יאיר מרקוס, בן 50, גרוש ואב לבן (22), הגיע להתגורר באשקלון לפני כשלוש שנים ממרכז הארץ. “הרבה שואלים למה”, הוא צוחק. “אני אוהב את הדרום וראיתי את הפיתוח של העיר. ככל שעוברים הימים, אני רואה כמה טוב עשיתי ומאוד מרוצה מההחלטה. פגשתי כאן המון אנשים טובים”.
מרקוס נולד עם מגבלת ראייה שהלכה והחריפה, והיום הוא עיוור לחלוטין בעין אחת, ובשנייה רואה חלקית. “אבל זה לא מפריע לי לתפקד. היום האמצעים הטכנולוגיים מתפתחים ומטיבים עם בעלי מוגבלות ראייה, ואפשר לבצע הכול על הצד הטוב ביותר”.
במשך 27 שנים הוא עבד באגודה למלחמה בסרטן. ב-2015 עזב ועבר לתפקיד עוזר מנכ”ל המרכז לעיוור בישראל. “הייתי שם חצי שנה, אבל התפקיד היה תובעני מאוד וקשה בעיקר מבחינה פיזית, אז עזבתי וחיפשתי משהו באשקלון, שיהיה קרוב לבית”.
"העבודה בעירייה היא סוג של חממה". יאיר מרקוס
מרקוס התקבל לעבוד במוקד 106, ויש לו רק דברים חמים להגיד על התפקיד ובעיקר על הממונים עליו. “היחס של המערכת הוא ראוי לציון, והלוואי וכל הארגונים היו קולטים בעלי מוגבלויות ונותנים להם כזאת רוח גבית ותמיכה. העבודה בעירייה היא סוג של חממה. המנהלים שלנו אריה אוחיון ואסנת אלעזרא קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, עם המון חום ופתיחות. אנחנו זוכים לקבל מענה לכל בקשה שלנו, ותמיד יש אוזן קשבת. הטכנולוגיות מסייעות לנו לתפקד בדיוק כמו כל אדם רגיל. ולפי מה שאני שומע, התפוקה שאני נותן הרבה פעמים אפילו עולה על אחרים”.
שרון רביעי, בן 42, נשוי לליאת ואב לשניים (16.5 ,19.5), החל גם הוא לעבוד במוקד ולמעשה, הוא חזר לאותו המקום שבו עבד לפני יותר מ-20 שנה, אך אז זה הסתיים בטונים צורמים. “בעבר זה לא ממש הסתדר מסיבות כאלה ואחרות, אבל מה שחשוב שעכשיו קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ואנחנו משתלבים מצוין”.
רביעי נולד רואה, אך עם בעיה בעיניים. הוא נותח בגיל צעיר מאוד, ובעקבות סיבוך בניתוח מצב הראייה שלו הלך והחמיר. “היום אני עיוור לחלוטין בעין אחת, בשנייה רואה ממש מעט. מי שלא חווה את זה לא יצליח להבין. אני חי עם זה 42 שנה, אז למדתי להסתדר, ואני לא מרגיש שהמגבלה מונעת ממני לעבוד או לעשות דברים שאני רוצה ואוהב”.
לדבריו, סביבת העבודה במוקד 106 שונתה והותאמה במיוחד עבורו ועבור יאיר. “ביקשנו מסכים בגודל מיוחד כדי שנוכל לקרוא ולכתוב וגם הציבו לנו בעמדות מנורות פלורוסנט גדולות, שמסייעות לנו לראות טוב יותר. אנחנו מקבלים מענה מיידי על כל קושי או בעיה. למרות המגבלה שלי, אני חי חיים נורמטיביים ורגילים לחלוטין. אני לא אומר שאין קשיים, אבל לכולם יש קשיים מדי פעם ולומדים להסתדר”.
