את הביטחון הזה?

"בדרכי שלי, כאשר אני מכוון מטרה ואני מבין שזה צעד נכון גם עבור הציבור וגם עבורי, אז החלטתי ללכת על זה. מה שנתן לי ביטחון זה הסביבה שתמיד פרגנה, שאמרה שאני ראוי ושצריך אחד כמוני. האמת שאני התבשרתי שאני אהיה ראש העיר לפני שנה. אמרו לי 'איך? מה?' אמרתי לכולם שהם יכולים לצחוק אבל מה שאמר לי הרב (יצחק ברדא) שהייעוד שלי זה להיות ראש העיר וזה קרה אחרי שנה. להגיד שכיוונו לשם מהתחלה? לא".

"אף אחד לא ינהל אותי". גלאם. צילום: אורי קריספין

"היינו הולכים למתנ"ס ומורידים דמעה"

גלאם, בן 41, גדל עם משפחתו שעלתה מלוב, בבית ערבי, מאלה שננטשו ברחבי מגדל בשנת 48'. 12 נפשות בארבעה חדרים, הבית הזה השפיע עליו לא מעט, "בדור שלנו לכל ילד יש חדר, אצלי בתור ילד היה חיבור אחר כי היינו ארבעה ילדים בחדר. זה מקרב אותך לאנשים שאתה חי איתם בחדר ומשחק איתם בצהריים, נמצא איתם בביתה ספר וכל הזמן חי איתם. אתה לומד מהם. המתנה הכי גדולה שקיבלתי זה החינוך והערכים שקיבלתי מהוריי. זה נותן לי את האפשרות לבוא ולהתנהג בצורה שאמור להתנהג כל אדם. לראות את האחר, לעזור לאחר, לתרום. כשנכנסתי לתפקיד של נבחר ציבור המשכתי בדרך שההורים שלי חינכו אותי וזה הכי טוב. הראיה היא שתוך זמן קצר הגעתי להיות ממלא מקום, סגן וראש העירייה".

היו תקופות קשות?

"בתקופות הקשות שידרנו להורים שהכל בסדר. גם אין, ידענו שלא לבקש, אבל שידרנו שלא חסר כלום. כשגדלתי בשכונה, לא היה אפשרות לשחק בחוגים ולהשתתף בהם כי לא היה כסף, אז היינו הולכים למתנ"ס ומורידים דמעה ואם היינו נופלים על מדריכים טובים אז הם היו מכניסים אותי מהצד להכניס ולשחק. אחרי זה כשאתה מגיע הביתה אתה משדר שהכל בסדר. אז לא קיבלתי את זה, אבל קיבלתי ערכים.

זה פיתח אצלך רגישות חברתית?

"אני מאוד רגיש לאוכלוסיות חלשות. אני חושב שצריך לתת דגש לאנשים שצריך לתת להם את הדברים המהותיים כדי לחיות חיים סבירים. היות ואני גדלתי במקום שהיה בו קצת פחות, אז אני מכיר את זה וזוכר תמיד מאיפה אני בא. כל מה שקשור לנגישות ולמען האוכלוסייה אני הייתי שם ואני מקווה שנגשים חלום להקמת מרכז רב תכליתי שישרת ילדים עם צרכים מיוחדים. לא יכול להיות מצב שילד עם צרכים מיוחדים, מסיים בגיל 22 ללמוד ואין לו שום מסגרת אחרת וההורים צריכים לסייע לו. אני לא אגיד נטל, כי הקב"ה נותן כוח להורים, אבל זאת עבודה אינטנסיבית להורים והיום המדינה לא נותנת מסגרות. זה אחד הפרויקטים שהיו בהסכם הקואליציוני וזה היה מה ששבר אותי. ברגע שנגעו בפרויקט הזה זה היה רגיש עבורי. אנחנו נתקדם איתו מהר.

"יש הרבה נושאים לטפל בהם, כמו תחבורה, השלמות שצריך להיות בחינוך, יישום הסכם הגג, שכונות ותיקות. אני אלמד הכל ואקבל החלטות נכונות עם הצוותים הנכונים. יש רק שנה ושמונה חודשים וזאת תקופה קצרה להוכיח את עצמי וגם להשלים פערים שישנם וגם להביא לידי ביטוי את מה שנכון לעשות".

מה אתה יכול להבטיח לתושבי השכונות הוותיקות?

"תחילה אני רוצה להודות לשר האוצר, שר השיכון ושר הכלכלה שהם התחילו להעביר תקציבים. יש כבר היום 25 בניינים שיש בהם בעיות קשות של אינסטלציה, של פיצוצים ושל ביובים. זו אוכלוסיה שאין לה את הכסף לעשות. יש הרבה דברים על הפרק, יש את מערך התחבורה, יש את הסכם הגג".

