ביום רביעי לפנות בוקר, אותר הנעדר אוריאל יחיאל כשהוא בריא ושלם. כזכור, בשעות הערב פרסמה המשטרה את פרטיו ותמונתו עם החשש לחייו לאחר שיצא בבוקר אל בית העלמין ומאז "נעלמו עקבותיו".
ביום רביעי בבוקר פגשנו אותו במרכז העיר ונחשפנו למציאות הקשה אליה נקלע שככל הנראה גרמה לו לרצות להתנתק מהסביבה המוכרת שלו ולנסוע ברכת צפונה לנשום אוויר.
מחפשים בכל מקום אפשרי. שוטרי אשקלון בפעולה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
יחיאל בן ה-56, גרוש כבר 17 שנים. יש לו כיום שתי בנות, אבל עד לפני שבועיים הוא היה גם אב גאה לבנו הבכור הוד, אלא שכמה ימים לפני חג השבועות האחרון מצא את מותו בנסיבות טראגיות ומצערות. לאחר קבורת בנו, הוא ישב שבעה מספר ימים ועם היכנס החג הוא סיים את ה"שבעה" כפי שמורה ההלכה.
מאז מות בנו הוא שבור ועצוב. בכל פעם שהוא מדבר על הוד ז"ל הוא פורץ בבכי אבל בתוך מספר רגעים מתעשת ומוחה את הדמעות.
מודעת האבל על מותו של הבן
ביום שלישי השבוע הלך לבקר בקבר בנו בבית העלמין. עוד לפני כן, הוא קנה באותו יום טלפון חדש אך לא ממש הצליח להשתמש אותו, דבר שלא מנע ממנו את היציאה לבדו מחוץ לעיר הרכבת לכיוון נהריה. "רציתי לבקר בכפר חסידים שם למדתי כשהייתי בן 15. רציתי ללכת לקברות צדיקים ולשאול אותם איך כל זה קורה לי" סיפר יחיאל.
בעודו מטייל ומנסה למצוא מנוח לנפשו בצפון, בתחנת המשטרה באשקלון החלו לנסות לאתר אותו וככל שנקפו השעות החלו לעלות חשש לחייו, זאת בעיקר על רקע מות בנו ומצבו הנפשי הקשה. אלא שהטלפון החדש אינו זמין ואין איש שיודע היכן הוא.
עם פרסום דבר היעדרותו התקבל מידע מאזרחית על כך שראתה אותו במתחם חוף דלילה. כוחות המשטרה התרכזו בעיקר בניסיון לאתרו במערב העיר ללא הצלחה. מאוחר יותר יבינו במשטרה כי המידע הזה היה שגוי, שכן לפנות בוקר עולה יחיאל לרכבת וחוזר לעיר. ברגע שהוא הדליק את הטלפון הוא מיד קיבל שיחת טלפון מקצין המשמרת בתחנת המשטרה המקומית שמחזיר לשגרה את כל הכוחות שחיפשו אחריו.
במהלך השיחה, הוא התבייש לראות את התמונות שלו מופיעות באתרי האינטרנט המקומיים וברשתות החברתיות. להצטלם לתמונה, ולו אחת, הוא סירב בתוקף.
קבוצת ה-WhatsApp של "כאן דרום"
רק חדשות ועדכונים, בלי דיבורים ובלי חפירות. הקליקו להצטרפות: https://bit.ly/2Xc39PK
יחיאל עובד כבר 15 שנים במפעל המשקם באזור התעשייה הדרומי. מאז ימי השבעה לא הצליח לחזור לעבודה והמצב הכלכלי לוחץ ולוחץ עד כדי שהוא נאלץ לדחות ולדחות את תשלום השכירות לבעל יחידת הדיור שבה הוא מתגורר בגפו.
הבדידות כה קשה לו. ביום רביעי הוא הגיע למשרדי הסיוע בדיור שמפעיל משרד הבינוי והשיכון על ידי חברת מגער והגיש להם בקשה להשתלבות בדיור מוגן. "אין לי איפה לישון" הוא אומר ומוסיף "הבטחתי לבעל הדירה מחר לשלם לו 2,300 שקלים ואין לי מאיפה. אני רוצה לברוח מאשקלון. לחזור אליה רק כשהנכד שלי, הבן של הוד יחגוג בר מצווה".
רבים מתושבי העיר הוותיקים מכירים אותו אישית, "אולי כשיראו את הכתבה אנשים יתגייסו לעזור לך", אומר לו אחד ממנהלי החברה שבה הוא עובד שפגש אותו במקרה בצהריים במרכז העיר.