איך אפשר לפתור את בעיות התחבורה בעיר?

"נמצא את הדרך לפתרונות מהירים ויעילים ואם אפשר לקצר את לוחות הזמנים באמצעות לחץ על משרדי ממשל והגורמים אחרים, אז נעשה הכל כדי לקדם את זה. אין פה קסמים. יש דברים נפתור ויש דברים שלא נפתור. אבל אני מאמין שעם עובדי העירייה ועם הצוותים החיצוניים ועם חברי המועצה עם אלה שתמכו ואלה שלא תמכו".

יש לך משקעים עם חלק מחברי המועצה?

"אין משקעים. אני חושב שאם טובת העיר לנגד עיניהם, אז אני קורא לחברי המועצה להצטרף. אני ישבתי אם אפי מור והצעתי לו לקחת את מערך האבטחה והביטחון, הוא עשה עבודה ממש טובה שם. ישבנו עם מיריי ואמרתי לה לגבי החינוך הבלתי פורמאלי, הצעתי לריקי שי שתצטרף. הם צריכים לקבל החלטה מה הם רוצים. יש אחד שהוא ראש עיר, תומר גלאם ומולו עובדים. אז הם צריכים לבוא כי האם מאמינים בי. אבל אני לא העיקר, אלא התושבים. אין זמן לוויכוחים, צריך לבוא ולעבוד ולכן אני מזמין את כולם להצטרף. יש מספיק מה לעשות".

אם כבר אתה מזכיר את הסכם הגג, הייתה לך ביקורת עליו, אתה מתכוון להכניס בו שינויים?

"אני ביקשתי פגישת עבודה עם שר האוצר, יש שם דברים שהתפקששו. כמו הנושא של בית החולים, אזור עדיפות לאומית א', שזה מאוד חושב. כי קשה לשווק קרקעות לתעשייה, כי יש להם בקרית גת ובשדרות עדיפות לאומית והם הולכים לשם. לכן צריך לפחות לעשות שינויים מתבקשים, כמו להגדיל את הזכאות למגורים באחוזים גבוהים יותר לתושבי העיר. יש מה לדרוש ויש מה לשנות. נעשה הכל כדי להמשיך ולעשות את הדברים כמו שהם".

"תראה לאיזה מקום הגעתי". רגע ההכרזה. צילום: עיריית אשקלון

"אני שמח שאומרים 'זה היה בודק מונים'"

גלאם למד בביה"ס כצנלסון, אחר כך עבר לאסף מימון, ובתיכון למד בבית הספר אורט אפרידר. הוא חלם לשרת בקרבי, אבל נאלץ לטפל בבן משפחה חולה ולכן עבר לשרת כמסגר בבסיס ג'וליס. הוא הגיע לבסיס בדיוק לאחר המקרה שבו חייל נמלט עם טנק "אמרתי יאללה! לאן שלחו אותי, כל הסימנים של הטנק היו שם, איזה פתיחה חגיגית".

בעבודה מועדפת שלאחר הצבא, הוא עבד בשטיפת מכוניות ואז הגיע לחברת חשמל, שם התחיל בעבודה של הובלת ציוד מכני כבד, שם הוא עבר לפריקת פחם בתחנת הכוח רוטנברג. שם הוא התמודד לוועד העובדים ובניגוד לכל הסיכויים, הצליח להיבחר. אלא שאז אירעה טרגדיה כאשר חבר לו נפל ממנוף ומת. "היה לי קשה להישאר שם וביקשתי לעבור". הוא עבר לחברת החשמל באפרידר, במחלקת גבייה. הוא יודע מאחורי גבו יש מי שנוהגים להזכיר בזלזול את עבודתו כ"בודק מונים", אבל הוא לא רואה זאת כך. "כל עבודה היא מכבדת את בעליה. אני שמח שאומרים 'זה היה בודק מונים, עבד בתחנת שטיפה'. חברים, הכל טוב. אבל אם הוא הגיע עם הערכים והדרך שלו לאן שהגיע אז הכל טוב. יש אנשים עם תואר לשישי ורביעי ויושבים בבית ולא מוצאים את עצמם. אני לא מתבייש במה שעשיתי ונהניתי מכל תקופה בחיים".

איך הגעת לפוליטיקה?

"זה היה כשהייתי בארגון העובדים, הציעו לי להיכנס למועצת העיר. באתי להתייעץ עם הרב ברדא. בתקופה ההיא פחות הכרתי אותו. הייתי מודע לפעילות שלו. הוא אמר לי שהוא פותח סיעה ומי שמשקיע יותר הוא המוביל. לאט לאט הצלחתי להתקדם ולהיות יו"ר הסיעה".

מה המעמד של איתמר שמעוני בקואליציה?

"חבר מועצה שותף. בואו לא נשכח, איתמר שמעוני, אחד מראשי הערים הטובים שהיו פה באשקלון. בואו לא ניתמם, עזבו לשון הרע, הוא עשה דברים שהרבה אחרים לא עשו. עכשיו עליי מוטלת האחריות מה להמשיך ומה לא להמשיך. אני רוצה בהזדמנות זו לאחל לו הצלחה במשפט שלו. הוא טוען שהוא זכאי ואני מקווה הוא ייצא זכאי. אי אפשר לקחת את הרע ולשכוח את הטוב. הייתה תקופה טובה, עשייה טובה בשנתיים האחרונות. זה שהוא תמך בי אני מברך אותו על כך. בהתחלה הייתי ממלא מקום, כשנהיה סדק באמון, החלטתי שאני עוזב את התפקידים והוא פנה אליי וחזרתי והרב אמר לי לא להתפטר".

"סולח". שמעוני וגלאם. צילום: דוד לוי

"אני מקבל את ההחלטות לגבי מי נשאר ומי לא נשאר"

התקופות הקשות בשותפות של שמעוני-גלאם, כללו התנהגות דורסנית מצד שמעוני שנועדה לפגוע בגלאם. "כל אחד אמר 'תומר גלאם, איך הוא לא מתבייש? איפה הכבוד שלו?'. תראה, מי שמוחל על כבודו למען הציבור, זאת המעלה הכי גדולה. תראה לאיזה מקום הגעתי בזכות העובדים ובגלל שאני לויאלי ונחמד לכל חברי המועצה. זאת לא בחירה של הציבור אבל זה נתן את הטון בבחירה ואני מודה לכל אחד מחברי המועצה שתמכו בי. תומר לא רב עם אף אחד. אז אמרו, אז פיטר, אבל איש ציבור נמצא במקום שלו, כדי לממש את השליחות שלו. לא יכולתי להיות אופוזיציה חזקה? אבל מה הייתי מועיל בזה? אני רציתי עשייה".

אתה מציג את התקופה הראשונה כאידיליה, זה היה רחוק מזה.

"בשנה וחצי היחסים היו טובים ואחרי זה עלינו על שרטון. קיבלתי בברכה את התמיכה לו, כמו שקיבלתי את התמיכה של יום רואת התמיכה של יוסי. זאת הפוליטיקה. לכן אני בא ואומר אני לא מחפש עכשיו חיסול חשבונות. אתם תראו את ההתנהלות בישיבות המועצה, אם יהיו הצעות טובות, אז נקבל אותן".

טוענים נגדך, שאיתמר תמך בך כדי להמשיך ולשלוט מאחורי הקלעים ובגלל זה הוא דאג שחיים יישאר בתפקיד.

"אני מקבל את ההחלטות לגבי מי נשאר ומי לא נשאר. איתמר הוא אחד מחברי המועצה ויש לו ניסיון ניכר בתחומים רבים. הוא יבוא וייתן את דעתו כמו כל חברי המועצה וכמו כל השותפים הטבעיים ואם יעלה רעיון שהוא מבורך אז כן ואם לא אז לא. יש אחריות על ראש העיר שקוראים לו תומר גלאם. אף אחד לא מנהל אותי, אף אחד לא ינהל אותי. אנחנו נעבוד בשיתוף פעולה עם כולם וניתן לכל אחד את האפשרות להביע את דעתו ונעבוד ביחד כדי שיהיה טוב לתושבים. אני חושב שהוא יכול להיות לי לעזר עם הניסיון והתוכניות שהוא בקיא יותר ממני".

מנכ"ל העירייה הוא איש אמונו של שמעוני. קיבלת פה ירושה שהיא לא שלך.

"מה היה פה עם רוני מהצרי? הוא נשאר עם אברהם בן דוד, כי הוא היה מנכ"ל טוב. תראה, אני יומיים בתפקיד, אני בא ללמוד את המנגנון ואת המערכת. התפיסה שלי שאני רוצה לתת לכולם את ההזדמנות השווה להצליח. לא מחפש לחתוך ראשים ולפטר. ההצלחות של שמעוני הם בגלל השותפים שהיו סביבו וגם בזכות המנכ"ל. אז לומר לך שבתור משרת אמון אני בטוח במיליון אחוז? אני לא יכול לפסול אף אחד. אנחנו נעבוד ביחד, יהיה טוב? אני מאמין שיהיה טוב. לא יהיה טוב? אנחנו נקבל החלטות בהתאם להתנהלות".

אתה סולח לאיתמר שמעוני?

"אני סולח לכולם, יש משברים, אני סולח לכל מי שאמר ודיבר. זה לא העניין, העניין הוא הציבור ולא משנה מה כתבו עליי. אותי מעניין שהעיר הזאת תצליח ותתקדם למקום הראוי לו".

"המרא דאתרא". גלאם והרב ברדא. צילום: ניר עזריאל

קשריו של גלאם עם שרי הממשלה הובלטו מאוד בקמפיין שלו לתפקיד ותמונות שלו יחד עם שר האוצר משה כחלון הופיעו לא מעט בתקשורת. "תושבי אשקלון הרוויחו בגדול", מסר כחלון. "ראש העיר הנבחר תומר גלאם הוא איש ציבור מסור, אחראי ומקצועי שישרת את תושבי אשקלון וידאג לטובתם ורווחתם נטו. אני עובד עם תומר כבר שנים, והעבודה המשותפת שלנו רק תלך ותגבר במסגרת התפקיד החדש לטובת התושבים. אני מברך את תושבי אשקלון ואת תומר ומאחל לו הצלחה רבה".

"הרב ברדא הוא המרא דאתרא של אשקלון"

אין ספק שרבים מהישגיו הפוליטיים יכול לגלאם לזקוף לטובת הרב יצחק ברדא והוא אפילו מודה לו על כך בכל הזדמנות. יחד עם זאת, גלאם הוא כעת ראש העירייה בפועל ונשמעים קולות הטוענים כי הרב ברדא הוא האיש שמקבל את החלטות. גלאם דוחה זאת מכל וכל.

אמרת קודם 'אף אחד לא ינהל אותי'.

"נכון. חוץ מאשתי", הוא עונה בחיוך.

והרב ברדא?

"הרב ברדא מלווה אותנו קרוב לשבע שנים. רוב השאלות ששאלנו והתייעצנו תמיד קיבלנו את התשובות וההכוונה הכי טובות. אני לא קורא לו הרב ברדא, הוא המרא דאתרא, הוא לא מורי ורבי, הוא לא חבר שלי, הוא המרא דאתרא של העיר אשקלון. אפשר לבוא ולקבל ממנו עצה וזה לא פסול וזה אפילו מבורך. הבקשות הגדולות של הרב אליי, זה מאנשים שבאים אליו ויש להם בעיות והוא מפנה אותם ואם אפשר לעזור אז עוזרים. אם הייעוץ וההכוונה זה לא היה טוב, אז לא הייתי מגיע לאן שהגעתי".

הוא לא מי שמקבל את ההחלטות?

"חד משמעית לא. דברים שאני רוצה להתייעץ אני בא ושואל. אין ראוי ממנו לקבל החלטות כמרא דאתרא. אני פה שש שנים והוא מעולם לא התערב לי. הוא אומר מה טוב ומה מועיל לציבור".

כשיגיע הזמן שתצטרכו לבחור רב עיר, זה הרב ברדא?

"כרגע זה לא עומד על הפרק. מבחינתי הרב ברדא לא צריך להיות רב עיר בשביל להיות כזה. הוא המרא דאתרא. כרגע זה לא עומד על הפרק".

הרב אביטן אמר שבעקבות ההסכם עם העולים אתם פורצים גדר בעיר מבחינת סטטוס קוו.

"צריכים להיות כנים ואמיתיים, אשדוד היא עיר שיש בה ציבור חרדי גדולי ויש בה פעילות קהילתית במתנ"סים שלא גובלת בחילול שבת. לבוא ולהיכנס לאולם ולשחק שחמט ולהיפגש עם חברים ללא מוזיקה, בשבת קהילה או ללמוד על נושא מסוים. כמו שבמתנ"ס אפשר להיכנס ולהתפלל, אז אפשר גם להיכנס ולשחק שחמט. העיקר בלי חילול שבת. לגבי הבריכה, היא הייתה פתוחה בשבת גם בתקופת בני וקנין וגם רוני מהצרי. היו שם בעיות אלימות, הנושא הזה טופל ואני חושב שלא צריך לפגוע בסטטוס קוו. צריך לעשות הכל ביישוב דעת ושכולם יוכלו לגור בלי לפגוע בזכויות של אף אחד. איפה שאפשר לחזק במגזר של הדתיים נחזק, איפה שאפשר במגזר הכללי, נעשה".